היחס בעולם היהודי הדתי לתנועה הירוקה נע בין שתי גישות הפוכות: גישה הסוברת שמדובר בהתנגשות חזיתית מול גישה הטוענת להלימה מלאה בין יהדות וקיימות. אך בתווך אפשר להציע גישה שלישית: חרף העובדה שהלימה בין מקורות היהדות לסוגיות הסביבה היא מלאכותית ומאולצת, יש לה חשיבות בהצעת קריאות כיוון רעיוניות ועקרוניות. מסד לחשיבה סביבתית־יהודית חדשה
ירוק או אדום, בלימה או הלימה
האם ניתן לצבוע את היהדות בירוק, והאם אפשר להטביע את התנועה הירוקה בחותמה של היהדות? בציבור הדתי לגווניו ניתן למצוא שתי תשובות קיצוניות לשאלות אלה, שנובעות משתי גישות לשאלת הזיקה בין היהדות לענייני הסביבה: גישת הבלימה וגישה ההלימה.
הגישה האחת מבקשת לבלום את כניסת הערכים הסביבתיים לחיינו ולמערכות שיקולינו, ויש בין האוחזים בה כאלה הרואים בתנועה הסביבתית התגלמות של דת פגאנית חדשה הסוגדת לטבע ומנוגדת לאמונות יסוד של היהדות, מאמינה שערכם של בעלי חיים אינו נופל מערך האדם, ומפריזה בהתראותיה מפני קץ העולם. תפיסה זו רווחה כשהחלה להתפתח המודעות והפעילות בנושאי טבע וסביבה והיא קיימת עד היום בחוגים דתיים שמרנים. בקרב הציבור החרדי יש שיוסיפו שענייני הסביבה מהווים תחליף חילוני לאנשים שאיבדו קשר עם תכנים וערכים דתיים, ובקרב שמרנים בציונות הדתית יש שיזהו פעילי סביבה עם תנועות השמאל, ומתארים אותם כ"ירוקים מבחוץ ואדומים מבפנים".[i]
במרוצת השנים הלכה ונחלשה גישת הבלימה וההתנגדות, ולעומתה התחזקה והתקבעה גישת ההלימה וההתחברות. גישה זו מציגה מקורות שונים של הלכה ואגדה כמקורות סביבתיים אותנטיים, ורואה בהם הוכחה לכך שהתורה וספרות חז"ל הטרימו את העולם המודרני. לשיטתה היהדות היא 'ירוקה' מטבעה, ערכיה והלכותיה תואמים להפליא לעקרונות הסביבתיים והיא, למעשה, הייתה שם מאז ומעולם.
כמו במקרים אחרים, האמת אינה נמצאת בקצוות. גישת הבלימה טועה בהבנת הפעילות הסביבתית, ואילו גישת ההלימה טועה בהבנת הדת היהודית. באשר לפעילות הסביבתית – יש אמנם זרם דק של חסידי האקולוגיה הביוצנטרית שמעמידים את הטבע במרכז היקום ומגמדים את מעמד האדם בו, אולם רוב העיסוק הסביבתי מונע מכוח התפיסה האנתרופוצנטרית, שמעמידה את האדם במרכז הבריאה, אך דורשת ממנו להתנהל בעולם בזהירות וברגישות, מתוך ריסון, הגבלה עצמית וחשיבה לטווח ארוך.[ii]
בין האג'נדה של חז"ל ל'אג'נדה 21'
באשר לדת היהודית, המקורות המתחזקים את גישת ההלימה לא נועדו מעיקרם להתמודד עם בעיות סביבתיות דוגמת אלו איתן אנו מתמודדים כיום. אזכיר כדוגמה את המדרש המפורסם שמספר כי "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז א). מדרש זה, שמצוטט בכל הזדמנות, לא התכוון לרגע להתייחס לנזקים האקולוגיים שעתיד לבצע המין האנושי, אלא לכך שעל האדם להיזהר מקלקול העולם על ידי חטאיו, ובחינת פרשנויותיו מאשרת שאכן כך הוא הובן בכל הדורות הקודמים.[iii]
סוג שני של מקורות קשור למצוות התורה, כאשר לפי פרשנויות שונות ציוויי האל לאדם וחווה, מצוות בל תשחית ושורה של מצוות המתייחסות לבעלי חיים התפרשו בדרך שיכולה לפרנס עקרונות של שימור ופיתוח בר־קיימא. אכן בכל המקרים הללו לא מדובר בהנחיות קונקרטיות שעליהן ניתן להשתית מדיניות סביבה מפורטת בזמננו. אינו דומה האיסור על כריתת עצי פרי לבעיית הכריתה המסיבית של עצי הסרק ביערות הגשם לצורכי תעשיות הבנייה, הרהיטים, הנייר וגידול הבקר; ואינו דומה איסור כלאי בהמה או האיסור לשחוט בהמה ובנה ביום אחד להתמודדות עם ההכחדה המסיבית של בעלי חיים, שמערערת את האיזון האקולוגי ושהשלכותיה מרחיקות לכת.
