לשרשור התגובות המלא בעקבות המאמר בנושא "הלכה והלכות נידה" לחצו כאן
תגובה לדבריו של ד"ר דניאל רוזנק במאמר "ההלכה והלכות נידה", דעות 32, סיוון תשס"ז)
מתוך זווית ראייה של למעלה מ-20 שנים של פסיקה, נראה לי מאמרו של ד"ר רוזנק מוזר ותמוה. אני זוכר אמנם כיצד בתחילת דרכי, כתלמיד במכון אריאל בחיפה, חלמתי מדי לילה חלום בלהות: בחלומי נבצר ממני לפתור בעיה של משפחה חשוכת ילדים, שסובלת מעקרות דתית. האם בגלל 'תקנת רבי זירא' ("בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל – יושבות עליה שבעה נקיים" [בבלי ברכות לא ע"א; בבלי מגילה, כח ע"ב]) לא תתקיים מצוות פרו ורבו, על כל המשתמע מכך?! עם זאת, מתחילת דרכי בפסיקה נצמדתי לפוסקים באזור חיפה, ובמיוחד למוריי לענייני הלכה, הרב עקיבא הכרמי שליט"א, רבה של קריית שמואל, ולמדתי מהר מאוד שחלום הבלהות שלי רחוק מאוד מלהתגשם, שכן כאשר נכנס הפוסק בעובי הקורה ונותן – נוסף לפסיקה ראשונית במקום – גם הדרכה הלכתית ומעקב צמוד, הבעיה עתידה להיפתר תוך כחצי שנה. לעתים נזקקנו לפסיקה מקילה, מיוחדת, בכמה צמתים.
למן ראשית דרכי כפוסק ניצלתי קוּלוֹת מיוחדות, בהתייעצות עם רבותיי. למיטב ידיעתי, מעולם לא נזקקה משפחה בטיפולי להפריה מלאכותית בגין עקרות דתית. יתר על כן, ברוב רובם של המקרים אף לא נזקקה האישה להתערבות הורמונלית, ובמקרים שכן עברה טיפול, הייתה זו המלצת הרופא, ללא קשר לבעיה ההלכתית. מכל מקום, היות וצורת העבודה שלי כפוסק ,
המבוססת על הנחיות שקיבלתי מרבותיי, שונה מאוד מהמתואר במאמר, אבקש להרחיב מעט את הדיבור בעניין זה.
התייחסות נכונה למצבים האלה מתחילה כבר בתחילת הדרך. לצערי הרב, למדתי שההדרכה שניתנת לכלות בימינו לוקה לעתים בחסר. כשהתחלתי לעסוק בפסיקה התחושה הייתה שההדרכה לוקה בחוסר יסודיות, שאינו מאפשר שמירת קלה כבחמורה, ואילו כיום ההדרכה לוקה לעתים קרובות ב'מרובעות' יתרה ובחוסר בהסברה בדבר יכולות התמרון האפשריות על פי דין בנסיבות מיוחדות. לכן אני משתדל לדאוג שזוג שמתחתן יזכה להדרכה הולמת, ואף מודיע שבמקרה של עקרות הלכתית יפנו אליי או לפוסק אחר שאמליץ עליו.
בהמשך, כאשר עולות השאלות הראשונות אצל בני הזוג, מתרחש המפגש הראשון שלהם בפועל עם הפסיקה בדיני טהרה. להתנהלות של הפוסק במפגש עמם יכולות להיות השלכות קריטיות אשר לתפיסת הזוג את ההלכה, ואשר לפתרונות שיוכל להביא להם.
א) הרב זולדן שליט"א (המו"צ של קהילת סערט–ויז'ניץ) לימדני להשתדל ככל שאפשר לשוחח עם השואלת עצמה ולא עם בעלה או עם שכנתה, ואם אפשר – עדיף פנים אל פנים, כדי להבין את המצב לאשורו.
ב) שאלה שגרתית היא האם יש נסיבות מיוחדות לפנייתה של האישה, כגון קושי להגיע למצב של היתר, או להבדיל – קושי להיכנס להריון.
