פורסם בדה מארקר, 11.3.24 בימים אלו מעבירה הממשלה 25 מיליון ש"ח לרשות לזהות יהודית של סגן השר אבי מעוז, המצטרפים למאות מיליונים נוספים המיועדים בתצורות שונות לעמותות "קירוב" וחיזוק יהדות. השאלה הגדולה האם הדבר יחזק את יהדותה של המדינה ולשם כך נמשול משל דמיוני: בבחירות לכנסת ה-26 השתנתה המפה הפוליטית ועלתה ממשלת "שמאל […]
בפרשת השבוע אנחנו מגיעים לשיא המתח בסיפור של יוסף והאחים. לאחר שהגביע נמצא אצל בנימין בתיק יוסף מכריז שרק בנימין יאסר וישאר במצרים ואילו האחים חופשיים ללכת. בנקודה הזאת האחים נבחנים – האם יתערבו לטובתו?
כשהאנטישמיות המכוערת מרימה ראש- אנחנו צריכים להיזכר בגאווה מי אנחנו. יהודים מול יוונים והתיוונות זה לא רק בחנוכה. להשתדל על אורח החיים היהודי, על עבודת השם, על רוחניות זה מאמץ חיים!
קריאת הכיוון של היהדות מתורת משה דרך חזון ישעיהו, עבור בדברי חז"ל והמשך בחכמי הדורות מצדדת בצדק חברתי על אף שהיא לא פיתחה אותו בשיטתיות. יתר על כן, כל אלה נתנו בידינו תשתית משמעותית של מקורות אף יותר מאשר בכמה נושאים אחרים שבאו מן החוץ. עלינו להרחיב, ולפתח את אותם מקורות וללמוד כיצד להחיל אותם על המציאות החברתית-כלכלית של זמננו.
רבים מנסים למשוך אנשים לחזור בתשובה משיקולי כדאיות: "תראה את היופי של חיי המשפחה אצל מי ששומרים מצוות". קהלת לא מדבר ברטוריקה הזו. הוא יודע ששמירת מצוות עשויה להיות רוויות עונג, אך בה במידה היא עלולה לתבוע מחיר בוויתורים על נוחות ותענוגות בעולם הזה
יונתן גדל בציונות הדתית וניסה להיאחז בתורת הרב קוק, עם השנים התרחק מהיהדות. "הגוף דרש את שלו, הדמות הפנימית התאכזבה, עד לאותו יום כיפורים בהודו. לפתע משהו התעורר. עברו כמה ימי כיפור שבהם לא צמתי, ולפתע קול של פעמון רחוק נשמע בתוכי"
ארגונים דתיים, מוסדות לימוד ותנועת נוער מעורבת מכונים "ניאו-רפורמים" רבנים חרדים-לאומיים משתלחים בפסיקותיהם של רבני הציבור הציוני-דתי פרופסור דתי נפסל מלכהן בתפקיד אקדמי בשל לחץ מכמה רבנים ואין איש מוחה בידם?! הנכם מוזמנים לערב התעוררות ולימוד בו נקרא לתורה קשובה המכבדת את הבריות ולעידוד שיח תורני פתוח ואמיתי בהשתתפות רבנים, אנשי רוח, מחנכים ומחנכות נפגש […]
והגדת: בין ממשות לטקס
(דברים שנאמרו בערב הלימוד לקראת פסח שהתקיים בבית המדרש בז' ניסן השנה).
המקורות למצות הגדה בתורה מתארים שיח פתוח שבין אב לבנו, הורים לילדיהם, דור לדור הבא אחריו. הבנים שואלים באופנים שונים, ההורים עונים בסגנונות שונים, בהתאם להקשר שבו מובאים הדברים.
שאלה אחת מובאת בהקשר של קרבן פסח:
והעיקר – לדעת לשאול
נדמה כי המוטיב החינוכי המרכזי בחוויית ליל הסדר הוא שאילת השאלות. שהרי כל הציווי עומד בתנאי:
"וכי ישאלך בנך מחר לאמר . . ." ואכן מיד בהתחלת ההגדה יש לנו את ארבעת הבנים השונים. אבל . . .
