הפילוג כ"סְפִּין" – היסטוריה והווה בתנועה הכהניסטית / ד"ר עידן ירון

מנהיגי התנועה הכהניסטית – מיכאל בן ארי, ברוך מרזל, בנצי גופשטיין ואיתמר בן גביר – נראו לאורך השנים מלוכדים ומגובשים. הפילוג והניתוק ביניהם, וההכרזה של בן גביר כי "היום אני לא הרב כהנא", הוכתרו על ידי חלק מן הפרשנים כספין ותו לא. בחינת ההיסטוריה של התנועה, ומחקר שדה בקרב חבריה, מגלים פרטים חדשים על הנתק, האידיאולוגיה הכרוכה בו, ומשנתם המתפתחת של מנהיגיה, שנים אחרי מותו של הרב כהנא. האם יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, אכן שינה את עמדותיו?

בתוכנית בוקר פופולרית, המוגשת על ידי שני פרשנים פוליטיים-פרלמנטריים מנוסים, ששודרה בתחילת יוני 2023, הועלתה הטענה כי "הנתק בין ברוך מרזל מצד אחד, לבין איתמר בן גביר [ובנצי גופשטיין] מצד אחר, אינו אלא סְפִּין". המגישים גרסו כי חודשים לפני כן, כאשר דחקו לפינה את מרזל, וביקשו ממנו להצהיר מה ההבדלים בינו לבין בן גביר, יו"ר מפלגת עוצמה יהודית, והשר לביטחון לאומי (אחרי שהשר טען כי "אני והוא כבר לא…") מרזל הצליח לומר רק כי "בן גביר לא איתנו בענייני מצעד הגאווה". לטענת המגישים, מרזל וגופשטיין הם "מחנה הימין בעוצמה יהודית". המגישים שאלו רטורית: "מה כבר ההבדל בין מרזל לבין בן גביר?". מכאן הגיעו למסקנה, המתבקשת לכאורה, כי "בן גביר בסך הכל עושה פה תרגיל די שקוף: להראות שיש 'השוטר הטוב והשוטר הרע'". המגישים סיכמו את הדיון בקביעה: "גופשטיין, בן גביר ומרזל – אחים הם".

אזכור ה"דמוקרטיה" איננו עניין של מה בכך, בהתחשב במורשת הכהניסטית של בן גביר. מורו ורבו, הרב מאיר כהנא, סבר כי זו "כופרת בעיקר".

השאלה המנחה את הדיון שלהלן: האמנם הנתק והפילוג בתוך התנועה הכהניסטית אינו אלא "סְפִּין" – המכוון להטות את תשומת הלב התקשורתית, ובעקבותיה זו הציבורית, מעניין אחד למשנהו – או שהם מהווים חלק מ"מציאות חיים" מתפתחת של הגופים והאנשים האמורים? אם נקבל את הנחת ה"סְפִּין", נידרש להוכיח כי ברוך מרזל, מיכאל בן ארי, בנצי גופשטיין ואיתמר בן גביר נותרו "אחים בלב ובנפש", וכולם התאגדו לעֵדה מלוכדת של חורשי מזימות ושומרי סוד.הביטוי "אחים" חביב על בן גביר. כולם, לדבריו, "אחים שלנו". בכלל זה: המחנה הליברלי הדמוקרטי; המפגינים נגד הרפורמה המשפטית, וכן – הקהילה הגאה. אבל, ככל הנראה, הוא אינו משקף הסכמה כללית מבית. בדברים שלהלן אקדם את הטענה כי הנתק – ובעקבותיו הפילוג – אינו "סְפִּין". הדברים נשמעו כהווייתם, בתגובה מיידית, מפי מרזל, שעלה לשידור באותה התוכנית, בעקבות הערה של בִּתו כי "מלכלכים עליך בשידור חי ברדיו". מרזל הבהיר, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: "אני ובן ארי לא נפגשנו עם בן גביר מאז הבחירות [1 נובמבר 2022]… בקושי אמרנו שלום זה לזה [באוהל האירוח בשבת חיי שרה בחברון, 19-18 בנובמבר 2022]… אין בינינו קשר… ההבדל בין הרב [מאיר] כהנא לבין בן גביר הוא שמיים וארץ… [בפילוג,] חלק מהגרעין הקשה הלך איתנו, חלק איתם". חד וחלק, ושלום על ישראל.

