רוח הקרב

שאלה:

האם נקמה היא דבר מקובל ביהדות? האם מלחמת חרבות ברזל היא מלחמת נקמה?

תשובה:

"יחסה של היהדות לנקמה – מסוייג", קובע הרב יעקב אריאל במאמר מפורט על הנקמה. לדבריו, המסורת היהודית לא שוללת לגמרי את הנקמה אבל מצד שני היא מאד נזהרת ממנה. הדילמה כאן ברורה: מצד אחד, איננו רוצים לתת תחושה לאויבינו שדמנו הותר. כל אויב שמרים ידו על אזרח ישראלי צריך לדעת שהוא ישלם על כך מחיר כבד. מצד שני, איננו מעוניינים להתיר את הרסן ולפעול בלי הבחנה. בניגוד לאויבינו, אנו נלחמים כשבידינו ערכים של מוסר וצדק. אשר על כך יש להיזהר מאד כשמדברים או עוסקים בנקמה.

יש המצדיקים את הנקמה בכך שזהו רגש טבעי ובריא. אבל זו טעות. כבר פילוסופים עמדו על הכשל הלוגי במעבר בין המצוי לרצוי. לא כל תופעה טבעית היא גם רצויה. יש אנשים שהיצר הטבעי שלהם הוא לגנוב ולרצוח. ודאי שהדבר לא הופך את הגניבה והרציחה לפעולות רצויות. הוא הדין לנקמה. זה שיש בנו רצון טבעי לנקום אינו אומר שכך ראוי לנהוג.

אדרבה, התורה אוסרת על האדם לנקום: "לא תקום ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט). אך מדוע הדבר אסור? והרי על אלוהים נאמר "אל נקמות ה'" (תהלים צד)? האין נקמה היא סוג של עונש שניתן כמידה כנגד מידה?

אבל יש הבדל בין הדברים. עונש ונקמה, גם אם הם מבצעים בסוף את אותה פעולה, שונים במהותם. ההבדל טמון במניע. עונש נעשה ממקום שקול והגיוני. מטרתו לבער את הרע ולמנוע נזק עתידי. לכן הוא מדוד ומכוון אך ורק למסגרת שבה הוא מבקש לפעול, מתוך זהירות והימנעות מנזקים משניים. נקמה, לעומת זאת, מגיעה ממקום של פורקן יצרי. היא לא נעשית מתוך שיקול קר אלא מתוך יצר חם, ורצון להשקיט את תחושת הפגיעה. לכן היא מסוכנת. היא עלולה לחרוג הרבה מעבר לגבולותיה ולפגוע באופן בלתי מידתי. מסיבה זו אלוהים יכול לנקום כי הוא יודע להעניש באופן מדוייק את החוטא. אדם פרטי איננו מסוגל לכך.

והנה עוד הבדל. נקמה שנעשית על ידי אנשים פרטיים אינה פותרת את הסכסוך אלא רק מעמיקה אותו. היא פותחת מעגל נקמה שלא ייגמר, כי האחד ינקום בחברו, ואז חברו בתגובה ינקום בו (מן הסתם הוא יחוש שהפגיעה בו לא מוצדקת), וחוזר חלילה, במדרגות של אלימות שרק תלך ותגבר. מסיבה זו נקמה אפשרית רק כאשר היא נעשית על ידי גורם בעל סמכות שמחוץ למעגל הנוקמים ומקובל על שניהם, כמו בית משפט. רק גוף שכזה יכול להעניש בצורה כזו שתביא לסיום מעגל הדמים.

מכל זאת עולה, שנקמה היא יצר שצריך להיזהר בו מאד. על האדם הפרטי להיזהר בו ולא לתת לו לנהל את חייו. נקמה אפשרית רק כאשר היא נעשית על ידי גורם בעל בסמכות – אלוהים, בית משפט או מדינה – הפועל בצלילות הדעת, לא נסחף אחר רגשות מתפרצים אלא מעניש את הרשע במידה הראויה לו, כשהתכלית ברורה – לבער את הרע ולמנוע את הישנותו בעולם.