אינו דומה איסור כלאי בהמה או האיסור לשחוט בהמה ובנה ביום אחד להתמודדות עם ההכחדה המסיבית של בעלי חיים, שמערערת את האיזון האקולוגי ושהשלכותיה מרחיקות לכת.
סוג שלישי של מקורות הוא הלכות הרחקת נזיקין, אולם אף אלה נועדו לפתור בעיות ביחסי שכנים, ולא התיימרו לעסוק בבעיות המאה ה־21. יש הבדלים מהותיים בין זיהום האוויר שהעסיק את חז"ל לבין ההתמודדות עם פליטת חומרים מסרטנים לאוויר, הגברת גזי החממה, הרחבת החור באוזון וההתחממות כדור הארץ. יש הבדלים מהותיים בין הטיפול בזבל אורגני שהיה בימי חז"ל לבין הטיפול בהיצף של חומרים בלתי מתכלים, פסולת אלקטרונית ונזקי הפלסטיק. יש הבדלים מהותיים בין תקנות חז"ל בענייני התקנה ותחזוקה של מקורות מים לבין זיהומי הים, הנחלים ומי התהום בחומרי הדברה, במתכות כבדות (כגון כספית וקדמיום) ובחומרים רדיואקטיביים, וכמובן בטיפול במשבר הגלובלי ההולך ומעמיק של מחסור במים.
ההלכות שקבעו חז"ל נועדו למנוע נזקים של אנשים פרטיים זה לזה, והם נתנו מענה לנזקים מוחשיים וישירים. זאת באמצעות קביעת הגבלות על הפעלת מוקדי נזק במקומות מסוימים או בזמנים מוגדרים, ודרישה להרחקתם לטווח של מספר אמות, כך שהנזק הישיר ינוטרל. בעיות זמננו עוסקות בשימור הסביבה ובהישרדות העולם, הן מתייחסות למגוון נזקים שאינם מוחשיים, והטיפול בהם אמור להתבצע בראש ובראשונה ברמות הציבוריות, החל מאחריות היחיד כלפי כלל האנושות, המשך בשלטון המקומי ובכל הרשויות הממלכתיות וכלה בפורומים בין־לאומיים שמציבים יעדים קונקרטיים של ערכי סף לייצוב האקלים, לצמצום הנזקים הבלתי־הפיכים ולשימור המערכות האקולוגיות. כך לדוגמה רשויות מקומיות רבות פועלות כיום להגיע לאפס הדברה בגינון העירוני או למניעת הכנסת כלים חד־פעמיים לחופי הים, הכנסת מחוקקת חוקים בנושאי זיהום, מִחזור וכדומה, המשרד הממשלתי להגנת הסביבה מופקד על גיבוש מדיניות ועל פיקוח על יישומה, ורשויות החוק אמורות לבצע אכיפה. ברמה הבין־לאומית פועלים ארגון האומות המאוחדות וועדות שונות מטעמו, ובשנת 1992 הוכרזה בריו דה־ז'נרו תוכנית 'אג'נדה 21', שמציגה מתווה פעולות הנדרשות ברמה הגלובלית, הלאומית והמקומית בכל תחומי הפעילות האנושית כדי לדאוג לפיתוח בר קיימא.