"הרביעייה הנצחית" – תמונה ממצעד הגאווה

הרביעייה הנצחית של התנועה הכהניסטית – מיכאל בן ארי, ברוך מרזל, בנצי גופשטיין, איתמר בן גביר – נראתה לאורך השנים מלוכדת ומגובשת במידה רבה. מקרה בוחן לבחינת מידת הגיבוש העכשווית של "הרביעיה הנצחית" הזאת הוא זה של "מצעד הגאווה", שנערך בירושלים בתחילת יוני 2023, בהפקת "הבית הפתוח – למען סובלנות, אהבה וחופש". בהקשר הזה בולט כיצד אותה "דבוקה" נפוצה לכאורה לכל רוחות השמיים.

בן גביר, נציג שלטון החוק, הבטיח בפתח הערכת מצב בחפ"ק המשטרה לפקח על המצעד ולמנוע "מעשים מטורפים". הוא התחייב לעשות כנדרש, כדי ש"שערה משערות ראשם של הצועדים לא תיפגע". בן גביר הסביר: "תפקידנו להגן על הדמוקרטיה". אזכור ה"דמוקרטיה" איננו עניין של מה בכך, בהתחשב במורשת הכהניסטית של בן גביר. מורו ורבו, הרב מאיר כהנא, סבר כי זו "כופרת בעיקר". הרב כהנא פסק כי "כל חוק והוראה והחלטה היוצאים מפי השליט חייבים להיות על פי תורת ה'". בן גביר הסביר מצידו: "המדיניות שלי היא לתת חופש ביטוי גם לאלה שמתנגדים למצעד", שהרי "זאת זכותם, כל עוד הם לא עוברים על החוק". באשר למקרה שלפנינו, הרי קיים איסור דאורייתא מפורש: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא י"ח, כ"ב). אותו האיסור נכתב, באותיות קידוש לבנה, על גבי שלט שנשאה אחת המפגינות ב"מכלאה" הכהניסטית שיצרה המשטרה, במרחק בטוח מול במת העצרת. בן גביר שילם מס שפתיים לחבריו, שהתגודדו מעבֵר לגדרות, ותירץ מדוע לא הראה עצמו בפניהם: "אני לא רוצה שיעמוד לידי מישהו ויגיד משהו שלא מייצג אותי". בעבר, כאשר ייצג את עצמו ואת דרך ה"אמת" של מורו ורבו, אמר בפה מלא לגבי אותם הצועדים במצעד הגאווה, כי אינם אלא "מתועבים ומגעילים", וכי "אין להם אלא להתבייש": "בושה – בושה – בושה".

*בתמונה: איתמר בן גביר עם מפכ"ל המשטרה, קריית ארבע (צילום: עידן ירון, דצמבר 2022)

מעבֵר לכביש, מול גן פעמון החירות, התכנסו כ40 בני אדם (גברים ונשים, ואני ביניהם) – בהובלת חברו, יועצו ויד-ימינו של בן גביר, יו"ר ארגון "להב"ה – למניעת התבוללות בארץ הקודש", בנצי גופשטיין. הם הניפו שלטים ודגלי להב"ה, התריסו בפני עשרות אלפי המתכנסים שממול ובפני הצועדים בסך, והודיעו מול המצלמות והמיקרופונים המושטים של עיתונאים תאווי רייטינג כי "אין מקום לתועבה בירושלים", "ירושלים היא לא סדום", ותבעו במפגיע, בדגש על כל מילה: "אל – תתנו – להם – ילדים".

