פרשת משפטים | כ"ט שבט תשפ"ד
מתוך הפרשה
שעת אפס / הרבנית שלומית פיאמנטה
אדר א'. איזה חודש אפס.
חודש שאין בו כלום. מוגדר על פי מה שהוא לא – הוא לא אדר האמיתי. הוא כן מנסה להיות סוג של אדר אמיתי, אבל כל מה שהוא מצליח להשיג זה יומיים בלי תחנון.
חודש ריק וחסר מהות, נטול שבירות שגרה. חודש אפס.
חודש שמגיע רק כי נפתח איזה פער, חוסר סנכרון בין הלוחות. אנחנו צריכים שפסח יחול באביב, זה די קריטי לנו, אז אנחנו יוצרים פה עוד חודש והוא ימלא לנו את החלל הזה ויסדר את העניינים, כמו איזה ספר מיותר שדחפו אותו מתחת רגל השולחן המתנדנד כי אין בו, כנראה, מה לקרוא.
חודש אפס! כי מה זה אפס, אפס הוא שומר מקום. אפס מאפשר לכל שאר הספרות לשבת במקומן עם הערך הנכון. ככה הוא אדר א', כמו תנועת תיקון קלה של ההגה להתאים למסלול, ממלא את המקום ומסדר את לוח השנה בחזרה.
והאפס כשומר מקום הוא פריצת הדרך הגדולה. כל המבנה העשרוני עומד על הרעיון הגאוני של אפס כשומר מקום. הוא מה שאיפשר למתמטיקה להמריא, כי המבנה העשרוני כל כך נוח וקליט שיש בו עוצמה אדירה. בזכות המבנה העשרוני האנושות יודעת לטפל במספרים גדולים וגם לחשוב באמצעותם, וגם לפרוץ את מבנה החשיבה, שבו המספרים הם כמויות ותו לא. כשהכרנו את האפס – הבנו שמספר לא חייב לייצג כמות. הוא יכול לבטא מחשבה, הוא יכול ליצור. כשהכרנו את אדר א' הבנו שלוח השנה לא חייב רק למדוד את הזמן העובר ולכנות אותו בשמות. הוא יכול לסנכרן בין מקצבים טבעיים שונים, בין תודעות דתיות שונות – תודעת לוח השמש ותודעת לוח הירח, שכל אחת מהן עולם. הוא יכול לרקוד.
*
השנה מעוברת. יש לה אפס עגול בחובה. מה יוולד ממנה, מהשנה הזו?
השנה גם מלאת סכנות.
כמו באורלוגין של הגברת וויזלי בספרי הארי פוטר, כל המחוגים מצביעים כל הזמן על "בסכנת חיים".
ואנחנו רוצים, גם בתוך הסערה והסכנה, להתפלל. איך מתפללים בתוך כזו טלטלה?
המשנה (ברכות כח ע"ב) מביאה את הצעת רבי יהושע:
"ר' יהושע אומר: ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר: הושע ה' את עמך את שארית ישראל; בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה' שומע תפלה".
מהי "פרשת העיבור" שאליה מתייחסת תפילה קצרצרה זו?
עיבור יכול לייצג, מלבד ההריון שראינו לגבי עיבור השנה, גם את המשמעות של עבירה וגם את המשמעות של כעס ועברה. הגמרא מציעה פירושים לפי כל האפשרויות:
"מאי פרשת העבור? אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה, יהיו כל צרכיהם לפניך. איכא דאמרי, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה יהיו כל צרכיהם לפניך".
מה מכיל ההריון הזה, האפס שבשנה? כעס; עבירות; ריחוק. ובכל זאת, אפילו בעת כזו, יש בקשה לישועה ולמענה.
שעת הסכנה, לפי הגמרא, היא שעה של ריחוק וכעס. לא צריך להתעלם מכל הרגשות הקשים הללו שגודשים את הזמן כאישה מעוברת. צריך להתבונן עליהם מזוית של "אפילו". אפילו עכשיו, אפילו עם כל זה.
*
אולי זהו האפס שבבסיס השיטה כולה. תמיד אפשר לבקש רחמים, תמיד אפשר להיענות. גם כשאין זמן לתפילה ארוכה וראויה, גם כשצברנו הרבה כעסים והתרחקנו מאוד. תמיד אפשר להתחבר מחדש.
שיהיה עיבור טוב, חודש טוב, שיוולד כאן – אחרי ולמרות הכל – משהו טוב.
