כללי

כתב בנימין שיינברג, שההלכה מורה לנו "להתרחק מנשים מאוד"… אני שואלת האם גם כך כתוב בהלכה- לגבי בנות, ילדות? האם נכון בעיניו ללמד ילד צעיר, שעליו להתרחק מבנות- כמו מנשים? האם זה באמת אותו דבר?
פרשנות הלכתית זו איננה מאפשרת לבנים לראות בנות או נשים כבני אדם אלא מעצימה את התפיסה של המיניות- המסוכנת והבעייתית. אין אפשרות ליצור קשר או להיות לצד נשים, מבלי שההיבט המיני יתפוס את כל המרחב? יאיים? מהו המסר שהבנים מפנימים מכך? ועוד יותר מדאיג, מה הבנות תופסות מכך? האם כל אישיותן, עצמיותן וכוחן – הוא רק במיניות שלהן? מה לגבי הצדדים האנושיים, השכליים? האם אנחנו רק "גוף", או "יצר"? האם איננו אדם שלם?