במקביל, הצעירים הפעלתנים של האמת היהודית (ראו להלן) הודיעו על עריכת "מצעד בהמות" – בהדהוד על המצעד שארגנו בעבר פעילי ימין קיצוני ותושבים חרדים בירושלים, במחאה על מצעדי הגאווה והסובלנות – שבו יפגינו וימחו בכניסה לעיר, "נגד פגיעה בקדושתה". ליוזמה הצטרפה הקבוצה הרשתית נאמני עוצמה יהודית (ראו להלן). ברוך מרזל הגיע למקום ונשא שלט מחאה. הוא הצהיר: "ירושלים היא לא סדום", "אין מקום למצעדי תועבה בירושלים". מייד לאחר מכן, שוטרת הודיעה למרזל כי הוא מעוכב, מכיוון שלא מילא אחר הוראותיה. מרזל מחה נגד "מניעת חופש הדיבור", והטיח בה כי אינה אלא "שוטרת במשטרת השמאל". הוא שוחרר, כדבריו, לאחר "התערבות מלמעלה".

מרזל ניגש אל בן גביר ולחש לאוזנו דבר מה. האחרון – באופן בוטה, וקבַל עם ועדה – ניער מעליו את שותפו הבכיר ממנו בשנים, וגער בו: "גם אתה מתנהג כמו אחד העיתונאים, שמטרטרים לי במוח?"

המנהיג ההיסטורי הרביעי של התנועה הכהניסטית, ד"ר מיכאל בן ארי, סבר אחרת לגבי "מצעד הבהמות", שארגנו צעירי הפלג שבו הוא מצדד כיום. בן ארי, המסובך מעל לראשו בהליך משפטי (שידידו ורעו מרזל אינו צופה טובות באשר לאחריתו), ביקש מה"מארגנים" לבטל את המצעד. למרות, שכדברי מרזל, "הסוסים והחמורים היו מוכנים", הוא נענה לקריאתו של בן ארי, ושעה לדבריו, כי "יש לקיים את ההתנגדות במחאות ובאבק אינטלקטואלי… ביזוי האנשים ישחק לידיהם, כאשר לא תהיה שיחה על המהות אלא על עלבונות".

התנועה הכהניסטית – היסטוריה

בדברים שלהלן אתייחס ל"תנועה הכהניסטית", בתקופתו של הרב כהנא, ואף לאחריה. השימוש במטבע הלשון הזה נעשה ב"עירבון מוגבל". אקדים ואומר כי הרב כהנא עצמו ציין, כבר בשלבים הראשונים של הקמת "הליגה להגנה יהודית" בארצות הברית, כי אינו מתייחס ליצירת תנועה או ארגון אלא לרעיון או לאידיאה. כך גם בהכרזה על הקמת "תנועת כך", שלדבריו: "לא תקים בישראל מוסדות, סניפים, קבוצות, גופים, הנהלות וכיוצא בזה, ולא תעסוק בעניינים ארגוניים". משום כך, היה מי שהדגיש כי "התנועה הכהניסטית" אינה אלא "תנועה של תומכים או מצביעים בפוטנציה".

התנועה הכהניסטית רצה לכנסת התשיעית (יוני 1977-יולי 1981) בשם "תנועת כך – מיסודו של הרב מאיר כהנא". אז התקבלו לבסוף האותיות "כך" (מכיוון שנאסרו שתי אותיות זהות, הכ"ף האחרונה – בביטוי "כהנא לכנסת" – שונתה לכ"ף סופית), ונוסחו הסיסמאות "כך היא גאולתם של ישראל" ו"רק כך". הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.