*הרבנית שלומית פיאמנטה היא מנכ"לית 'בית הלל'
קול של השראה
עושים חיבורים / מעוז שוורץ (מתוך הפייסבוק)
מעוז שלום מה שלומך? מדבר הרב ____ אני ראש ישיבה של 1200 תלמידי חסידות.
איך אני יכול לעזור לך אחי?
מה?
סליחה….הרב. כן, איך אני יכול לעזור לך?
אני רוצה שתדבר עם כל הצוות שלי בישיבה.
על מה חשוב לך אם אפשר לשאול?
אני רוצה שתדבר איתם על הערכים שלך כמפקד בצבא. מג"ד קוראים לזה?
כן מג"ד. מפקד גדוד.
נהדר. בדיוק על זה. ערכים של משמעת, של דבקות במה שעושים…
"דבקות במטרה"
כן כן…ככה.
ומה עוד?
תרביץ בהם תורה!
איזה תורה חשוב לך לשמוע?
תורה של מה שאתם נלחמים עכשיו בעזה. כל מה שקורה שם.
בסדר. נעשה השתדלות.
נקבע…
*
נכנסתי. מג"ד על מדים אחרי יום מילואים יושב בראש 'שולחן אבירים' של 60 חסידים.
איך מתחילים?
שוברים את הקרח.
אז אני זורק פתאום משפט סמכותי לאויר: "אתם לא חסידים אמיתיים"!
שקט. עיניים מביטות בי.
מי החצוף שמעז להגיד דבר כזה?
חיוך ענק.
"כִּי אֵין פֹּה מַשְׁקֶ'ה וְלֹא נִגּוּן" אני צוחק.
זהו הקרח נשבר.
לך תסביר להם שסבא שלך חסיד אלכסנדר של פעם…ועוד…
אז נשמע פתאום ניגון מהלב.
"קיגל" בצלחות פלסטיק… וקצין על מדים בראש השולחן עם 60 חסידים.
עוצם עיניים
ושר.
*
למחרת ההרצאה טלפון בשעות הבוקר.
שלום מעוז. זה שמחה (ש"ב) מההרצאה שלך אתמול. רציתי רק להגיד לך ששמעתי מה שלא שמעתי הרבה זמן. דיברת תורה אך לא בשפה של תורה. כל הלילה לא ישנתי, פתאום להיות מודע לדברים שהם כמעט שקופים לי לחלוטין. זה פשוט נגע בי הכי עמוק שאפשר. ואגב, שדיברת על משבר שהיה לך. זה היה בול בשבילי בתקופה הזו. (דמעה)
שקט.
תודה אחי. מחמם את הלב.
ו…תשמור על עצמך. על כולם. כל החיילים. כן כולם! כולם.
*
ואיך עושים חיבורים?
פשוט. נפגשים.
ואיך מתחברים?
פשוט. בלי מסכים.
ואיך נוצרים קשרים?
פשוט. להיות פשוטים.
ואיך משתפרים?
פשוט. נוגעים.
אמיתיים.
נפתחים.
רוח הקרב
פטור תלמידי חכמים מגיוס / הרב ד"ר עידו פכטר
שאלה:
האמנם לומדי תורה פטורים מגיוס? האם אין התורה מגינה על עם ישראל?
תשובה:
לא מעט מקורות בספרות חז"ל מדברים על מעלת לימוד תורה וחשיבותה, כי אכן – לימוד התורה הוא העיסוק הרוחני החשוב ביותר במסורת ישראל. אבל האם מן המדרשים הללו אפשר לגזור הלכה למעשה לעניינים הקשורים לביטחון המדינה? יש להיזהר מכך. לא מכל אגדה אפשר לגזור הלכה, ובפרט הלכות שבהן תלויים חיי אדם רבים. כפי שהורה הרמב"ם בהקדמה למשנה, את מדרשי האגדה של חז"ל יש להבין בהקשרם הנכון וכבעלי מסר עמוק. לתפוס אותם כפשוטם ולהעתיק אותם למציאות חיים אחרת לחלוטין כמוהו כזלזול בדברי חכמים והשפלתם (ראו הקמת הרמב"ם פרק חלק).