אם אין בנים?
אם לא רוצים לשאול?
כאן נכנסת הוראה אחרת, והיא: "והגדת לבנך ביום ההוא". . .
מה זה אומר בעצם?
שלום לבן התם
אתה השלישי, ואני יודע שאתה בדרך כלל לא זוכה להרבה תשומת לב. החכם והרשע גונבים לך את ההצגה ואת האפיקומן. השאלות שלהם מתוחכמות יותר ופרובוקטיביות יותר משאלת התם שלך, וכנראה בגלל זה הם זוכים ליותר יחס. אתה בסך הכול שואל מדי שנה מה בדיוק קורה כאן מסביב לשולחן, ומבקש שיעשו לך סדר. בעוד החכם והרשע מתחכמים ומתפלפלים, אתה באמת רוצה להבין מה הסיבה להסבה, ולא תמיד זה מאתגר את שאר הסועדים.
מכתב תם לתם
רציתי רק לומר לך תודה. על העיניים המחייכות והברק הקבוע בהן.
תודה על שישנת בבגדיך בלילה החיוור ההוא, אחרי שהגננת סיפרה לך שכשמשיח יגיע צריך להזדרז לקבל את פניו, אז הלכת לישון כשתחת הפיג'מה אתה עוטה את בגדיך, שלא תתעכב, חלילה, כשיבוא.
ארבעה בנים והיחס למורה
המעריך / מעריץ
מתנגד / מזלזל
הסגור, התעלומה
מתחנף, בעלי אינטרסים
שלום לכולם ותודה לכם על דברי העלבון שאתם סותרים ומטיחים כנגדי, כאילו עשיתי משהו רע. למי שעדין לא הבין, אני חכם. כן, חכם. בלי גמגום ועם הרבה יושר, טוב לי עם עצמי.
במחילה מכם, אם יורשה לי מעט להגן על כבודי…
מה אתם חושבים, שזה קל להיות חכם? שזה בא ברגע? תקדישו לי דקה (אולי קצת יותר) מזמנכם, ואוכל לספר לכם מה זה להיות היום חכם.
שלום,
זה אני ,
הרשע
בכל ליל סדר אתה רק מחכה שיגיעו אלי
אתה נהנה לצחוק עלי
לתת הסברים מפורטים על איך להקהות את שיני…
איך זה שאתה תמיד מרגיש שאתה החכם ואני הרשע?
בדורות האחרונים רבים ממנהיגי החברה הדתית נקטו גישה של הסתגרות והתנגדות לתפיסות ורעיונות חדשים אשר עלו מהתרבות הכללית. חייבים אנו לשאול – האם מדובר בהצלה של היהדות או בטעות היסטורית? ננסה לברר את עמדתו של אחד ממנהיגי הזרם הדתי הלאומי הליברלי, וראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, בסוגיה זו.
ענת צוריה יוצרת ובימאית, ביימה בין השאר את הסרט "מקודשת" העוסק בקשייהן של מסורבות הגט. נפגשנו איתה לקראת חג הפסח, הוא חג החירות, במטרה לברר האם גם אחרי יציאת מצרים אפשר לדבר על שחרור וחופש.
סביב ההתנתקות עלו שאלות רבות בציבור הדתי על היחס בין התקשורת לציבור הדתי. שאלות אלו הצטרפו לקונפליקטים נוספים שהתרבות הטלוויזיונית מציבה בפני החברה הדתית. בעקבות כך בחרנו לראיין את אחת הדמויות הבולטות בתקשורת הישראלית ולנסות ולהעלות לדיון נושא זה.
בעקבות פורים המתקרב ובא, ביקשנו לשוחח עם הרב אוהד על זיקתו לעולם המשחק, על תחפושות, זהות ויצירה דתית.