התנועה רצה שוב לכנסת העשירית (יולי 1981-אוגוסט 1984). בדיון בוועדת הבחירות (יוני 1981) הציע יו"ר הוועדה, השופט ד"ר משה עציוני, לפסול את הרשימה. הצעתו נדחתה ברוב קולות. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת האחת-עשרה (אוגוסט 1984-נובמבר 1988), החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול את רשימת כך מלרוץ לכנסת, בין היתר בטענה שעקרונותיה הגזעניים והאנטי-דמוקרטיים עומדים בסתירה להכרזת העצמאות; תומכים בגלוי במעשי טרור; מנסים ללבות שנאה ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסייה, ומכוונים לפגוע ברגשות ובערכים דתיים של חלק מאזרחי המדינה. לקראת הבחירות, הרב כהנא ניהל מסע תקיף, שבו חזר על הסיסמה "תנו לי את הכוח – אני אטפל בהם". בערעור שהוגש בעקבות החלטת הפסילה של ועדת הבחירות, בית המשפט העליון פסק כי רשימת כך אינה עומדת באמת המידה של "מקרה קיצוני". לפיכך, הרשימה הורשתה לרוץ לכנסת. יחד עם זאת, השופטים קבעו כי "תוכן מַצעה ומגמת יוזמיה וראשיה, חומרתה מבחינת דמותה הדמוקרטית והתרבותית של מדינת ישראל" בולטות וקשות. "רעיונותיה הם גזעניים, ועקרונותיה פוגעים בעקרונות היסוד שעליהם מושתת המשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל". הרשימה נבחרה אמנם, כסיעת יחיד, והרב כהנא הפך לחבר כנסת. במקום השלישי ברשימה הופיע ד"ר ברוך גולדשטיין, אשר לימים ביצע את הטבח במערת המכפלה (בן גביר העיר בצעירותו: "ד"ר גולדשטיין עשה מה שהוא חשב לעשות, ואני לא מגנה את המעשה הזה. הוא עשה מה שעשה במסגרת מלחמה").

בהתאם לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, הרב מאיר כהנא פעל, בתפקידו כחבר כנסת, לקידום מצעו האידיאולוגי. בניסוחו של היועץ, הוא "ניצל את במת הכנסת לנאומי הסתה נגד אזרחיה הערבים של המדינה; הפיץ הצעות חוק בעלות תוכן גזעני; תבע לעצמו זכות להפצת רעיונותיו הגזעניים בכלי התקשורת הממלכתיים; ניצל לרעה את חסינותו הפרלמנטרית, ועורר ריב ומדנים בקרב תושבים ערבים אגב ביקורים ביישובים, עת שניסה 'לשכנעם' לעזוב את הארץ".

על רקע פעילותו הקיצונית של הרב, החלה הכנסת (1985) בהליכי חקיקה שנועדו "למגר את תופעת הגזענות בכלל, ואת תופעת הכהניזם בפרט". מכלול הצעות חוק, בהן תיקון סעיף 7א בחוק יסוד: הממשלה (ראו פירוט להלן) הונחו על שולחן הכנסת מתוך מגמה משותפת לטפל לראשונה בתופעת הגזענות. הן כוונו לתכלית אחת: "לגונן על מדינת ישראל בפני הסכנות החמורות הגלומות בתפיסות אנטידמוקרטיות וגזעניות, ולשמור על אופייה הדמוקרטי". בהודעה לעיתונות של תנועת כך (יולי 1985) נקבע: "החוק נגד גזענות הוא חוק נגד היהדות. אין ספק כי היהדות אינה גזענית, אבל על פי היהדות אסור לערבים אויבים לחיות כאן, ובוודאי שלא להפוך לרוב כאן. תנועת כך אינה גזענית. כמובן שבמצע שלה יש סעיפים היוצאים נגד ערביי ישראל, אבל הדבר לא נעשה בגלל לאומיותם, דתם, או גזעם, אלא רק בגלל שהם אויבי ישראל".

בבחירות לכנסת השתיים-עשרה (נובמבר 1988-יולי 1992) ביקשה תנועת כך להתמודד שוב. הפעם, לאחר חקיקתו של סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אישר בית המשפט העליון את החלטת ועדת הבחירות המרכזית למנוע מהרשימה להשתתף בבחירות, וקבע כי "בפרסומיה, בהצעותיה ובפעילותיה יש משום הסתה לגזענות ושלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה".

במסיבת עיתונאים היסטורית, הרב מאיר כהנא קבע: "הפסולים פסלו את הכשרים, אבל אנחנו נמשיך בדרכנו". הוא אמר לגבי בית המשפט: "מקום המשפט שַם מקור הרשע. מה שעשו היום בבית המשפט העליון זה לא פסילת כהנא, זה פסילת היהדות". באותה ההזדמנות, הוא יעץ לתומכיו שלא להצביע עוד בבחירות המושחתות, שלא נתנו הזדמנות הוגנת לעם.