ההלכות שקבעו חז"ל נועדו למנוע נזקים של אנשים פרטיים זה לזה, והם נתנו מענה לנזקים מוחשיים וישירים. זאת באמצעות קביעת הגבלות על הפעלת מוקדי נזק במקומות מסוימים או בזמנים מוגדרים, ודרישה להרחקתם לטווח של מספר אמות, כך שהנזק הישיר ינוטרל. בעיות זמננו עוסקות בשימור הסביבה ובהישרדות העולם, הן מתייחסות למגוון נזקים שאינם מוחשיים, והטיפול בהם אמור להתבצע בראש ובראשונה ברמות הציבוריות
ניקח כדוגמה קונקרטית ואקטואלית את הסוגיה הנפיצה של מפרץ חיפה, שדו"ח מבקר המדינה שפורסם בחודש יוני האחרון קבע שיש בו תעשייה כבדה ומזהמת המסכנת למעלה מחצי מיליון תושבים. הטיפול בבעיה רחבת היקף זו מחייב פעילות ממלכתית ורב־תחומית שתכלול חקיקה מתאימה, החמרה של תקני זיהום האוויר והסביבה, הפעלת מערכות ניטור מתקדמות, הגברת הפיקוח והביקורות במפעלים, נקיטת אמצעי אכיפה וקנסות במקרה הצורך, ולדעת עמותת 'אדם טבע ודין', הניסיון מלמד שכל אלה לא יתקיימו בלי שיוקם מאגר מידע על המפעלים, כמקובל במדינות אחרות, שייצור שקיפות ויאפשר מעקב של גופים ציבוריים. התקנים, החקיקה והניטור אמורים להתבסס כמובן על שנים רבות של מחקר מדעי ופיתוח, וקשה לומר שסוגיות נזקי שכנים של הגמרא עשויים לתרום להם.
הכוונה, השראה והתאמה
האם משמעות הדוגמה היא שמקורות היהדות אינם תורמים דבר לענייני הסביבה? תשובתי היא שחרף העובדה שהלימה בין מקורות היהדות לסוגיות הסביבה היא מלאכותית ומאולצת, יש לה מקום במובן של קריאות כיוון רעיוניות ועקרוניות. קריאות כיוון אלה עשויות לבוא לידי ביטוי בשלושה היבטים:
ההיבט הראשון הוא בהצבת תפיסה סביבתית תיאוצנטרית במקום האנתרופוצנטרית והביוצנטרית. לפי עמדה זו יש מעמד מיוחד לאדם, אך זאת מכוח היותו שליח הבורא וכפוף להוראותיו. לא הטבע עומד במרכז הבריאה, אך גם לא האדם, כי אם בורא עולם. על האדם לראות את עצמו בבחינת אפוטרופוס שמונה לתפקיד השמירה על היקום, והאמונה בבורא עולם אמורה לחזק את המאמין בחובתו לשמור על העולם, שכן בין אם נוצר באמצעות בריאה יש מאין במאמר הבורא, ובין אם התפתח בתהליך התפתחותי של תכנון תבוני – הוא איננו פרי התפתחות מקרית, ומאחורי כל היש מצוי בורא תבוני שבוודאי התכוון שכל מה שנוצר יישמר ויתקיים. ההכרה בכך שיש בורא מחייבת אפוא שמירת מה שברא.[iv]
ההיבט הראשון הוא בהצבת תפיסה סביבתית תיאוצנטרית במקום האנתרופוצנטרית והביוצנטרית. לפי עמדה זו יש מעמד מיוחד לאדם, אך זאת מכוח היותו שליח הבורא וכפוף להוראותיו. לא הטבע עומד במרכז הבריאה, אך גם לא האדם, כי אם בורא עולם. על האדם לראות את עצמו בבחינת אפוטרופוס שמונה לתפקיד השמירה על היקום, והאמונה בבורא עולם אמורה לחזק את המאמין בחובתו לשמור על העולם
