תרומת דם – רגע של נתינה וקרבת ה' / יזהר פינטוס (למנויים בלבד)

ישנה תפיסה[1] הגורסת כי בעתיד לא תהיה מלאכת הקרבת קרבנות מן החי. איננו יכולים לדעת כיצד בדיוק תראה עבודת בית המקדש, אך תרומת דם שנובעת מתוך חסד ונעשית מתוך מיעוט חלבנו ודמנו, יכולה, אולי, להוות תחליף לקרבנות.[2]

ושם נעשה לפניך קורבנות חובותינו / דוב מורל

עם חורבן בית המקדש, השתנה גם אופן הפולחן הדתי ופסקה הקרבת הקורבנות. יחד עם הסיבות ההלכתיות והפוליטיות, נדמה שגם השינוי בפולחן מהווה התנגדות לעליה להר הבית. מן הצד השני – יתכן שדווקא הקרבת הקורבנות ואכילתם יכולות לקרב אותנו לעבודת ה'.

שוב עמדו העמודים / בית המקדש והיהדות בתפיסתו של הרצל – עליזה לביא

לכאורה, נדמה שיחסו של הרצל אל הדת והיהדות היה כאל תפיסות מיושנות ומנהגים שצריכים לפוג מן העולם. אולם עיון בכתביו מגלה תמונה אחרת. הרצל ראה את הדת כמשמעותית לעם, את הרבנים כחלק מהנהגת שיבת ציון, ואפילו חזה את בית המקדש כמקום שמאחד את כל חלקי העם היהודי בארצו. עליזה לביא

מקדש במדבר / שחר פרבר-קלמן

בשנותיו הראשונות של "בצלאל", היווה בית המקדש מקור להשראה ויצירה בקרב מורי ומייסדי בית הספר. ביצירתם הם ביטאו את הזיקה למקדש וביקשו לשנות את משמעותו הדתית-המסורתית, ולהעניק לו פירוש תרבותי-לאומי.

דבר העורכת גיליון 94 / רעות המבורגר

הגיליון הזה יורד לדפוס בדיוק בזמן ההתפרצות המחודשת של הקורונה.

וזה העניין עם הקורונה – אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה. אנחנו לא יודעים אם ההתפרצות הזו נחשבת לגל שני, אם זה רק ההמשך של הראשון, אם עד ספטמבר הלימודים ישובו לנורמליות, אם המשק יתאושש, אם ההופעה ההיא שקנינו אליה כרטיסים לפני חצי שנה תתקיים אי פעם וכמה אנשים יגיעו לחתונה שתכננתם כבר לפני ארבעה חודשים

דבר היו”ר גיליון 94 / אסף בנמלך

אני מבקש להביע הערכה עמוקה לחברי התנועה ואוהדיה הרבים מאוד אשר נענו לקריאתנו ותרמו יחדיו, במסגרת קמפיין גיוס המונים עליו הכריזה התנועה, סכום משמעותי ביותר שיסייע ויעצים את פעילות התנועה. היענות זו אינה מובנת מאליה בימי הקורונה הקשים העוברים על החברה הישראלית, והיא משקפת חיבור עמוק בין תנועת נאמני תורה ועבודה לבין ציבור רחב שערכיו הדתיים מתונים ומכילים; קהל ערכי ותוסס המחזיק בהשקפות דתיות פתוחות והומניות, אשר לא אחת מרגיש כי הוא מיעוט נטול כוח בתוך הציבור הדתי על אף שמדובר בקהל משמעותי ורחב.

השפעת המדיניות ההלכתית בנושאי בריאות הנפש / יוני רוזנצוויג

לעיתים ישנה מחשבה כי צריך להקל מבחינה הלכתית על המתמודדים עם מחלות ומצוקות נפשיות, בכדי להפוך את ההתמודדות שלהם לפשוטה יותר. אבל לפעמים דווקא ההיתר הוא שגורם לניכור וריחוק חברתי, שמגביר את המצוקה.