מרזל טען בפניי כי מבחינתו, "ביום הפסילה של הרשימה, מדינת ישראל חדלה להיות דמוקרטית". (האומנם הייתה כזאת קודם לכן? ככל הנראה, התשובה מבחינת מרזל שלילית).

ממשיכי דרכו
הרב מאיר כהנא נרצח ב-5 בנובמבר 1990 במלון מריוט בניו-יורק. בנאום, שנשא דקות ספורות לפני הרצח, הוא אמר דברים שנשמעו כהספד-עצמי: "כל חיי היו חיי רעיונות. אני כבר הצלחתי. רעיונותיי אומצו על ידי אחרים, והפכו לנחלת הכלל". השנים שלאחר הרצח היו רצופות ניסיונות של ממשיכי דרכו להקים זרמים, ואף סיעות שונות, שנועדו לרוץ לבחירות לכנסת.

התנועה ניסתה להתמודד שוב בבחירות לכנסת השלוש-עשרה (יולי 1992-יוני 1996). בית המשפט העליון אישר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית למנוע זאת ממנה, על בסיס סעיף 7א. לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה (מרס 1994), החליטה ממשלת ישראל להכריז על תנועות כך, כהנא חי, צירופיהן או נגזרותיהן כעל "ארגוני טרור".

במצב החדש שנוצר, שבו פעילי התנועה והמצדדים בדרכו של הרב יכלו להגיע למחוז חפצם רק בהסתננות יחידים, במסווה או בתחפושת, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה (פברואר 2003-אפריל 2006) דחתה בקשה לפסול את מועמדותו של מרזל במסגרת סיעת חרות. דעת הרוב ציינה כי הראיות מצביעות בבירור על מעורבות של מרזל בפעילות של סיעת כך. עם זאת, ועדת הבחירות נתנה אמון בהצהרתו כי חזר בו מדעותיו הקודמות (ראו להלן). דעת הרוב של שופטי העתירה בבג"ץ החליטה שלא להתערב בשיקול דעתה של ועדת הבחירות. יחד עם זאת, השופטים הבהירו כי אי-ההתערבות נבעה מכך שבית המשפט העליון הוא גורם מבקר במסגרת ערעור, ולא גורם מאשר.

מיכאל בן-ארי למד לצידו של הבן, בנימין זאב כהנא, בישיבה הגבוהה מרכז הרב. שם, במדרגות עזרת הנשים, שעליהן ישבו ולמדו, נרקם הרעיון להגשים את חלומו של הרב מאיר כהנא ולהקים ישיבה בראשותו. השניים פעלו להגשמת הרעיון של הרב, ותרמו להגשמת "ישיבת הרעיון היהודי".

לקראת הבחירות לכנסת העשרים (מרס 2015-אפריל 2019) הודיע בן ארי כי המפלגה המזוהה עם הרב כהנא תרוץ בשם חדש – "עוצמה יהודית". בבחירות לכנסת העשרים-ואחת (אפריל 2019-נובמבר 2019) הכריזה מפלגת עוצמה יהודית על התמודדות, והצטרפה – בתיווכו של ראש הממשלה בנימין נתניהו – לרשימת איחוד מפלגות הימין. מטעם מפלגת עוצמה יהודית הוצבו שני מועמדים בעשירייה הראשונה: בן ארי במקום החמישי, ובן גביר במקום השמיני.