לכבוד 'ממשיך לנסוע', אוסף חדש הכולל שלושה דיסקים מלאים בהקלטות מהופעותיו של אהוד בנאי, תפסנו אותו לשיחה מעמיקה על מוזיקה, יהדות
ומה שבניהם.
אם יש אמן אחד שהמוזיקה שלו בלתי ניתנת להפרדה מתכנים יהודים, זהו אהוד בנאי. כבר מעל שני עשורים הוא מתבלט כאחד היוצרים המוכשרים במחוזותינו. במהלך הקרירה הארוכה, שפרצה לתודעה הישראלית בעיקר בזכות הדיסק הראשון 'אהוד בנאי והפליטים', הוא הספיק להוציא שישה דיסקים, אוסף משולש ואפילו ספר מסעות. יתכן שהמוזיקה של אהוד בנאי מבטאת טוב יותר מכל אחד אחר את הרוח היהודית העכשווית. מהביקורת החריפה שהוא מעביר בשיריו על החברה הישראלית ועד לגרסאות מוזיקליות מודרניות לסיפורי תנ"ך, אהוד בנאי מחובר תמיד לשורשים. בעוד אנו מאזינים לחלקיקי הניגונים החסידיים שמשתלבים בתוך השירים באוסף החדש, תפסנו את אהוד לשיחה על מוזיקה, יהדות ומה שבניהם.
מאז ומתמיד לא אהבתי את ההסברים המיתיים להיסטוריה היהודית. לא אהבתי את הטענות על 'השגחה פלאית' שמאפשרת לעם ישראל לחצות 2000 שנות גלות ולשמור על זהותו, שהרי אותה 'השגחה פלאית' גם איפשרה לאויבי ישראל לטבוח בנו במאות פוגרומים, עד השואה הנוראה. העדפתי אפוא לחפש הסברים רציונליים לשרידות היהודית, ובמקומות אחרים גם פירטתי אותם.
תפיסת המציאות כמקיימת דיכוטומיה בין שמיים וארץ הולידה גישות רוחניות מתחרות. האחת עלולה לאבד את התשוקה ומסירות הנפש ואיתן את ההמשכיות, בעוד האחרת עלולה לפתח זלזול ותיעוב כלפי עולם המעשה. חידוש, או חזרה, לעשיה המבוססת על דמיון ואינטואיציה, ספונטניות ויצירתיות, יכול לאפשר מרחב שלישי – ממלכת השדים הנתונה בין שמיים וארץ, מרחב מיתי בו ניתן לפעול עבור תיקון מעשי המתקיים מתוך מוכוונות אל הנשגב.
היהדות הצרפתית העכשווית אינה אחידה, אך שומרת לרוב על חזית מאוחדת ועל אתוס משותף. בעשורים האחרונים התחזקו קהילות עצמאיות, דוגמת קהילות חרדיות וקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, אולם רוב היהודים בצרפת אינם מגדירים עצמם באמצעות זרם או מגזר יהודי-עכשווי וממשיכים להשתייך לקולקטיב יהודי חורג-מגזר. כמי שצמחו בתוך הקהילה ונמצאים עמה עד היום בקשרים הדוקים של מנהיגות ומעורבות […]
"האם אנו מוכנים להכניס את יהדות בית הכנסת לארון מתים, אבל הפעם לקבורת עולמים, לטובת חידושה של דת מקדש קנאית, הנהנית מרוח גבית של דת המידע, הרואה באדם יצור פגום, והמבקשת לשים קץ לחיי אנוש? האם נבחר בחיים ובאלוהי החיים, או ניכנע למשיחיות פונדמנטליסטית שחוסר סבלנות לקיום אנושי בהווה, ואנטי־מילוליות המצוידת במאכלת, הן הגיונה הפנימי?" יהדות בית הכנסת ודת המקדש צרות זו לזו, ומדובר במלחמת זהות יסודית. אנחנו מוכרחים להכריע
פרופ' יהודה מירסקי, מכהן כעת כפרופסור חבר באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון, בחוג למדעי היהדות ובמרכז שוסטרמן לחקר ישראל. ספרו, Rav Kook: Mystic in a Time of Revolution, יצא לאור בקרוב בהוצאת אוניברסיטת ייל. הוא חבר בוועד המנהל של התנועה הירושלמית.
