בריאות נשים רווקות / רעות המבורגר

 

not memberg

ברוב המקרים, נשים דתיות יגיעו אל רופאת הנשים בפעם הראשונה לקראת החתונה. במציאות של הרווקות המאוחרת יחד עם המבוכה סביב הביקור הגניקולוגי והחשש לדבר על מיניות, נשים רבות נשארות ללא הידע הבסיסי על בדיקות שגרתיות.

את המאמר הזה אני כותבת[1] בחרדת קודש. ואולי בחרדה מפני התגובה החברתית. אלה מילים שאני חושבת שחייבות להישמע בעולם כיוון שהן יכולות להציל חיים. פשוטו כמשמעו. מצד שני, הן יוצאות מנקודת הנחה וידיעה שיש גברים ונשים בחברה הדתית שמקיימים יחסי מין לפני חתונה, על אף האיסור ההלכתי.

המאמר זה לא נועד להתריס. לא באתי כדי לחוות דעה או להסביר את המציאות הזו. אני רק אומרת – יש מציאות והיא קיימת. אפשר לעצום עיניים, אני בוחרת שלא. ואם אישה אחת תיקח מהדבר הזה משהו שייטיב את בריאותה, דייני.

*

לפני כמה שנים הגעתי למיון נשים. היו שם כמה בדיקות פולשניות לא נעימות במיוחד שאת רובן אני לא זוכרת. אני כן זוכרת את הרגע שהרופא אמר "לפני שאני משחרר אותך, את צריכה לעשות בדיקת היריון".

הסתכלתי עליו מובכת מאוד והמומה. אמרתי לו שהרי הסברתי כבר שאני דתיה ולא מקיימת יחסי מין. הוא אמר "נכון. את צודקת. אבל זה הפרוטוקול."

זו היתה בדיקת דם. כולה בדיקת דם. חצי שניה של מחט. התשובה היתה שלילית. כאילו לא יכולנו לחזות זאת מראש. הייתי בימים של כמיהה לזוגיות ולילדים ובדיקת ההריון הזו טלטלה את העולם שלי. בכיתי על הבדיקה הזו כל הלילה והבנתי אז שני דברים. א. הרווקות לא רק עולה לי במחירים נפשיים אלא גם פוגעת בבריאות הפיזית שלי. ב. מערכת הבריאות לא ערוכה למקרי קיצון כמו רווקות דתיות.

יש פרוטוקולים. ואנחנו לא חלק מהם.

לשאול, ללמוד, להכיר

המידע במאמר הזה מבוסס ברובו על שיחה אחת, שערכתי עם רופאת נשים אחת.[2] אמרתי לה "כל פעם שאני מגיעה לרופא נשים אני מגמגמת ונבוכה ואומרת 'אבל אני לא מקיימת יחסי מין' ובכל פעם פותחים עלי זוג עיניים ושואלים איך זה אפשרי ואני רק רוצה ללכת משם כמה שיותר מהר. אז עכשיו אני אשב איתך ואשאל כל מה שאני רוצה, בלי להיות נבוכה ובלי להתבייש, כי הבריאות שלי שווה לי יותר".

אני לא מתיימרת להקיף כאן את רפואת הנשים. המידע הזה הוא כיוון וידע בסיסי, אבל לא עצות רפואיות. יותר מזה, יש גישות שונות ברפואת נשים ויתכן בהחלט שמי שתפנה תקבל הוראות ומידע שונה. כמו כן, יכול להיות שהדברים שנכונים היום ישתנו בעוד כמה שנים. לכן אני רוצה להתחיל עם כמה סעיפים שהם קריטיים בעיניי.