בערעור, שהוגש לבית המשפט העליון, נקבע ברוב קולות השופטים כי בן ארי מנוע מלהשתתף בבחירות לכנסת. השופטים אימצו בעניין הזה את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שלפיה "יש במעשיו ובהתבטאויותיו [של בן ארי] משום הסתה לגזענות כמטרה דומיננטית ומרכזית של משנתו". בית המשפט סבר כי בעניינו הוצגה "מסה ראייתית קריטית מוכחת ומשכנעת באיכותה ובכמותה". בהחלטה נכתב כי "יש בצבר ההתבטאויות הללו… משום ליבוי יצרים וחרחור אֵיבה ומדנים עד כדי ביזוי שיטתי ומכוון של הציבור הערבי בישראל". השופטים הדגישו כי בן ארי לא הביע חרטה על הדברים ולא חזר בו. לדבריהם, נמצא כי "במעשיו ובהתבטאויותיו יש משום הסתה לגזענות כמטרה דומיננטית ומרכזית של משנתו".

התומכים מימין טענו כי פסילת בן ארי לכנסת היא "שיא חדש בהתנשאות של בג"ץ". הביקורת התייחסה ל"פטרנליזם וההשתלטות המחוצפת של שופטי העליון על תפקיד המחוקק, כאשר הם מרשים לעצמם, בשם אג'נדה פוליטית-אישית, לקחת את לשון החוק ולהפוך את המלחמה בגזענות לחזות הכל, בעוד שאת ההגנה על מדינת ישראל, חייליה ואזרחיה, דוחקים לקרן זווית".

בבחירות זכה האיחוד הלאומי בחמישה מנדטים. בהתאם להסכמות, בן גביר היה אמור להיכנס לכנסת לאחר הקמת הממשלה וחקיקת חוק נורבגי מורחב; אבל ההסכם לא יצא לפועל, מאחר שהקמת ממשלה נכשלה, והבחירות הוקדמו. לאחר הקדמת הבחירות לכנסת העשרים-ושתיים (אוקטובר 2019-מרס 2020) פרשה עוצמה יהודית מאיחוד מפלגות הימין, והציגה רשימה עצמאית. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון אושרה השתתפותה של הרשימה ושל בן גביר, העומד בראשה, אבל נפסלה מועמדותם של מרזל וגופשטיין בגין הסתה לגזענות. יצא אם כן כי שלושה מתוך ארבעת המנהיגים ההיסטוריים של התנועה נאלצו לשבת בחוץ ולהתבונן בערגה על הבאים בשערי הכנסת.

*בתמונה ברוך מרזל, בדיון על פסילתו בבית המשפט העליון (צילום: עידן ירון, 21.8.2019)

"הכל אצל בן גביר חנפנות"
מכאן ואילך, אנו מגיעים למרחב של הנתק והפילוג בתנועה הכהניסטית. אטען כי זה היה ממשי ומוחשי, ולא סַחְרִיר (סְפִּין). כבר בתחילת 2021 – עוד לפני הבחירות לכנסת העשרים-וארבע (אפריל 2021-נובמבר 2022), שבמהלכן כיהן בן גביר כחבר כנסת מטעם המפלגה, לאחר שנבחר ברשימת הציונות הדתית, הורחק המנהיג הבכיר והאידיאולוג, בן ארי, מתהליך קבלת ההחלטות בתנועה.

 *בתמונה מיכאל בן ארי, באזכרה לרב מאיר כהנא, ירושלים (צילום: עידן ירון, 24.10.2021)