ההיבט השני הוא שדברי חז"ל יכולים וצריכים לשמש כמקורות השראה לפעילות בתחומים אלה. להיבט זה יש משמעות רבה, שכן בתודעת האדם הדתי ישנו מדרג של הערכת פעילויות. ברובד העליון נמצאות פעולות הקודש, כגון תורה, תפילה וקיום מצוות ריטואליות שהחובה לבצען מוגדר בדרישות נוקשות של זמן, כמות וכו'; ברובד השני מצויות מצוות החסד שבין אדם לחברו דוגמת ביקור חולים, הסעדת נזקקים, ניחום אבלים, לווית המת וכדומה, שחשיבותן רבה אך קיומן גמיש יותר; ברובד השלישי פעילות וולונטרית חיובית ששייכת לעולם החולין, כגון חברות בוועד הבית, בוועדת הקליטה של היישוב או בוועד ההורים של בית הספר; וברובד הרביעי מצויות פעילויות חולין לשעות הפנאי. כאן, כמדומני טמון ההבדל בין שוחרי סביבה דתיים לחילוניים, כשאצל האחרונים הפעילות למען הסביבה נמצאת במרום העשייה החיובית, ואצל הראשונים העשייה הסביבתית משויכת בתודעה ובאתוס החברתי לרובד הרביעי או לכל היותר לשלישי. ההתייחסות הרבה של חז"ל לסוגיות הסביבה אמורה להנחות את האדם הדתי לראות אותם כברי חשיבות מספקת, כדי שהעיסוק בהם לא ייחשב כפעילות פנאי אלא יהיה בבחינת "בקשו פניי". מקורותינו הקדומים צריכים לחברו אל הידע קיים כיום, לפיו בעיות הסביבה הן אקוטיות והרות גורל, ואלה ביחד צריכים לדרבן ולעודד פעילות סביבתית, ולזכות אותה בהערכה דומה לזו של פעילויות אחרות בתחום החברתי.[v]
ההיבט השלישי בו מקורות היהדות עשויים לתרום לענייני הסביבה הוא הטמעת השיקולים הסביבתיים בתוך הפרקטיקה הדתית. אני נמנע במתכוון מלדבר על פסיקת הלכה סביבתית, שכן לדעתי אין לכך סיכוי ואין בכך צורך. אין סיכוי, משום שפסיקה רבנית שתקבע, לדוגמה, איסור על שימוש בכלים חד־פעמיים, אינה אפשרית. זאת באשר מדובר בגזירה חדשה, ומשלל סיבות הלכתיות ומציאותיות אין כיום אפשרות לגזור גזרות חדשות, ואין לגזרות כאלה סיכויי התקבלות בציבור. אין צורך, מפני שקביעת החוקים והתקנות בנושא זה מתחוללים בעולם החולין, שהוא ניטרלי מבחינה דתית, ואין כל חיסרון בכך שהחוק האזרחי מעצב בו את חיינו. כללי ההתנהלות האנושית בנושאי סביבה וקיימות מתגבשים מתוך מערכות מורכבות של שיקולים פרגמטיים רב־תחומיים, בנושאים שקשורים לניהול סביבתי: משאבים פיננסים, כוח אדם, אפשרויות פיקוח, הכרעה בחילוקי דעות מדעיים, שיתוף פעולה אזרחי ועוד. הידע הנדרש כדי לעצב התנהלות זו עולה ממספר רב של ענפי מדע, ומטבע הדברים מי שצריכים לעסוק בתכנון, רגולציה, חקיקה ואכיפה שיקדמו את עקרונות הסביבה והקיימות הם המומחים המצויים בתחומים הרלוונטיים, כמו גם אנשי מעשה ואנשי ציבור הנסמכים על בעלי ידע בתחומי מדע ומשפט, כלכלה ומדיניות ציבורית, ולא פוסקי הלכה.[vi]
כללי ההתנהלות האנושית בנושאי סביבה וקיימות מתגבשים מתוך מערכות מורכבות של שיקולים פרגמטיים רב־תחומיים, בנושאים שקשורים לניהול סביבתי: משאבים פיננסים, כוח אדם, אפשרויות פיקוח, הכרעה בחילוקי דעות מדעיים, שיתוף פעולה אזרחי ועוד. הידע הנדרש כדי לעצב התנהלות זו עולה ממספר רב של ענפי מדע, ומטבע הדברים מי שצריכים לעסוק בתכנון, רגולציה, חקיקה ואכיפה שיקדמו את עקרונות הסביבה והקיימות הם המומחים המצויים בתחומים הרלוונטיים, כמו גם אנשי מעשה ואנשי ציבור הנסמכים על בעלי ידע בתחומי מדע ומשפט, כלכלה ומדיניות ציבורית, ולא פוסקי הלכה
