רוח הקרב

שאלה:

מיהו שבט הלוי של דורנו?

תשובה:

אחד המקורות המרכזיים המצוטטים על ידי המתנגדים לגיוס בחורי ישיבות הוא דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל (יג, יב-יג) אודות שבט הלוי. כך כותב הרמב"ם:

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן. אלא הם חיל השם, שנאמר 'ברך ה' חילו'. והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'."

מכאן לכאורה נראה שיש שבט אחד בעם ישראל שחייו מוקדשים לעבודת האלוהים והוא אינו נוטל חלק בחיי הכלל. הוא לא עורך מלחמות, לא נוטל חלק בביזה וגם לא מקבל נחלה בארץ. השבט הזה חי מחוץ למסגרת הכללית.

הרמב"ם ממשיך ואומר שדין זה חל לא רק ביחס לשבט אחד מתוך שבטי ישראל, אלא בעצם לכל אדם שמחליט להקדיש עצמו לאלוהים:

"ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכוהנים ללוויים. הרי דוד עליו השלום אומר: 'ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי'."

הרמב"ם מדגיש שכל אדם מכל באי העולם, כלומר אפילו לא-יהודי, שבוחר לשרת כל חייו את אלוהים ולהתבדל מחיי העולם הזה, יכול לחיות כמו שבט הלוי. לא ייטול חלק בחיי הכלל ויסתפק במה שאלוהים מעניק לו.

מכאן, יש הטוענים, שמגזר לומדי התורה הוא שבט הלוי של ימינו. הוא מייחד את כל עולמו לעבודת האלוהים ועל כן אינו אמור לקחת חלק במלחמות ובחיי הכלל.

אבל מסקנה זו מוטעית. ראשית, כי פרשנות זו לדברי הרמב"ם נסתרת מפסק אחר של הרמב"ם, שקבע שבמלחמת מצווה כולם יוצאים למלחמה, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (הלכות מלכים ז, ד). משום כך נראה שבדבריו על שבט הלוי התכוון הרמב"ם לומר שהלוויים לא נלחמים כמו עם ישראל (הרמב"ם הדגיש: "לא עורכים מלחמה כשאר ישראל" ולא כתב סתם שלא עורכים מלחמה), שמטרתו לנחול נחלה ולקחת ביזה בכוח עצמו, אלא מלחמתו לשם שמים בלבד (כך פירש הרב שטיינזלץ).

אבל גם אם נניח שהלוויים אכן לא יוצאים למלחמה, עדיין אי אפשר לקשור בין מציאות ימינו לשבט הלוי. שכן, אם הלוויים לא עורכים במלחמה הם גם לא אמורים להיות שותפים בביזה. כלומר, הם לא אמורים ליהנות מהרווחים שהעם מרוויח כקולקטיב. אין להם נחלה כמו שאר ישראל ולא חלק ברווחי הכלכלה. בנוסף, אחד מגדולי פרשני הרמב"ם, הרדב"ז, מדייק מסוף דבריו על אותו אדם בודד שביקש להתבדל מן העולם ולעבוד את אלוהים, שהוא יתפרנס רק ממה שאלוהים יעניק לו "ולא שישליך עצמו על הציבור". כלומר, מי שמייחד עצמו לעבודת אלוהים, אסור שפרנסתו תהיה מוטלת על כלל ישראל, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה. ומכאן, שמי שאינו רוצה להתגייס בשם הטיעון של שבט הלוי, אסור לו גם לקבל קצבאות מן המדינה.

והנה אולי הנקודה המשמעותית ביותר. שבט הלוי הובדל מעם ישראל לא כדי להתקיים כשבט נפרד. ההפך מכך; הוא לא זכה בנחלה עצמאית כדי שיוכל להתפזר בין ארבעים ושמונה ערי לווייה ברחבי ארץ ישראל ובתוך נחלות השבטים וללמדם תורה. מטרתו היתה להתערות בתוך עם ישראל ולהיות אחראי לקומתו הרוחנית. מי שמבקש אפוא בשל דברי הרמב"ם הללו להיפטר מחובות הכלל, ראוי אפוא שלא יתבדל מן הכלל בערים ובשכונות סגורות ונפרדות אלא יתערבב בו, יתערה בו, וילמד תורה בכל מקום. אלו החובות שמגיעות במקום החובות האזרחיות.

קל לראות שהמציאות היום רחוקה מכך. מי שמבקש להיפטר מתלמוד תורה בשם שבט הלוי, לא מעורה בחברה הישראלית וחי מכספי קצבאות שהכלל מממן. לא על כך דיבר הרמב"ם. לא זו דרך ה'.