1. 1. אל תתביישי לשאול. אל. בבקשה. אל תתפדחי ללכת לרופאת נשים. כל בחירה שבחרת – בין אם להישאר בתולה עד החתונה, גם בגיל 40, ובין אם לקיים יחסי מין חלקיים או מלאים בתחילת שנות ה־20 היא לגיטימית. רק את יודעת מה עבר עליך ומה הביא אותך לכאן. רק את יודעת מה השיקולים שמניעים אותך. לאף אחד בעולם אין את הזכות לערער על הבחירה הזו. לא לרב שלך וגם לא לרופא הנשים שלך. גם לא לבָחור שאת יוצאת איתו או להורים.
2. הכירי את הגוף שלך. זה סופר חשוב. אפשר לכתוב ספרים שלמים על יחס לגוף שלנו, אבל בבסיס – הלוואי שנדע לנהוג בגוף שלנו בחמלה, ברכות. שנעטוף אותו כמו שמגיע לו ולנו. בנוסף, כדי לדעת אם יש משהו חשוד, את צריכה לדעת איך הוא בדרך כלל. תמששי, תגעי, תסתכלי. זה הגוף שלך. את אמורה להכיר אותו יותר טוב מכל אדם אחר בעולם. אם את לא תדעי לעקוב אחרי השינויים, המחזוריות וחס וחלילה – החריגות, אף אחד לא יוכל לדעת את זה במקומך.

3. צרי לעצמך סביבה רפואית מיטיבה ונעימה. בקשי המלצות מחברות ואל תתפשרי על רופא או רופאה שאינם נעימים וקשובים לך. עשי לך רופא. פשוט כך. מישהו או מישהי שמכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך ושיוכל להוות כתובת.

אם לא קיימת יחסי מין מעולם, הזכירי זאת לרופא בתחילת כל פגישה. הוא ידע להיות עדין יותר ולהשתמש במכשור הרפואי המתאים. אם מתוכננת בדיקה במהלך ביקור הרופא, בקשי לדעת מה התהליך ומה המכשור הרפואי שהוא ישתמש בו.

אם עברת חוויה לא נעימה אצל רופא קודם, ספרי עליה לרופא הנוכחי. נסי ליצור לעצמך מרחב בטוח ככל האפשר.

וכמובן – את זכאית למלווה במהלך הבדיקה.

מצאי לעצמך רופא או רופאת נשים שיטיבו עם בריאותך. אין לי עוד מילים לתאר עד כמה זה חשוב.

4. רכשי את היכולת ללמוד בעצמך. האינטרנט מוצף היום בידע נגיש. אל תתפתי להאמין לכתבה הראשונה שאת מוצאת. הצליבי מידע, שאלי חברות, אם זה אפשרי – דברי עם אמא או אחות קרובה. אל תניחי למבוכה לגזול ממך מידע שיכול להציל אותך.

בדיקות שגרתיות

את המידע על הבדיקות השגרתיות אחלק לשלוש רמות של מגע פיזי – בדיקות שרלוונטיות לנשים ששומרות נגיעה לחלוטין, בדיקות שרלוונטיות לנשים שמקיימות מגע מיני חלקי (נשיקות, חיבוקים, מגע באיברי מין, מין אוראלי) ומידע לנשים שמקיימות יחסי מין מלאים.[3] כל רמה של בדיקות כוללת את הרמה שלפניה. כלומר, כל הבדיקות שרלוונטיות לנשים ששומרות נגיעה, בהכרח רלוונטיות גם לאלה שמקיימות מגע מיני חלקי וכן הלאה.

שומרות נגיעה

בדיקת שד:

עד לאחרונה ההמלצה הרשמית היתה להגיע לבדיקת שד אצל כירורג אחת לשנה, החל מגיל 30. בנוסף, הומלץ לערוך בדיקת שד עצמית אחת לחודש (לא בזמן הווסת), החל מגיל 20, ואם יש משהו חשוד (למשל: תחושה של אבן בתוך כרית נוצות) ללכת לבדיקת שד אצל כירורג.

כיום חלק מהרופאים ימליצו על בדיקה אצל כירורג שד אחת לחצי שנה ולוותר על הבדיקה העצמית.

מגיל 40 ומעלה מומלצת בדיקת שד אצל כירורג אחת לחצי שנה וממוגרפיה ואולטרסאונד אחת לשנה.

אם יש היסטוריה משפחתית של סרטן השד – התייעצי עם הרופא שלך על תדירות הבדיקות.

את הבדיקה קובעים באמצעות תור פשוט ורגיל לכירורג שד בקופת החולים.