דבר היו”ר גיליון 93 / אסף בנמלך

גם בשיא משבר הקורונה, מרבית משימות התנועה קיימות ורלוונטיות יותר מתמיד ולכן המשיכה תנועת נאמני תורה ועבודה את פעילותה השוטפת. בימים אלה של הקמת ממשלה חדשה, אנו פועלים כגורם מרכזי וא-מפלגתי מול כלל מקבלי ההחלטות, על מנת לנצל את ההזדמנות ליצירת תיקונים היסטוריים ולמניעתן של החלטות אשר יחמירו את המצב. עבור נבחרי הציבור אנו משמשים כעוזרים, אנשי מו"מ, מומחי תוכן וכתובת מקצועית ליד והצעות.

עת לפשרה? – על הצורך בתהליכים בוני הסכמות בישראל / פרופ' שחר ליפשיץ (למנויים בלבד)

בשתי מערכות הבחירות האחרונות כפה הבוחר הישראלי לשתף פעולה ולשלב ידיים, אולם, נבחרי הציבור סרבו לקבל את התוצאה, והובילו אותנו למערכת בחירות שלישית. הקונגרס הישראלי בוחן את מערכות היחסים הדמוקרטיות בישראל ומציע פתרונות לדיאלוג בין קבוצות.  

דבר היו”ר גיליון 92 / אסף בנמלך

לפני 97 שנים פנה כלכלן יהודי-אנגלי בשם הרולד לסקי לחברו שופט בית המשפט העליון האמריקאי, אוליבר וונדל הולמס, בתרגיל מחשבתי: מה הוא היה אומר לאדם צעיר אותו שלח אל עמוד התליה, אילו היה נודע לשופט בדיעבד כי ההרשעה וגזר הדין בטעות יסודם.

דבר היו”ר גיליון 91 / אסף בנמלך

מאמר שפרסם פרופ' אריאל הירשפלד לפני שבועות אחדים, "הערות על החילוניות הישראלית", התקבל בתשומת לב רבה ובהערכה על ידי גורמים רבים בצד השמאלי של מפת הציבוריות הישראלית שאמצו אותו כמסמך מכונן.

הירשפלד הפנה את מאמרו לעבר קבוצת ייחוס שאותה כינה "יהדות האיבה" שמאפייניה לדבריו הם: שנאת חילוניות, שנאת נשים הבאות בכפיפה אחת עם ימניות לאומנית. בפועל מאמרו הוא מניפסט המופנה כנגד כל רובדי החברה הדתית מ"הדתיות היהודית הפורמלית, הלמדנית" ועד ל"דתיים בארצנו, גם ה"לייט" ביותר".

הירשפלד מצהיר כי בניגוד לדעה שלדעתו רווחת, דתיות אינה יסוד התורם את המוסר והרוח לחברה, והחילוניות אינה היסוד התורם את הבשר והפריצות, כי אם לגמרי להיפך.  הוא מאפיין החילוניות כמצע שבו ניתן לאדם להביע את אמונותיו ודעותיו במלוא ייחודיותו ויצירתיותו, וכמקום היחיד שבו יכולה להתפתח אומנות של אמת. על – כן הוא כותב כי רוח רוגשת של יוצרים דתיים דוגמת זלדה או יונדב קפלון ניתן למצוא רק בסביבה חילונית.

להיות גבר: על אלימות גברית / הרב חננאל רוס

הגבריות אזוקה אל האלימות. היבטים רבים במציאות מתחזקים ומכוננים את הקשר הזה, הנושא בכנפיו מחירים רבים. המציאות בה האלימות היא תופעה תוך מגדרית של הגברים, קשה וכואבת, אך דרכים לשינוי המצב צריכות לכלול גם הבנה והערכה חיובית של המצב הנוכחי.