יתירה מכך; גם מדרשי אגדה לא יכולים להכחיש את פשוטו של מקרא. אברהם יצא למלחמה כדי להציל את אחיינו. משה רבנו ניהל מלחמות מול עמלק, סיחון ועוג. שמואל הנביא הוביל מלחמה בפלשתים. דוד המלך, נעים הזמירות, היה איש מלחמה. כל אלה ועוד, היו על פי המסורת ממעתיקי השמועה, ובכל זאת הם ניהלו את מלחמות ישראל. איך אפשר להתכחש לעובדות פשוטות אלו?
ובכל זאת, סוגייה הלכתית במסכת בבא בתרא (ז, ע"ב – ח, ע"א) גורסת שיש לפטור תלמידי חכמים ממס שגובים לצורך חומת העיר משום שלדעת ריש לקיש "רבנן לא צריכי נטירותא", דהיינו תלמידי חכמים לא צריכים שמירה. מכאן פסק הרמב"ם (הלכות שכנים ו, ו): "כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים, שאין תלמידי חכמים צריכין שמירה שהתורה שומרתן". האם מכאן ניתן ללמוד שתלמידי חכמים פטורים מגיוס?
התשובה היא ודאי שלא. הסוגייה עוסקת בענייני מיסוי, ופוטרת תלמידי חכמים מתשלום מס שאין הם זקוקים לשירותיו. אבל שירות צבאי איננו מס פרטי שאדם משלם עבור צרכי העיר. השירות הצבאי איננו עניין של הגנה פרטית. כולנו מתגייסים כדי להגן על הכלל, על המדינה. ודאי שבמאמץ כללי שכזה, גם תלמידי חכמים צריכים להיות שותפים.
ואמנם, החתם סופר על סוגיית הגמרא שם (ח, ע"א) כותב שכל הפטור ממס החומה הוא "מצד גלות ישראל… אבל שמירה כדרך שמלכות נשמרים ממלכיות אחרים גם תלמידי חכמים חייב". כלומר, יש להבחין בין מיסוי במציאות של גלות, שם היהודים נדרשים להישמר כבודדים מתוקפים זרים, ובין מציאות של מלכות שנשמרת ממלכות אחרת, שבזה גם תלמידי חכמים שותפים. ומוכיח החתם סופר את עמדתו מכך שגם תלמידי חכמים מחויבים בתשלום מחצית השקל, שנלקחת בין היתר לצורך חיזוק חומות ירושלים.
במקום אחר (סוטה כא, ע"א) אומר הגמרא ש"תורה מגנא ומצלא". ביטוי זה משמש רבים כדי להצדיק את אי-גיוסם של תלמידי חכמים. אבל גם כאן, לעשות היקש בין מימרא שכזאת לבין מדיניות של פטור של עשרות ומאות אלפי בני אדם מגיוס, זה דבר רחוק. גם שם מדובר על הגנה והצלה לאדם הפרטי ואילו בגיוס מדובר על הגנת הכלל. לבד מכך, המהרש"א מקשה שם – אם התורה מגינה ומצילה כיצד זה שדואג ואחיתופל, שעל פי הגמרא היו לומדי תורה, מתו קודם זמנם? ותשובתו: "דלא קאמר תורה מגנא אלא מפורעניות ויסורין ולא ממיתה". כלומר, בעניינים הקשורים לחיים ומוות, אי אפשר להסתמך על הגנת לימוד התורה.
הציונות הדתית בכללה מוכיחה ששירות צבאי איננו סותר לימוד תורה. אפשר להצמיח תלמידי חכמים גדולים גם עם שירות צבאי משמעותי וארוך. הכל תלוי ברצון האדם וברצינותו. אך מעל הכל, יש כאן עניין של מידות. כיצד יכול אדם לחוש בנוח כאשר אחרים משרתים במקומו? כיצד הוא יכול שלא לשאת בעול עם הציבור? אלו הן אולי השאלות המיידיות ביותר הקודמות לכל אידיאולוגיה. יש כאן מוסר פשוט, שעצם הצורך להצדיק אותו מראה שמשהו עמוק השתבש במחשבה.
חדשות ועידכונים
מוזמנים לצפות בשיחה עם הרב יובל שרלו על מוסר לחימה!
מוזמנים לצפות בשרון בריק-דשן, עם תהילה גאדו ופייני סוקניק, על ״מנהיגות חרדית חדשה״
מוזמנים לצפות חרבות ברזל – חטופים – סיפור אישי ומבט לאומי עם ג'קי לוי.
חדש! גליון דעות מיוחד על מלחמת חרבות ברזל
דעות 105 על המלחמה