חיסון פפילומה:

נגיף הפפילומה האנושי (HPV – Human Papillomavirus Vaccines) הוא למעשה קבוצה של נגיפים המונה מעל 100 זנים. הנגיף אחראי לאחוזים גבוהים של תחלואת סרטן צוואר הרחם, סרטן פי הטבעת, סרטן הפה והלוע ועוד.[4]

נגיף הפפילומה יכול לדבק בכל מגע באיברי המין וגם באמצעות מגע במשטחים או מכשור רפואי, לכן ההמלצה כיום היא לבצע את החיסון גם למי ששומרת נגיעה לחלוטין.

עד גיל 18 החיסון נכלל בתוך סל הבריאות וניתן חינם. בעבר השאירו את הבחירה בידי ההורים – האם לחסן את הנערות באולפנות. כיום בחלק גדול מהאולפנות מחסנים את כל הבנות, כיוון שלצערנו, אנחנו לא יכולות לדעת לאן ואיך יתגלגלו החיים. האם יהיה בוודאות פרטנר מיני אחד, האם לא תהיה בגידה בחיי הנישואים, האם חס וחלילה יתרחשו פגיעות מיניות ואילו גלגולים עברו בני הזוג שיהיו לנו. בנוסף, כאמור, נגיף הפפילומה יכול לדבק לא רק ביחסי מין. לכן, אם לא התחסנת בעבר, כדאי ללכת להתחסן.

החיסון ניתן גם לנשים וגם לגברים כאשר ההמלצה היא להתחסן עד גיל 26, אבל כיום אפשר לבקש להתחסן עד גיל 47. לאחר גיל 18 החיסון עולה כ־1,000 ₪ וניתן בשלוש מנות. את ההפניה לחיסון אפשר לבקש מרופאת הנשים או המשפחה. שימו לב שקיבלתן הפניה לחיסון gardasil 9 שהוא החיסון שמקיף את המספר הגבוה ביותר של זני הפפילומה.

את חיסון הפפילומה אי אפשר לבצע בזמן הריון.

בדיקת PAP:

בדיקת פאפ היא דגימה מצוואר הרחם ומשמשת לגילוי של סרטן צוואר הרחם. היום יש גם משטח שנקרא HPV ויכול להחליף את הפאפ. ההמלצה היא לבצע את אחת מהבדיקות אחת לשלוש שנים, מגיל 25.

הבדיקה מתבצעת באמצעות דגימה שנלקחת מהנרתיק. חלק מהרופאים לא ימליצו על הבדיקה לנשים בתולות כיוון שהמשטח יכול לקרוע את קרום הבתולין וכי הסיכוי להידבק בפפילומה נמוך משמעותית בקרב נשים שלא מקיימות יחסי מין.

כיום ישנם משטחים עדינים ודקים יותר, המאפשרים לקיחת דגימה גם מבתולות. הבדיקה יכולה לגרום חוסר נעימות, כאב קל ודימום לאחר הבדיקה.

פטרת בנרתיק:

פטריה בנרתיק היא אחת מהתלונות השכיחות ביותר אצל נשים ולרוב היא נגרמת מפטריה בשם קנדידה. התסמינים של הפטריה לרוב יכללו גרד, גירוי ואודם בפות. במקרים חמורים יותר יכולה להיות צריבה במתן שתן, כאבים בזמן קיום יחסי מין והפרשות לבנות מהנרתיק. הפטריה מגיעה לרוב ממערכת העיכול ויש צורך לטפל רק אם נוכחותה מפריעה וגורמת לסימפטומים.

 

באופן עקרוני, ניתן לגשת לבית המרקחת ולקנות תכשיר נגד פטריות ואגינליות כמו אגיסטן. אם הפטריה חוזרת, כדאי לגשת אל הרופא ולבקש תרבית נרתיקית שתוודא האם מדובר בפטריה או לא. כך הרופא יוכל להתאים את הטיפול המתאים ביותר.