ג) למיטב ידיעתי, אין לנו מציאות של בודקות בסביבה, והיות ואיני נוהג לסמוך על ראייה של אחר כדי להחמיר, הרי שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
ד) במקרים רבים השואלת רואה צִלֵּי הרים כהרים, בשל תאורה חשמלית של חוט להט, שמרחב גלי האור שלה הופך כל ממצא לאדום. לפיכך, בדיקת העד באור יום היא צעד הכרחי.
לאחר מכן, אם מסתבר מדברי השואלת כי ישנן נסיבות מיוחדות – כגון הקושי להיכנס להריון – יש מקום להפעיל כללים הלכתיים מקילים יותר, שהרי מצווה להתיר אישה לבעלה.
א) יש באמתחתי – מפי ספרים ובעיקר מפי סופרים, גדולי הפוסקים בימינו – שלל של קוּלוֹת העומדות לשימושי במקרים של צורך גדול, ואין צורך גדול מקיום מצוות פרו ורבו. חלק מקוּלוֹת אלה נוגעות ל"שבעה נקיים", מבלי לוותר על תקנת רבי זירא – חומרת בנות ישראל, אלא באמצעות פרמטרים אחרים ביישום התקנה.
ב) כמו כן, בכל מקרה של נסיבות מיוחדות אין אני נוהג לתת פסיקה חד~פעמית, נקודתית אלא אני נותן הנחיה איך לנהוג בחודש הבא ומנהל מעקב.
ג) על פי ניסיוני, בטיפול הלכתי רצוף ובסבלנות בעיית העקרות הדתית נפתרת תוך חצי שנה. כמדומני שבריאתו יתברך גם לעזר, שכן אני מעריך שהפסיקה ההולמת נעזרת על ידי תזוזות קטנות ברגע הביוץ מדי חודש.
על כל פנים, לדעתי, הבעיה אינה טמונה אפוא ב'תקנת רבי זירא', אלא במאפייני הפסיקה – בפסיקה ההמונית (ולעתים הטלפונית) הנהוגה בערי ישראל היום. לכך אפשר לצרף גם את הנטייה להחמיר, שהיא אמנם לגיטימית לכשעצמה, אבל הרת אסון במקרים מיוחדים. נוסף על כך, לעתים הפוסק אינו מכיר את השואלת ואת נסיבותיה המיוחדות, ולכן אין לו סיבה לחפש פתרונות מיוחדים. בעיה זו נראית לי בעיה כללית הנוגעת גם לתחומים אחרים בהלכה, והיא אף עוד יותר חמורה בתשובות שניתנות באינטרנט ובהודעות טקסט.
כששאלו אותי תלמידות בתחילת הדרך במדרשת הבנות שבה אני מלמד באילו תחומים יוכלו נשים להשתלב בשלב הבא, לאחר שהתחילו ללמוד תורה שבעל פה והלכה ברמה גבוהה, השבתי מיד שחשוב שנשים יעסקו בפסיקה בתחום טהרת המשפחה, כי יש נשים שמתביישות לשוחח עם פוסק, ונוהגות להקל או להחמיר על דעת עצמן שלא כדין. ולכן שמחתי מאוד ש"נשמת" פתחו קורס ליועצות בהנחיית פוסקים מהשורה הראשונה, ושמחתי גם על הרעיון של "הקו החם". עם זאת, אין לדעתי תחליף להתייעצות רצופה של השואלת עם פוסק קהילתי שלומד את ההיסטוריה האישית ואת הנסיבות המיוחדות. לעתים קרובות פתרון הולם יינתן רק כאשר הפוסק עוקב אחרי הבעיה מקרוב כמה חודשים. בכל תחומי ההלכה יש אפשרות לסמוך על דעת יחיד, ואף לצרף סניפים להקל במקום צורך גדול, אבל לשם כך רצוי שיכיר הפוסק את המציאות מקרוב. תקוותי שבוגרות "נשמת" ייכנסו יותר ויותר לשגרה של עבודה רצופה מול שואלות קבועות, כי זהו עיקר יתרונן על הפוסק, שלעתים לא נוח לשואלות לגשת אליו.
