דבר העורך
אַקְרוֹסְטִיכוֹן
אוֹנֵךְ אַלּוֹנֵךְ אֲבָנַיִך
בְּשָׂרֵךְ בְּאֶרֶךְ בְּגִידוֹתַיִךְ
גָּלוּתֵךְ גְּאֻלָּתֵךְ גְּבוּלוֹתַיִךְ
דָּמֵךְ דִּמְעָתֵךְ דִּמְדּוּמַיִךְ
הֵיכָלֵךְ הֵד קוֹלֵךְ הֲרָרַיִךְ
וָאדִיּוֹת-תּוּגָתֵךְ וִדּוּיַיִךְ.
חִנֵּךְ חֲרוֹנֵךְ חֲלוֹמַיִךְ
טֻמְאָתֵךְ טָהֳרֵךְ טְלָלַיִךְ
יָמֵךְ יוֹמְיוֹמֵךְ יְתוֹמַיִךְ
כְּאֵבֵךְ כְּלִימָּתֵךְ כְּלוּלוֹתַיִךְ
לַחְמֵךְ לַעֲנֵךְ לֵילוֹתַיִךְ
מַלְכוּתֵךְ מִנְחָתֵך מוֹעֲדַיִךְ
סוֹדֵךְ סִרְפָּדֵךְ סִגּוּפַיךְ
עֲפָרֵךְ עֶרְיָתֵךְ עֳפָרַיִךְ
פִּרְאוּתֵךְ פְּרִיחָתֵךְ פַּעֲמוֹנַיִךְ
צִלֵּךְ צֶאֱלֵךְ צִלְצוּלַיִךְ
קָמָתֵךְ קוֹמָתֵךְ קִנְאוֹתַיִךְ
רִישֵׁךְ רִשְׁעָתֵךְ רַחֲמַיִךְ
שְׁבוּתֵךְ שְׁבוּעָתֵךְ שִׁלּוּמַיִךְ
תִּפְאַרְתֵּךְ תֻּמָּתֵךְ תְּהוֹמַיִךְ
נתן יונתן
למי שמעורה
במתרחש בחברה הציונית-דתית קשה שלא לחוש בשינויים שעברו בשנים האחרונות על מערכת
היחסים המורכבת ממילא בין ציבור זה למדינת ישראל. לפיכך בגיליון זה של דעות
ביקשנו להתבונן מחדש במערכת יחסים זו. יצירתה של האמנית דרורה וייצמן, המופיעה
בשער הגיליון, מבטאת חלק מהמורכבות שבה ביקשנו לגעת: המרכיבים השונים היוצרים מעין
דגל ישראלי חדש ביצירה הם הציצית, הפלנלית הצבאית ומגבת של חברת
"איקאה". שלושת אלו מסמלים חלק מהדרכים המצטלבות יחד בקיומה הנוכחי של
מדינת ישראל.
כשניגשנו למלאכה נדמה היה כי הגיליון יעסוק
בפער ההולך וגדל בין הציבור הדתי, על שלל גווניו, למדינת ישראל; אולם במהלך
התגבשותו נגלה קול אחר דווקא, של חיפוש אחר חיבור מחודש. מאחורי העיסוק בניכור מן
המדינה ובתחלואיה עלו תחושת היאחזות חזקה ורצון לתיקון.
נראה ששורשינו נטועים באדמה הזאת עמוק יותר ממה
שניתן לשער. סבך הקשרים שלנו למדינה ולארץ הינו מפותל ועמוק, ואף מתעתע לפעמים.
כמו בשירו של נתן יונתן, ממלאת הארץ את האלף-בית של קיומנו, וכמו בשיר, נשזרים יחד
לאורך הגיליון חוטים של דת, אידאולוגיה, היסטוריה ומיתוס; חוטים של רגש, אמונה
וחלב אם – עד שקשה להפריד ביניהם או לדעת אילו קשרים חזקים מן השאר ואילו קדמו
לאחרים.
הדפים שלפניכם עוסקים בכמה מן הקשרים הללו מתוך
זוויות ראייה שונות; ביניהם נכללו גם דברים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיה של
תנועת "נאמני תורה ועבודה" – זאת כדי ליצור דיון של ממש בסוגיה ולאפשר
התבוננות רחבה ומחשבה מחודשת.
בפתח הגיליון מציג ד"ר משה מאיר
אפשרות לכינון מערכת יחסים חדשה בין היחיד למדינה, שתתאפיין ברוח אינדיבידואלית;
אחריו סוקר חנן מוזס את תמונת המצב הנוכחית ביחסו של הציבור הציוני-דתי
למדינה, בעיקר בעקבות תהליך ההתנתקות; דרשתו של הרב שג"ר ז"ל
מצביעה על הסתירות והמתחים הפנימיים ביחס שבין הקיום היהודי למדינה, ומנסה להתמודד
עמם בדרך יצירתית וחדשה; מוטי קרפל טוען במאמרו כי הסוגיה הבוערת כיום אינה
שאלת היחס למדינה אלא שאלת היחס אל האליטה השולטת בה באופן בלתי דמוקרטי; יובל
כאהן מתאר את תהליך איבוד הזהות הלאומית של החברה היהודית בישראל, ומסביר כיצד
המכינות הקדם-צבאיות המעורבות מבקשות להתמודד עם תהליך זה. בסוף חלק זה של הגיליון
מופיע ראיון שקיים נתנאל עודד עם פרופ' בנימין איש שלום. בראיון
פורש איש שלום את תפיסתו בדבר מדינת ישראל ואופייה היהודי, ומתייחס בין היתר לבתי
הדין הרבניים ולאתגר הגיור.
את הגיליון חותם מאמרה של פרופ' תמר רוס
העוסק בסוגיית הדתיוּת הנשית, ובו היא מבקשת להציע תפיסה שונה מזו שהציגה תמר
ביאלה בגיליון דעות הקודם.
קריאה מהנה ופורים שמח
עמרי שאשא