מקיימות מגע מיני חלקי

בדיקות תקופתיות למחלות מין:

מחלות מין עוברות לרוב בקיום יחסים מלאים, אבל חלק ממחלות המין יכולות לעבור גם במגע של איברים ובמין אוראלי. היריעה קצרה מכדי שאוכל להקיף את כל מחלות המין, אז שני דברים כלליים:

1. אני אומרת זאת בחשש, על אף האיסור ההלכתי, אבל אם בחרת לקיים יחסי מין חלקיים או מלאים, אנא הקפידי על קונדום שמגן לא רק מהריון אלא גם ממחלות מין. שאר אמצעי המניעה לא ימנעו מחלות.
2. למרות השימוש בקונדום, חלק מהמחלות יכולות להיות מועברות דרך האזורים של מכוסים. אם את מקיימת יחסי מין חלקיים או מלאים באופן קבוע, הקפידי לערוך בדיקות לגילוי מחלות מין אחת לחצי שנה. את ההפניה אפשר לקבל מרופאת המשפחה או רופאת הנשים.
3. אם את נפגשת עם פרטנר חדש, בקשי ממנו גיליון של בדיקות המין שלו. נשמע מביך, אבל מציל חיים.

מקיימות יחסי מין מלאים

אמצעי מניעה:

ישנם סוגים שונים של אמצעי מניעה, ולכל אישה יש להתאים את אמצעי המניעה המתאים ביותר על פי אורח חייה, הרקע הרפואי שלה והעדפתה האישית.

אמצעי מניעה מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות – אמצעי מניעה הורמונליים ולא־הורמונליים.

אמצעי מניעה הורמונליים מבוססים על הפרשת ההורמונים אסטרוגן או פרוגסטרון, המדכאים את הביוץ הטבעי וכוללים בין היתר: גלולות, טבעת נרתיקית, מדבקה, זריקה והתקן תוך רחמי מפריש הורמונים. אמצעים אלה נחשבים בטוחים ביותר למניעת הריון והראו יעילות של כ־8-99% בשימוש נכון. בנוסף טיפול באמצעי מניעה הורמונליים ניתן לעיתים לנשים שסובלות מכאבי מחזור קשים, אנדומטריוזיס, דימומים מוגברים ואקנה.

אמצעי מניעה שאינם הורמונליים מתאימים לנשים שמסיבות רפואיות או אישיות אינן יכולות או רוצות ליטול הורמונים וכוללים: התקן תוך רחמי מנחושת שלו יעילות גבוהה מאוד במניעת הריון, וכן אמצעי מניעה חוצצים כמו: קונדום, דיאפרגמה, קוטלי זרע ושיטות התנהגותיות הכוללות: שיטת הימים הבטוחים ושיטת המודעות לפוריות. אמצעי מניעה חוצצים ושיטות התנהגותיות נחשבים פחות "בטוחים" ודורשים הקפדה רבה ומשמעת עצמית גבוהה בשימוש בהם.

אמצעי מניעה חירומיים:

גלולות היום שאחרי כמו פוסטינור ודומיה הן למקרה חירום בלבד ויש לזה סיבה. בגלולות ישנם הורמונים בכמות גבוהה שמעכבים את הביוץ, מה שיכול לגרום לשיבוש המערכת ההורמונלית ולתופעות לוואי קשות כמו בחילות, הקאות, עייפות, דימום נרתיקי, שיבושים במחזור, כאבי ראש, סחרחורות ועוד.

במקרה הצורך ניתן לגשת לבית המרקחת ולקנות גלולת היום שאחרי ללא מרשם רופא, אבל בשום אופן אל תשמשו בזה בתור אמצעי מניעה קבוע. (ובכל מקרה אסור לקחת את הגלולה יותר מפעם אחת בחודש).

שימור פוריות

בניגוד לחלקים הקודמים במאמר, שימור פוריות אינו חובה לכל אישה רווקה, ובכל זאת, בחרתי להכניס אותו למאמר הזה. הסיבה פשוטה – אני רוצה להנגיש את המידע כדי שכל אחת תוכל לקבל את ההחלטות הנכונות והטובות ביותר עבורה.

כיום יש שתי שיטות עיקריות[5] לשימור פוריות והריון בקרב נשים רווקות – הקפאת ביציות והריון מתרומת זרע.

הקפאת ביציות

על פניו הקפאת ביציות מוצגת לפעמים כמעין "תעודת ביטוח". כלומר, אם בחורה רווקה תקפיא ביציות ישנו סיכוי גבוה שהיא תוכל להיכנס להריון בגיל מאוחר יותר. אך לפני קבלת ההחלטה על הקפאת ביציות, יש כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון.