מחיריה וסכנותיה של משיחיות אנארכיסטית: מי השילוח ותלמידיו / ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל (אזהרת טריגר)

ההערכה וההערצה של תלמיד לרבו והאספקט הכריזמטי בנפש המנהיג, מצויים תמיד ברקע יחסי הלמידה. למערכת כוחות אלו חובר גם אספקט מגדרי, כאשר מדובר ביחסים בין רבנים ומורים לתלמידותיהם. הסכנה מתעצמת במקרים בהם מעורבות במערכת היחסים גם שאיפות משיחיות, היוצרות בלבול מושגי בין קדושה, רוחניות והתעלות לבין ניצול ונרקיסיזם. עיון בשימוש עכשווי בהגותו של ר' מרדכי יעקב ליינר מאיזביצה מהווה דוגמא לסכנה זו.

רוחניות כמרחב לפגיעה וריפוי / ציפי לוי ומירי יעקובי (למנויים בלבד)

אלימות במשפחה היא אחת הבעיות החברתיות הקשות ביותר בישראל 2019. אחד מסוגי האלימות שסופגות נשים בחברה הדתית והחרדית היא אלימות רוחנית, הפוגעת בעצמי-הדתי של האישה ומונעת ממנה לקיים את אמונותיה. אבל רוחניות היא לא רק כלי לפגיעה, אלא גם דרך לריפוי ושלמות עצמית מחודשת.

בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה / ד"ר יהונתן פיאמנטה

אחת השאלות המתעוררות במערכת יחסית פוגענית היא שאלת הרצון. האופי המתעתע של הפגיעה המינית הופך פעמים רבות את השאלה הזו לסבוכה מאוד. כאשר מדובר בנפגעים דתיים, שאלת הרצון הופכת, במידה מסויימת, ללא רלוונטית. 

אהבה התלויה בבית: ארוס וזִקנה – בין שיא החיים לקיצם / גילעד הסה (למנויים בלבד)

השירה היוונית הקלאסית מתארת את יחסי הארוס והזִקנה בדרכים שונות – כקללה ומכשול, כמתח בין הרצון לאהוב ויכולת המימוש וכמנוע להנאה בטרם יפסקו החיים, אך לבסוף גורלה של הזִקנה בעייתי ובלתי נמנע. האם ישנה דרך נוספת לתפוס את הזִקנה, דרך בה נוכל אנחנו להיות לבית לאלה שאנו חייבים להם?

עשר שעות במתנה / תמר דשבסקי

תקופת החיים שלאחר העבודה מלאה בשעות פנאי וקשישים רבים מוצאים את עצמם ללא תעסוקה. הבחירה למלא את שעות הפנאי על אף הקשיים הפיזיים וההתמודדות הנפשית, הופכת משמעותית יותר בגיל הפרישה, והיא זו שתקבע אם שנות הפנסיה יהוו אובדן וקמילה או הזדמנות ולמידה

למען יאריכון ימיך: כיבוד הורים בגיל השלישי / אסתר סולטן (למנויים בלבד)

בתהליך ההזדקנות של ההורים חל פעמים רבות "היפוך תפקידים", מילדים שזקוקים להוריהם כדי לגדול, אנו הופכים להיות המטפלים של הורינו. רבים בוחרים להעסיק עובדים זרים כפתרון לטיפול האינטנסיבי בהורים. אך האם על ידי מיקור החוץ הזה אנו יוצאים ידי חובת מצוות כיבוד הורים? ואיך פותרים את המתח שבין הכבוד להורים והחשיפה לרגעי החולשה שלהם?

בגלל שאחרי המלחמה: היכן שימור זיכרון השואה פוגש את ניצולי השואה? / פרופ' עמית שרירא

לצד החשיבות הברורה בשימור זיכרון השואה, עולה השאלה כיצד העיסוק המתמיד בשואה משפיע על ניצולי השואה עצמם. האם נתינת עדות ונסיעה למסעות לפולין מחמירות את המצוקה הפוסט טראומטית שלאחר השואה, או שמא הן מייצרות כוחות העוזרים לקשיש לשזור את סיפור חייו?