לצד זאת עליי לציין שקצה נפשי בניסיונות החודרים מעל דפי "דעות" להפיל את חיקה של ההלכה על ידי הדגשת כל הרעות החולות של החברה הדתית והחרדית בימינו. לא כל נוהל שנוצר בהתמודדות ההלכתית לאורך המאות האחרונות הוא בהכרח הלכה, או רצוי על פי ההלכה, או נגרם מתוך הקפדה על ההלכה. אמנם לא תמיד נכון לומר שהבעיה אינה בדת אלא בדתיים, אבל מאידך גיסא לא תמיד נכון לומר – כפי שנהוג לעתים קרובות מעל דפים אלה – שאין הבעיה בעיה בדתיים אלא בדת.
יתר על כן, בתרבות התורנית לדורותיה התפתחו גישות שונות למיניות, ולדעתי דרך המלך אינה סגפנית כלל, ומעניקה מקום חשוב ומשמעותי למומנט זה בחיי האדם. כמו כן, אין הכרח לקבל את הגישה הרווחת היום בתרבות המערב כנקודת מוצא לכל דיון. לצערי, אני מוצא בדיונים שונים שהתקיימו בבטאון זה שהתפיסות העממיות הרווחות בתקשורת ההמונית טמונות בתוך הסַבּ-טקסט של השיח.
לסיום, אעיר כי לעניות דעתי גם ההיסטוריוגרפיה של ד"ר רוזנק מפוקפקת למדיי. אמנם לא נערך מחקר מקיף בעניין, אולם על פי ניסיוני, גוף האדם אינו שעון, והדברים בו משתנים מעת לעת. יש להניח כי בעבר, בתקופות שבהן נהגו להתחתן בגיל צעיר ולא השתמשו באמצעי מניעה, העניין הסתדר מעצמו. במשך יותר מ-25 שנות ילודה במציאות חברתית שונה, יש מקום להניח שהתנודות הטבעיות בגוף האישה אִפשרו לנשים – בחלק מן המקרים – להרות. אין אני מתמצא בספרות מקצועית, אם קיימת כזו, אבל על פי ניסיוני הפשוט, שאלות רבות שקשורות לשעת היתר ושעת ביוץ נוגעות לרצון להיכנס להריון לאחר מספר ילדים, ומאידך, הרבה משפחות שנזקקו להתייעצות ההלכתית בהריון ראשון, לא נזקקו לשום התייחסות מיוחדת בהמשך, וגידלו הרבה ילדים.
יתר על כן, סביר להניח שקצב החיים העירוני המודרני יוצר אי~סדר בגוף האדם. שינויים אלו מתועדים בספרות ההלכתית כ"משיח על פי תומו". על פי עדותן של עולות וותיקות מאזורים כפריים, בחייהן בכפר הייתה להן קביעות, שהשתבשה כשעלו ארצה. הן טוענות שמקצב החיים בעיר המודרנית שיבש את ווסתן. זה אמנם בגדר 'סיפורי סבתא' – פשוטו כמשמעו – אבל לדעתי אין לזלזל גם בהתנסות האישית עוד בטרם המחקר האנתרופולוגי והרפואי המקיף. אין מקום להשליך בצורה כה פשוטה מהמציאות המוכרת לנו למציאות העבר. כמובן, המציאות העכשווית דורשת התייחסות, וכבר ציינתי שפוסק הפועל בצורה מסורתית כמו"צ קהילתי, עם הכשרה הולמת של שימוש אצל פוסקי קהילה, יכול לפתור את רוב המקרים, ורק במקרים נדירים ביותר יזדקק להתערבות רפואית.
לד"ר רוזנק ברור שוויתור על "תקנת רבי זירא" ישפר את חיי הזוגיות גם אצל זוגות שאין להם בעיה של עקרות הלכתית? האומנם?
הרב דוד ביגמן הוא ראש ישיבת מעלה גלבוע