בראש ובראשונה – הקפאת ביציות היא לא ערובה לילד. היא אמנם פותחת אופציות ונותנת אפשרות בעתיד, אך כיום האחוזים מדברים על ילד אחד לכל 8-9 נשים שהצליחו להקפיא לפחות 20 ביציות, בגילאי 30 המוקדמים. כך שככל שגיל ההקפאה עולה ומספר הביציות המוקפאות יורד, הסיכוי לילד קטן גם הוא.

יחד עם סיכויי ההצלחה צריך לקחת בחשבון את המחיר הנפשי שתהליך זה מביא איתו ואת הסיכונים הבריאותיים שיכולים להתלוות. חלק מתופעות הלוואי קלות ונסבלות לחלוטין. אחרות (באחוזים נדירים ובסיכויים נמוכים בהרבה) יכולות לגרום לנזקים פיזיים כמו זיהום באגן.

כמובן שגם השיקול הכלכלי צריך להילקח בחשבון ובהמשך אפרט עליו מעט.

על אף זאת, אני רוצה להתייחס לצדדים החיוביים שבתהליך הקפאת הביציות. שני היתרונות המרכזיים להקפאת ביציות הם כמובן היכולת להאריך במעט את השעון הביולוגי, ויחד איתו ליצור מצב של חוסן נפשי ותחושת עוצמה אצל האישה הבוחרת להקפיא ביציות.

יחד עם הבדידות, מצוקת הגוף והצורך במיניות, תקופת הרווקות יכולה להביא עימה גם תחושות קשות של חוסר אונים, חוסר שליטה ותלישות. תהליך של שימור פוריות הוא עניין בחירי באופן יחסי. היכולת לבחור את העתיד שלנו, כנשים, ולא לתת לחיים לעשות את שלהם ולחוסר בזוגיות להוות את הקריטריון לילדים ומשפחה, הופך, בעיני, את התהליך כולו למעצים ומחזק. כמובן שישנם מחירים נפשיים והתהליך הוא לא פשוט, אך בסופו של דבר הוא יכול להעניק כוח מחודש ואוויר לנשימה לאישה העוברת אותו.

תהליך שימור הפוריות מתחיל בפגישה אצל רופא הנשים. הרופא ישלח למספר בדיקות כמו – אולטרסאונד גניקולוגי, בדיקות דם לפרופיל הורמונלי (שצריכות להיות מבוצעות בימים 3–5 לווסת), בדיקת שד, בדיקת PAP ובדיקות לווירוסים שונים.

לאחר תוצאות הבדיקות, האישה תופנה למרפאת פריון או שתבחר ללכת לרופא פריון פרטי שם יקבעו פרוטוקול טיפולי שכולל את הזריקות והתרופות ההורמונליות, ותינתן הדרכה על ידי אחיות המרפאה.

תהליך שימור הפוריות עצמו לוקח כשבועיים, כאשר האישה לוקחת הורמונים בשבועיים הראשונים לווסת ומגיעה לאולטרסאונד ובדיקת דם פעם ביומיים־שלושה. לפי התקדמות הזקיקים, רופאת הפריון תחליט על המשך טיפול.

כאשר הזקיקים בשלים, נותנים זריקה לגרימת ביוץ וביום למחרת מתרחשת השאיבה, לרוב בהרדמה מלאה.

כל אישה בישראל מגיל 30 עד גיל 41 רשאית לבצע שאיבת ביציות עד שהיא מגיעה ל־20 ביציות שאובות, או עד שני סבבים רציפים, המוקדם מביניהם.

עלות תהליך הקפאת הביציות נע מ־6,500 ₪ (ללא ההורמונים) לסבב אחד בבתי חולים ציבוריים ועד כ־30,000 ₪ לשני סבבים בבתי חולים פרטיים (כולל הורמונים). יש לציין כי נשים אשר עוברות טיפולים כימותרפיים או שסובלות ממצבים רפואיים שיכולים לפגוע בפוריות זכאיות לסבסוד של תהליכי שימור פוריות.

הריון מתרומת זרע

מבחינה נפשית ההחלטה להרות מתורם זרע אנונימי אינה פשוטה, טומנת בחובה התלבטויות אישיות ומוסריות וכרוכה בשאלות גדולות של זהות ובחירה עבור הילד שייוולד. בנוסף קיימת התמודדות חברתית וקהילתית והתמודדות עם שאלות רבות שיצופו מהסביבה, וכן עולה השאלה של השפעת ההחלטה על סיכוי מציאת זוגיות בעתיד.

