בסעודת שבת נטל רבי משה פרוסת לחם לידו ואמר לאנשי שלומו:
כתוב: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". לא מן הלחם הגשמי באה החיות לאדם, אלא מניצוצות החיות האלוהית שבו. אם רצונכם לדעת איה השם, הסתכלו בפרוסה זו. כאן הנהו. כל דבר מתקיימים על ידי חיותו יתברך המחיה, ואם היא מסתלקת מתפורר הדבר ונעשה אפס.
(מרטין בובר, אור הגנוז, שוקן: ירושלים ותל-אביב תשי"ח)
האוכל והאכילה הם חלק בלתי נפרד מן היומיום של האדם, כל אדם, מאז ומעולם. האוכל נחוץ בראש ובראשונה כדי להתקיים; אך לאוכל תמיד נלוו משמעויות ותפקידים נוספים. האוכל סימן מעמדות חברתיים, הוגש כקרבן וכמנחה לאלים, ושולב בתוך מארג החיים הדתי – בהקשר היהודי, למשל, בכל הקשור להלכות ברכות, הלכות שחיטה והלכות כשרות – שלושה תחומים שבמסגרתם האוכל מפוקח ומעוצב, ונוצרת זיקה בינו לבין העולם הדתי. האוכל איננו 'סתם' אוכל, והאכילה לעולם איננה נטולת הקשרים – תרבותיים, חברתיים, דתיים ואחרים.
בעשורים האחרונים עולות ברחבי העולם – ובכלל זה גם בישראל – מגמות של צמחונות וטבעונות, תנועות שמוחות כנגד תעשיית המזון המערבית ויחסה לבעלי חיים. התנועות הללו מבקשות לקדם סדר יום שקורא לחזרה אל האוכל מן הטבע, מן הצומח, ולקיום הרמוני של האדם והבהמה. אי אפשר להתעלם מן המגמות האלה, ונראה כי הדיון הציבורי סביבן נמצא כעת בשיאו, ומתקיים גם בחברה הדתית: רבים מוטרדים מן השאלה האם מדובר ב'טרנד' חולף, או בפסגה מוסרית שהעולם הולך ומתקרב אליה.
בנושאים האלה ובאחרים – כגון הפופולריות של מסעדות הגורמה בחברה הדתית-לאומית, סוגיית עודף המשקל ודימוי הגוף שנוצר בעקבות האכילה, ועוד – עוסק גיליון 68 של דעות. במבט ראשון נראה כי זהו גיליון 'קליל' יותר מקודמיו, אך ניסינו להראות ששאלת האוכל מזמינה דיון בנושאים חשובים שמחוץ לתחום האוכל והאכילה, כמו עתידו של העם היהודי, תרבות פנאי וחיים דתיים, מעמדו של האדם בעולם והיחס לגופניות. תקוותי היא שהגיליון שלפניכם יתרום להבנה מעמיקה יותר של האוכל שאנו מבשלים, מגישים ואוכלים, ויחדד את הזיקה – ההדוקה, בעיניי – שבין האוכל ובין שאר תחומי החיים הסובבים אותנו, ושאלות היסוד שנמצאות על סדר יומנו.
קריאה מהנה,
אריאל הורוביץ
