רוח הקרב

שאלה:

האם השירות הצבאי איננו פוגע בלימוד התורה?

תשובה:

צריך להפסיק להתבונן על סוגיית השירות הצבאי לעומת לימוד התורה במבט כמותי (כמה חודשים או שנים של לימוד תורה יפסידו המתגייסים; בכל מקרה זהו מספר זניח בהשוואה ללימוד תורה לאורך כל החיים) ולהתחיל להתבונן עליה במבט איכותי. לימוד תורה רציני, שנעשה בצורה בוגרת ואחראית, יכול להיות גדול ומשמעותי לאין ערוך משנים רבות של לימוד תורה שנעשה בצורה לא רצינית.

אכן, מבחינה איכותית, השירות הצבאי עשוי להשפיע באופן דרמטי על איכות לימוד התורה ולרומם אותו. ראשית, השירות הצבאי מפתח באדם בגרות נפשית. לרבים זו הפעם הראשונה שהם יוצאים מהבית המוכר והחם אל סביבה אחרת, עם שפה שונה וכללי התנהגות שונים. השירות הצבאי דורש מהם משמעת, מאמץ ועמידה ביעדים. כל זה מבגר את האישיות ומביא את הבחורים ללימוד התורה ממקום בוגר יותר ורציני יותר.

השירות הצבאי גם מחדיר בצעירים את תחושת האחריות. לקבל לידיים בגיל כה צעיר כלי נשק, שבשימוש לא נכון יכול לקחת את חייהם של אנשים, מחדיר בנושאים אותו רגש של אחריות. כל מי שהיה בצבא זוכר בוודאי את האזהרות החמורות מהפקרת נשק (עזיבתו בלי השגחה) ואת העונשים שהחייל עלול היה לחטוף בעקבות כך. כל מטווח וכל מפגש עם כלי נשק מטילים על החייל אחריות כבידה. אחריות גדולה מקבלים החיילים גם בפעילות המבצעית שהם עושים – בהגנה על אזרחים ובלחימה באויב, וכל שכן שמי שזוכה לשמש בתפקיד פיקודי נושא באחריות גדולה לחיי החיילים שלו. קשה לחשוב על עוד מקום בעולם המערבי, שבו ילדים בני 19 מקבלים לידיהם אחריות כה גדולה.

מה קורה כשמגיעים עם אותה תודעה של אחריות אל לימוד התורה? צומחת הדרישה הפנימית שגם לימוד התורה ייעשה בצורה אחראית. ראשית, שהלימוד יהיה משמעותי – עבור הלומד עצמו או עבור אחרים, והזמן המושקע בו לא יתבזבז לחינם. שנית, רגש האחריות עשוי להוביל את לומד התורה לקחת אחריות על עצם הלימוד שלו, במובן הזה שהוא לא יפריח סברות ואמירות לאוויר מבלי שהוא יכול לעמוד מאחוריהן. וכפי שחינכנו ראש ישיבת מעלה אדומים, הרב נחום רבינוביץ' ז"ל – כשאנו אומרים טיעון כלשהו להיות מוכנים לעמוד מאחוריו ולפסוק לאורו הלכה למעשה עבור עצמנו ועבור אחרים.

השירות הצבאי גם מחדיר בחיילים את רוח צה"ל, שבה כלולים ערכים שספק אם היו משיגים אותם בדרכים אחרות. בחורים צעירים רוכשים בצבא את ערך הדבקות במשימה והחתירה להשלמתה וכן את ערך הרעות, שקושר אותם בקשר קיומי לחבריהם. כשחוזרים עם הערכים הללו אל לימוד התורה, הלימוד כולו נראה אחרת.

אבל מעל הכל יש את התודעה הריבונית. אדם שלומד תורה מתוך תחושת תלות, כשאחרים ממלאים את חובותיו, תורתו לא-שלמה. כי לימוד תורה איננו כרוך רק ברכישת ידע. לימוד תורה קשור לרוח ולערכים, מתוך שאיפה להביא את המציאות אל תיקונה. ואדם שאינו שלם, שחי על גבם של אחרים, איננו יכול למצוא את ממדי העומק הללו בתורה וגם לא לעצב אותה לאורם. מסיבה זו הדגישו חכמים את הצורך לשלב תורה עם מלאכה ועם דרך ארץ. כמו שאדם חולה לא יכול להגות בתורה כמו שצריך, כך אדם שאינו שלם במידותיו ובתודעתו לא יכול ללמוד תורה במובנה העמוק. הגיוס, בהקשר הזה, הוא חובה אזרחית ומוסרית, שמי שאינו ממלא אותה הוא חסר, ולימודו נפגע.

מסיבה זו, השירות הצבאי אינו מהווה איום על לימוד התורה אלא ההפך, הוא דווקא עשוי לרומם אותו ולהעמיק אותו. שילוב נכון של שירות צבאי עם לימוד תורה יתרום לשני העולמות ויהפוך את הבחור או את הבחורה לשלמים יותר.