אולם כאמור, יש מקום בלא ספק לחבר בין ערכי היהדות לעקרונות הבסיסיים של תורות הסביבה והקיימות. תורות אלה מרבות לעסוק באחריותו של הפרט ליצירת עולם בר־קיימא, ויישומן מבוסס במידה רבה על העיקרון: "חשוב גלובלית, פעל מקומית". סיסמה זו קוראת לכל אדם להגביל את הצריכה, לצמצם את השימוש בחומרים כימיים ובחומרים בלתי מתכלים, לצמצם את השימוש בכלי רכב פרטיים, למחזר, למנוע בזבוז של מים וחשמל ועוד. פעולות אלה תואמות באופיין לאתוס הבסיסי של המחשבה היהודית, לפיו הדרך לתיקון עולם עוברת במעשים הפרטיים של כל יחיד, וכי תיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, ואת יכולתו לוותר משלו. מושגי הקיימות שמכילים גם רעיונות של צדק חברתי, עזרה לחברות חלשות, הגבלת שימוש בנשק ועוד, תואמים לרוח היהדות. התפיסה היהודית שעל האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח ולא בצבירת נכסי חומר וטיפוחם, ושהוא צריך להיות גיבור הכובש את יצרו – יכולה לחבור בטבעיות לאתגרים ולבעיות הסביבתיים איתם אנו מתמודדים כיום.
נקודות מפגש והשתלבות
החיים הדתיים מזמנים נקודות מפגש ייחודיות עם הפרקטיקה הדתית לבין סוגיות סביבה וקיימות שיש לתת עליהן את הדעת. אציין שש דוגמאות לנקודות מפגש שכאלה:[vii]
- שימוש בנייר: כריתת יערות כיום היא בעיה גלובלית ממדרגה ראשונה, כאשר חלק גדול ממנה מתבצע לצורכי תעשיית הנייר. היערות מספקים חמצן לאדם ולבעלי החיים, וסופגים את הפחמן הדו־חמצני שגורם לאפקט החממה. כ־70% ממיני האורגניזמים בעולם מצויים ביערות הגשם, וכריתתם מפרה את המאזן האקולוגי בעולם. שמירת השבת והחגים מביאה לכך שהציבור הדתי ייאלץ לדבוק בנייר, שכן בשבת הוא ימשיך לקרוא ספרים מודפסים ולא וירטואליים, ישתמש בעיתוני נייר ולא בתקשורת אלקטרונית, וילמד בשיעורי תורה עם דפי מקורות ולא ייעזר במצגת. דומה שבעיה זו איננה פתירה, אך מודעות סביבתית עשויה לתרום לצמצומה.
- מִחזור: כמויות עצומות של חומר מודפס מגיעות לגניזה ללא צורך. בעיה זו החריפה ביותר בזמננו בשל עלוני התקשורת של הציבור הדתי שיוצאים לאור על ידי חברות מסחריות, ומועברים על ידי רבים לגניזה. אכן, יש פוסקים בדורנו הסבורים שיש הכרח לגזור דברי תורה מתוך החומר הנשלח למחזור ולהעבירם לגניזה.[viii] אחרים סבורים שיש לגנוז דפים שמודפסים בהם פסוקים שלמים או שמופיע בהם שם ה'.[ix] אולם פוסקים רבים העלו שורה של נימוקים המתירים להעביר את החומר המודפס למחזור במקום לגניזה, אם מפני שלדעתם אין חובה לגנוז ספרי קודש ודפים שלא מתכוונים להשתמש בהם עוד,[x] אם מפני שקדושת ניירת שיש בה דברי תורה אינה עולה על חלה ותרומה שניתן אף להניחם בתוך שקית באשפה.[xi] יש שקבעו שקדושת דפים שהודפסו, ואשר בהדפסתם לא הייתה כוונה לשם קדושה או שהם נועדו לשימוש חד־פעמי אינה מצריכה גניזה.[xii] יש הסבורים שצריך לקבוע את דין העלון לפי רובו, ואם רובו עוסק בדברי חול, דינו כעיתון שאין צריך לגונזו.[xiii] כל אחת מהשיטות ההלכתיות מאפשרת צמצום משמעותי ביותר בכמות הניירת שמגיעה כיום למכלי הגניזה.