פרופ' ישראל (איסי) דורון הוא ראש החוג לגרנטולוגיה בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה
*****
מתברר כי לשאלה הקשה לקריאה בכותרת המאמר יש גלגולים מאוחרים ואלו נמצאים כמעט בכל מקום, כולל אצל אנשים טובים הקמים בעבור זקנים באוטובוס. פעמים רבות שהיחס לזקנים בחברה הוא יחס הסובל מתפישות עקומות הנפוצות בחברה. על התפישות הללו ועל התפישה היהודית בנוגע לזקנה מבקש ישראל דורון לדון במאמרו. האם יכול להיות שכולנו גילניים?
גברים חדשים, יהודים ישנים יובל ריבלין יובל ריבלין כותב ומרצה על קולנוע והיסטוריה במגוון מוסדות. ביניהם: מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה "מעלה" ומכון ואן ליר. הקולנוע הישראלי, כמייצג של הרוח הישראלית והציונית, הציג במרכז המסך הגדול את הגבר החזק והחדש. הייתה זו חלק מן ההתנערות מדמות הגבר הלומד והנשי שעמדה בלב הגלותיות […]
לפרופסור בנימין איש שלום יש חזון גדול: אימוץ תפיסה מחודשת לגבי משמעותה של מדינת ישראל,
פיתוח זהות יהודית-ישראלית חדשה והתמודדות אמיצה עם אתגר גיור העולים. על אף
שלדידו, מדינת ישראל ומוסדותיה הם האחראים לטיפול בסוגיות אלו, הוא סבור כי בכל
מקום שבו המדינה והרבנות אינן ממלאות את תפקידן, יש למלא את החלל על ידי פעילות קהילתית
יזומה.
יהדות בתוך המודרניות – גרמניה, ארצות הברית וישראל
גיא מירון
ד"ר גיא מירון, דיקן מכון שכטר למדעי היהדות, עוסק בחקר יהדות גרמניה ומרכז אירופה.
אפשר לקרא את המאמר בקובץ הPDF של הגיליון. לחץ כאן.
אזכור של יהדות ואיכות הסביבה באותו משפט בדרך כלל
מעורר אחת משתי תגובות, שהן בעצם שני צדדים של אותו מטבע. הראשונה היא לטעון כמה
היהדות היא "ירוקה" מעצם טבעה, כמה הלכה ואגדה כאחת מחייבות אותנו לשמור
על העולם ולטפחו. לפי דעה זו, היהדות למעשה הקדימה את התנועה הסביבתית בראייה
מפוקחת ומאוזנת של האדם ומעשיו בעולם: אמנם נזר הבריאה שנברא בצלם מחד, מסוגל
לפעול ולהשלים את הגולמי שבבריאה, בחינת "ותחסרהו מעט מאלוהים" (תהילים
ח':6). אך מאידך, לא אלוקים ממש, האדם הוא יצור בעל מגבלות, ומחויבויות כלפי
הבריאה: האדם הושם בגן "לעבדה ולשמרה." האדם רק אורח בביתו שהקב"ה
ברא, בחינת "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כ"ד:1), ונימוסים של אורח
מחייבים. רשימה ארוכה של מצוות, כגון שבת, שמיטה, בל תשחית, צער בעלי חיים, מצוות שילוח הקן, הזיקה לטבע
ותלותנו בו המתבטאת בלוח העברי, וכיוצא בכל אלו, מאוששות טיעון זה.
התגובה השנייה היא לכאורה הפוכה: שהתנועה הסביבתית,
הנאבקת לשמירת טבע, היא "מוקצה": היא מייצגת אידיאולוגיה מאוסה, ערכיה
מבולבלים ושומר נפשו ירחק. שומעים הרבה טיעונים נגד "הירוקים".