מבחינה כלכלית מדובר בתהליך שאינו זול. אמנם מדינת ישראל משתתפת בעלות טיפולי פוריות עבור אישה רווקה המעוניינת להרות מתרומת זרע, אך בפועל במקרים רבים מדובר בתהליך שנעשה במסגרת פרטית ויכול להגיע לסכום של עשרות אלפי שקלים.

אם אישה מחליטה להרות מתרומת זרע ישנה אפשרות לקנות דגימה מאחד מבנקי הזרע הציבוריים או הפרטיים ולנסות להיכנס להריון בזמן המחזור הטבעי בשיטה של הזרעה. עלות דגימת זרע נעה בין כמה מאות לאלפי שקלים, ואת ההזרעה ניתן לבצע במסגרת קופת החולים בפעולה הדומה לבדיקת פאפ.

אם לא מושג הריון לאחר מספר מחזורי הזרעה יהיה צורך במעבר טיפולי פוריות והפריה חוץ־גופית. תהליך זה ממושך יותר, כרוך בבדיקות וביקורים תכופים במרפאת פוריות, נטילת תרופות וזריקות ועלותו יקרה.

בדומה לשימור ביציות, מטרת התהליך בתחילתו הוא גירוי שחלתי להשגת מספר רב של ביציות טובות להפריה. לאחר מכן מתבצע תהליך שאיבת הביציות והפריה באמצעות הזרע הנתרם. בשלב הבא מתבצע מעקב אחר העוברים ובחירת העוברים שהתפתחו באופן המיטבי. החזרת העוברים לגוף האישה מתבצע בהתאם למצב ההורמונלי של האישה והכנת הרחם לקליטה של העוברים. במידת הצורך או לפי רצונה של האישה ניתן להקפיא את העוברים ולבצע את ההחזרה בשלב מאוחר יותר.

שיעורי ההצלחה של טיפולי פוריות עומדים על כ־25% להשגת הריון וכ־20% מהטיפולים מסתיימים בלידת תינוק. חשוב לזכור שאחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים על הצלחת הטיפול הינו גיל האישה.

* היא עורכת כתב העת 'דעות'. עובדת סוציאלית בארגון 'מבוי סתום' ובבית הילד אמי"ת בגילה. בת 32, גרה בירושלים.

לתגובות – reuthamburger@gmail.com

 __________________________________________________________________________________

[1] תודה גדולה לד"ר ברכי כהן ממחלקת נשים בבי"ח כרמל, על קריאת המאמר ואישור התוכן שבו. תודה על ההערות וההארות המחכימות וכן על הוספת המידע בחלקים העוסקים באמצעי מניעה ובתרומת זרע.

[2] נוסף לשיחה הזו, את המאמר קראו שתי רופאות נשים. בנוסף, גרסה ראשונית ומצומצמת של הדברים פורסמה בפייסבוק האישי שלי, קיבלתי תגובות מנשים רבות ויכולתי להשוות ולראות מה הגישות הנפוצות ותדירות הבדיקות שנשים מדווחות עליהן.

[3] וראוי להרחיב על המושגים "יחסי מין חלקיים" ו"יחסי מין מלאים". באופן אישי קשה לי עם המושגים האלה ובאידיאל הייתי רוצה להתייחס אל מגע מיני באשר הוא כיחסי מין. מאחר וחשיבות המאמר כאן היא להנגיש את נושא הבדיקות הרפואיות ולא להתייחס אל סוגיית יחסי המין, אני בוחרת להשתמש במושגים הרווחים, כדי להקל ולפשט את הנושא.

[4] מתוך אתר משרד הבריאות – https://www.health.gov.il/Subjects/vaccines/HPV/Pages/default.aspx

[5] קיימת שיטה נוספת של הקפאת שחלה שלמה או רקמה של שחלה ושתילתה מחדש לפני הריון, אך התהליך רלוונטי רק לנשים עד גיל 40, שעומדות בפני תהליך רפואי שעלול לפגוע בפוריות שלהן.