- כלים חד־פעמיים: כמות הפסולת במדינת ישראל גדלה בשיעור של כשלושה עד חמישה אחוזים בכל שנה. כל תושב מייצר בכל יום בממוצע כ־1.7 ק"ג אשפה. בסך הכול מצטברת פסולת בכמות של כשישה מיליון טון בשנה.[xiv] תחום הכלים החד־פעמיים בישראל מגלגל מחזור מכירות של 84 מיליון שקלים בשנה, ויש לו השלכות סביבתיות שליליות רבות, החל בתהליך הייצור, המשך בשינוע ובשימוש וכלה בטיפול בפסולת. הפלסטיק אינו מסכן רק את הסביבה ואת בעלי החיים, אלא אף עלול להיות סכנה לבריאות הציבור, שכן אדם מכניס לגופו בממוצע חמישה גרמים של פלסטיק בשבוע. בציבור הדתי ישנן סיבות ייחודיות לשימוש מרובה בפלסטיק, וזאת הן כדי להקל בבית הפרטי בסעודות שבת אצל משפחות ברוכות ילדים, או מרובות משתתפים, והן בקהילה, בעיקר בקידושים ובאירועי שמחות המתקיימים בשבתות בבתי הכנסת. כמו כן, כלים חד־פעמיים משמשים פעמים רבות את הציבור הדתי כדי ליישר קו מבחינת הקפדה על כשרות, כאשר נאספים אנשים שרמת ההקפדה שלהם שונה אלה מאלה. בעיה אופיינית נוספת בעניין זה מתחדשת מדי שנה עם האביב, כשלפני פסח נרשמת עלייה של ארבעים עד חמישים אחוז במחזורי המכירות של חברות לייבוא ולהפצה של כלים חד־פעמיים. דרך ההתמודדות הנחוצה היא מאמץ כן לצמצם את השימוש בכלים חד־פעמיים ובשקיות ניילון, להשתמש בכלים מחומרים מתכלים במקום בפלסטיק, ולהקפיד על העברה למִחזור כל פסולת של מתכת, קרטונים, נייר, אריזות ובקבוקים מפלסטיק ומזכוכית.
- צמצום צריכת מזון מן החי: מעֵבר לסוגיות הקשורות בצער בעלי חיים,[xv] גידול בעלי החיים לאכילה אחראי לשורה של בעיות אקולוגיות. הוא גורם מרכזי לבירוא יערות, מקור לכמות עצומה של זיהומי אוויר וקרקע, מי תהום, ימים ונחלים, ומשמש גורם משמעותי בפליטת אמוניה שגורמת לגשם חומצי.[xvi] צריכת הבשר בעולם נמצאת במגמה תלולה של עלייה. היא גדלה פי שלושה בשלושים השנים האחרונות, והיא צפויה להכפיל את עצמה עד שנת 2050. סעודות שבת וחג וסעודות מצווה מתאפיינות בדרך כלל בצריכה מוגברת של בשר, עופות ודגים. הנזקים האקולוגיים שגורמת תעשיית המזון מן החי צריכים להיות סיבה מספקת לצמצום כמויות, הן בארוחות ביתיות והן בסעודות ציבוריות.
