שירה / נעמה שקד

בְּתוֹךְ הַטִּיחַ הַנִּקְלָף שֶׁל הַחַיִּים הַדָּתִיִּים שֶׁלִּי, נִבְנֵית קוֹמָה שְׁלֵמָה   רַכָּה   שֶׁל אַהֲבָה, שֶׁל אֱלֹהִים חַיִּים, בַּדִּבּוּר הַפְּנִימִי, בָּעֲצִיצִים בַּגּוּף הַנִּפְתָּח   מִשְׁתָּאֶה   לָשׁוּב בִּשְׁאֵלָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, עִם יָדַי הַמְּלֵאוֹת דְּבַשׁ וּמוּסִיקָה סְדוּקָה וְחֵטְא וּדְבָרִים נִחוּמִים.  

חרדית של שירה / גילית חומסקי (למנויים)

  אולי בכל זאת משהו דבק בי שם בעיר, ובכל אותן שעות של שיחות בטלות ארוכות, כשהיינו ילדות נשענות על לוח המודעות, קנאות קדושה בכל זאת הסתננה מהדיו אל העור. אני מבינה היום את הכמיהה לפרטים. את השמחה בלהפוך בה ולהפוך בה. גם אני אוהבת להפוך בתורותיי גילית חומסקי, ילידת בני ברק, היא סופרת ומשוררת. […]

כתונת הפסים שנשחתה – דמותו של ה"תָלוש" המזרחי / הרצל ובלפור חקק

האינטלקטואל המזרחי החדש, שנקרע בין התום, הפשטות והשלווה של המזרח ובין התרבות המערבית התעשייתית, המשכילה והאקדמית, הוא המקבילה העכשווית לדמות ה"תלוש" האשכנזית המפורסמת. בלפור והרצל חקק משרטטים את הדמות הזו בעזרת שיריהם, וטוענים כי רק "בבית הספר הישׂראלי החדש, שבו יבערו יחד האש המזרחית וההלוגן המערבי, יש סיכוי למנורת מאור חדשה"

"סורגי החלון נחרתו בעורי" – הבית הפרטי והלאומי במשבר / אפרת ביגמן

"חורבנו של המרכז הרוחני של העם והיציאה לגלות הופכים בשירהּ של דליה רביקוביץ למעגל הרחב שמושפע מחורבנו של התא המשפחתי הגרעיני. כשקודש הקודשים הזוגי מופרע ונפרץ, ומקדש הפרט, שהוא הבית, נבקע – גם חיי הכלל לא יוכלו עוד לשמר את האיזון העדין שמאפשר את קיומם".

מהיעלמות לריקוד – הגוף בשירה העברית המתחדשת / שלומית נאור

מקומו של הגוף בעמידה מול האל בא לידי ביטוי בשירה האמונית שנכתבה בעבר, וכן בזו המתחדשת כיום. בעוד שזלדה בחרה להעלים את עצמה ואת גופה במפגש עם האל, נעמה שקד וסיון הר-שפי מבקשות להנכיח אותו דווקא