כותרת המשנה של הגיליון שלפניכם, "מחשבות ביקורתיות", מבטאת משהו מן האתגר שניצב בפנינו בבואנו לעסוק בנושא הטעון של חילון וחילוניות. שיח על חילוניות בחברה הציונית-דתית מתאפיין בדרך כלל באחת משתי צורות: הכלה פטרונית של החילוניות, מעין חיבוק-דוב שמזהה ניצוצות של קדושה בחילוני ומבקש "לרומם" אותו; או לחלופין – צורה שנפוצה בשנים האחרונות בזרמים הליברליים של החברה הדתית בפרט וביהדות הפלורליסטית בכלל – ניסיון לטשטש את הגבולות בין דתיים לחילונים, להסיר את המחיצות האידיאולוגיות הנוקשות שבין שתי הקבוצות הללו ולהצביע על המכנה המשותף הרחב ביניהן.
העיקרון שהנחה אותנו בגיליון הזה הוא לנסות לאתגר את שתי צורות החשיבה הללו, ולהציע מחשבות ביקורתיות על חילון וחילוניות ועל השיח הדתי-חילוני לא מנקודת מבט דתית מסתגרת ושמרנית, אלא מתוך עמדה שאין בה פטרונות, אך יש בה תהייה עמוקה על הנחות היסוד היהודיות-חילוניות בישראל כיום, וגם על חלק מהנחות היסוד הדתיות ביחס לחילון. הנושאים שעולים בגיליון הזה מלמדים על כך – שפת ההלכה ביחס לחילונים; ההתחדשות היהודית ומודל רצף הזהויות שהיא מציגה; בתי הספר המשלבים ומידת הרלוונטיות שלהם לחברה הישראלית; אבני היסוד המודרניסטיות של החילון, והערעור עליהן בעידן פוסטמודרני. שאלות אלו ואחרות שעולות בגיליון מציעות התמודדות שונה עם שאלת החילון והחילוניות מזו שהתרגלנו אליה בשיח הציבורי.
נדמה שכל הכותבים בגיליון הזה שותפים לסלידה מן הדימוי ההיסטורי של החילוניות כ"עגלה ריקה", שהונצח בפגישתם של בן גוריון והחזון-איש בתחילת שנות החמישים. החילוניות בישראל יצרה תשתית עמוקה של ספרות, הגות ותרבות; היא משקיעה מאמצים רבים בניסוח החזון שלה, ואף בהתמודדות אופרטיבית, במציאות פוליטית לא פשוטה, בכל הקשור ליחסי דת ומדינה. מאמרי הגיליון מבקשים לתרום למאמצים הללו מתוך כבוד והערכה, ולצדם – ולא בניגוד להם – מתוך רצון לתהות על הנחות היסוד של הפרויקט היהודי-חילוני בישראל, וכך גם להצביע על המקומות שבהם ההנחות הללו מתחילות להתיישן, לחרוק ולהיתקע. אנו מאמינים כי דווקא מתוך שיח כזה, שמבקש להיחלץ הן מן הפרדיגמה הפטרנליסטית הדתית והן מן הפרדיגמה שמבקשת לטשטש את ההבדלים בין הזהויות, ניתן יהיה להמשיך בצורה אפקטיבית יותר את הדיונים החשובים על החילוניות בישראל, על היחסים בין דתיות וחילון ועל האופציה היהודית החילונית המתחדשת.
קריאה מהנה,
אריאל הורוביץ