- קבורה: לפי תחזית הלמ"ס צפויה אוכלוסיית ישראל לעמוד ב־2048 על 17 מיליון איש, ועד שנה זו יידרשו עוד כ־1.8 מיליון קברים. הגידול באוכלוסייה יחריף את מצוקת הקרקעות לקבורה, ובעיות נוספות שנלוות לה. בעולם מתפתחות שיטות שונות של קבורה אקולוגית, אולם אלה אינן עולות בקנה אחד עם המסורת היהודית.[xvii] מדינת ישראל מיישמת כבר כעת כמה פתרונות יצירתיים, כגון קבורה ברבי קומות וקבורה במנהרות תת קרקעיות, אולם אלה עדיין לא התקבלו על כלל הציבור, והן משוועות לגיבוי ולתמיכה של רבנים ושל יהודים שומרי מצוות. מעבר לכך יש לדון בכובד ראש באפשרות של חזרה לקבורה משנית לאחר ליקוט עצמות, כפי שהיה נהוג בתקופת המשנה.
- הצבת מערכות סולריות על גגות בית הכנסת: השימוש בפחם ובנפט הוא הסיבה העיקרית להגברת אפקט החממה, באשר כמויות עצומות של גזים נפלטים לאטמוספירה כתוצאה משריפת חומרים אלה. שימוש באנרגיה ירוקה שמקורה ברוח, בשמש ובמים, עשוי לתרום רבות לצמצום פליטת הגזים. מדינות רבות, בעיקר באירופה, כבר השיגו יעדים של הפקת עשרות אחוזים מייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בהתאם ליעדים שנקבעו באמנת קיוטו 1998, בעוד שישראל, למרות השמש השופעת והטכנולוגיה המפותחת, רחוקה מכך. הצבת קולטים סולריים, הממירים את אנרגיית השמש לאנרגיה חשמלית, על גגות בתי כנסת ומוסדות חינוך תורניים, עשויה לתרום למאבק במשבר האקלים, ולהניף דגל סביבתי רב־משמעות בהטמעת התודעה הסביבתית ובהשפעתו החינוכית. הדיון ההלכתי באפשרות זו מעלה שיש מקום לאסור שימושי חול בגגות בתי כנסת, מתוך השוואתם לגגות ההיכל או העזרות, אך יש פוסקים שאסרו רק תשמישי ביזיון ולא תשמישי חול. ראיית הערך הסביבתי כשיקול בעל משמעות ערכית רבה צריכה לעניות דעתי להכריע בספק זה להקל. מעבר לכך, בדרך כלל המערכת הסולרית עשויה לשמש לתאורה בבית הכנסת עצמו, ובדרך זו תותר הפעלתה לדעת הכול.
לקהילה הדתית יש בסיס איתן לקידום ערכי הסביבה. הגיבוש החברתי שקיים בה סביב נושאים רוחניים ומוסריים עשוי לשמש קרש קפיצה לפעילות גם בתחום הסביבתי. קהילה דתית שרוצה להניף את הדגל הסביבתי יכולה ליזום פעולות, כגון: קיום שוק יד שנייה, איסוף מוצרים משומשים עבור נזקקים, יצירת גינה קהילתית ועוד. מסד המקורות ורעיונות התשתית של התורה וספרות חז"ל צריכים להמריץ ולהאיץ מחשבה סביבתית ופעילות ליישום עקרונות הקיימות הן אצל האדם הדתי כפרט והן בקהילות בתי הכנסת. ואם אתה נמצא כבר בסביבה – כדאי להגביר פעילות, ואם עדיין לא הגעת לסביבה – ההצטרפות ללא עלות.[xviii]
[i] ראו לדוגמה: הרב ישראל רוזן, "ירוק בחוץ אדום בפנים", שבת בשבתו, בשלח, ב' שבט תשנ"ז; ואלון דהן, "אג'נדה 21 וה'קומופאשיזם' החדש", https://www.ahava528.com.
[ii] על שתי גישות אלה ראו: Dan Fink, "Between Dust and Divinity: Maimonides and Jewish Environmental Ethics", in: Ellen Bernstein (ed.), Ecology and the Jewish Spirit, Woodstock 1998, pp. 230–239. בהקשר ליהדות ראו: יעל שמש, "'לא תשחית את עצה' – יהדות ואקולוגיה", דף שבועי של אוניברסיטת בר אילן, 408, פרשת כי תצא תשס"א; א"י גרין, בקשו פני קראו בשמי, ירושלים תשס"ב, עמ' 59–61; ומאמרי "ירוקים לדבר ה'", עמודים 763, תמוז–אב תשע"ג. יש חפיפה רבה בין האקולוגיה הביוצנטרית לאקולוגיה העמוקה, ובין זו האנתרופוצנטרית לאקולוגיה השטחית.
[iii] ראו כדוגמה אופיינית ומובהקת את דברי רמח"ל בספרו מסילת ישרים פרק א המצטט מדרש זה. בעניין זה ראו עוד מאמרי: 'ירוקים לדבר ה'", הצפה, כ"א תשרי תשס"ח 3.10.2007.
[iv] ראו מאמרי "ירוקים לדבר ה'", עמודים 763, תמוז–אב תשע"ג, עמ' 2–3.
[v] כדוגמה אישית בשנה האחרונה נשאבתי לעיסוק ממושך בנושא אסדת הגז 'לוויתן' ההולכת ונבנית ליד חוף דור ונשקפת מחלון ביתי. חילוקי הדעות שהתגלעו בין עמותת 'אדם טבע ודין' וארגוני סביבה נוספים לבין פעילי השטח של ארגון 'שומרי הבית' ודומיו הביאו אותי להשקיע זמן רב בנושא, דבר שלא הייתי מעלה בדעתי לעשות אלמלא ראיתי בכך עניין בעל חשיבות מסדר גודל רב מעלה.
[vi] כדוגמה מוכרת המקובלת על כלל הציבור הדתי ורבניו אציין את נושא התעבורה. ניתן בקלות למצוא התאמה בין חשיבות השמירה על חיי אדם ביהדות, והמצוות הספציפיות שנועדו להטמיע אותה, אך יחד עם זאת ברור לכל שקביעת דיני התעבורה צריכה להיעשות על ידי המומחים לכך, ולא על ידי פוסקי הלכה. רבנים אמורים לעודד ולחזק את השמירה על חוקי התנועה וההקפדה על שמירת חיי אדם, אך אין כל צורך ותועלת בכך שתלמידי חכמים יקבעו חוקי תעבורה במקום גורמים מקצועיים שאמונים על כך כיום.
[vii] בטיוטת המאמר הראשונה היו כמובן שבע דוגמאות, שהרי המספר שבע מסמל את עולם הטבע, אולם הדוגמה השביעית שעסקה במשמעויותיהם של השביעית ושל היום השביעי הושמטה לצורכי קיצור.
[viii] הרב שלמה אבינר, תחומין ל (תש"ע), עמ' 493.
[ix] הרב יעקב אריאל, שם, עמ' 472–488.
[x] הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אורח חיים ד, לט.
[xi] הרב דב ליאור, הרב נ"א רבינוביץ, הרב ישראל רוזן, תחומין ל (תש"ע), עמ' 489–492.
[xii] הנצי"ב, משיב דבר ב, פ; עין יצחק ה–ז, לגבי ספרים שהודפסו לצורך הגהה בלבד, וכן דעת רוב הפוסקים לפי ציץ אליעזר ג, א.
[xiii] הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, ליקוטים א, עמ' 140.
[xiv] מתוך נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2007.
[xv] בסוגיות אלה דנתי במאמרי "כשר אבל… אכילת בשר ושיקולי מוסר", עמודים, חשוון–טבת תשע"ח, עמ' 7–9.
[xvi] לפי דו"ח האו"ם משנת 2006, תעשיית המזון מן החי אחראית ל־18% מהפליטות הגורמות לשינוי האקלים על פני כדור הארץ, יותר מכל אמצעי התחבורה גם יחד. לפי דו"ח של מכון World Watch משנת 2009 מדובר ביותר מחצי מהפליטות המזהמות.
[xvii] ראו בקצרה: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3710071,00.html
[xviii] המשפט המסיים פונה לנשים ולגברים כאחד, אלא שמילות השיר בהן הוא עושה שימוש נוסחו בלשון זכר.
הרב ד"ר רונן לוביץ, נשיא 'נאמני תורה ועבודה', משמש כרב היישוב ניר עציון, מרצה במכללה האקדמית לחינוך 'שאנן', וחבר בוועד המנהל של עמותת 'אדם טבע ודין'