לטענת מרזל ובן ארי, הגופים המוסמכים של התנועה, ההנהלה והמזכירות, לא כונסו מאז הבחירות, ופוזרו בפועל על ידי בן גביר. בינתיים, בן גביר עשה צעדים שעוררו את מורת רוחם של עמיתיו לשעבר בתנועה. ההתנגדות למהלכיו התעצמה לאחר שהתברר, באפריל 2021, כי הוא אינו שולל שיתוף פעולה עם מנסור עבאס, ולא יתנגד לתמיכה מבחוץ של רע"מ בממשלה. בן ארי הדגיש בתגובה כי "ממשלת מיעוט בהימנעות של נציגי האויב היא דבר שצריך להצביע נגדו… אחרת, ניתֵן דריסת רגל לאויב בהנהגת המדינה".
תהליך ההינתקות והפילוג היה ממושך. במרס 2022, ח"כ בן גביר וחבר מרעיו לא נחו לרגע. הם הגיעו לכל מקום שבו התרחש אירוע טרור, או שקיימת תשתית לאומנית, כדי לקהֵל מעריצים ולגייס תומכים. כך לדוגמה, הם הופיעו בהפגנות שנערכו בחדרה, בבאר שבע ובבני ברק, אחרי הפיגועים הקשים. מרזל צעד אחרי בן גביר כצֵל עובר וכענן כלה.
אספר כאן על אפיזודה אישית, שנועדה להמחיש את הדברים, ולהצביע על שינוי המגמה שניכר לעין הרגישה להתנהלות הפנימית של התנועה: ב20 באפריל 2022 נערכה צעדה של המזוהים עם התנועה הכהניסטית לכיוון שער שכם, אותה הוביל, בגאווה רבה, עם דגל ישראל בידו, ח"כ בן גביר. בהתאם להוראות הדרג המדיני, המשטרה עצרה את הצועדים באזור כיכר צה"ל. נכחתי מטרים ספורים ממנהיגות התנועה. למול חומות העיר העתיקה, כאשר בגבנו בניין העירייה, מרזל ניגש אל בן גביר ולחש לאוזנו דבר מה. האחרון – באופן בוטה, וקבַל עם ועדה – ניער מעליו את שותפו הבכיר ממנו בשנים, וגער בו: "גם אתה מתנהג כמו אחד העיתונאים, שמטרטרים לי במוח?". היה ברור לי שאני חוזה באירוע בעל משמעות, שיש לו כנראה שורשים עמוקים יותר. משיחה מאוחרת עם מרזל, הבנתי שכך אכן היו פני הדברים.

*בתמונה ברוך מרזל ואיתמר בן גביר, בהפגנה בכיכר צה"ל, ירושלים (צילום: עידן ירון, 28.3.2022)

ביולי 2022, ימים ספורים לאחר ההחלטה על הקדמת הבחירות לכנסת העשרים-וחמש, עוצמה יהודית התפצלה בהסכמה מרשימת הציונות הדתית, והפכה לסיעה נפרדת בכנסת. בן גביר הודיע כי המפלגה תתמודד עצמאית בבחירות.

בתחילת אוגוסט 2022, המתח עדיין נותר מתחת לפני השטח; זאת מכיוון שבן גביר ביקש מעמיתיו לשעבר שלא לחשוף בפרהסיה את המשבר עד לסיום המשא ומתן עם ח"כ בצלאל סמוטריץ', יו"ר מפלגת הציונות הדתית. אז עדכן סמוטריץ' כי הם מקיימים משא ומתן ו"בעזרת השם, קרובים לסגירה". לדברי מרזל, "לא רצינו לעשות לו נזק". האיפוק השתלם ככל הנראה – לפחות לבן גביר.

בינתיים, ב-4 באוגוסט 2022, עמדו מובילי הפלג הלעומתי של מרזל ובן-ארי על "הצביעות והחנפנות" של בן גביר. בריאיון שהעניק לערוץ בשפה הערבית ברשת i24NEWS, בן גביר אמר: "אני לא יו"ר בתנועה שרוצה לגרש ערבים. אני לא שונא ערבים. להֵפך, אני חושב שאם אגיע [לעמדת השפעה] יהיה לרוב הערבים במדינת ישראל הרבה יותר טוב". יחזקאל חסון – מנכ"ל האמת היהודית (ראו להלן) – הדגיש: "הכל אצל בן גביר חנפנות. הוא יגיד לכל קבוצה מה שזו רוצה לשמוע. אין לו באמת ערכים. מטרתו היחידה היא השגת כוח ושררה".

ב-26 באוגוסט 2022 נחתם ההסכם בין הציונות הדתית לבין עוצמה יהודית. המפלגות החליטו על ריצה משותפת לכנסת העשרים-וחמש. מאותו הרגע, מרזל ובן ארי חשו חופשיים לומר את אשר על ליבם. ראשית כל, הם עלו לרגל אל פטרון המפלגה, הרב דב ליאור. יוזכר כי הרב ליאור נחשב לנץ בתחום המדיני, ובכל מה שקשור ליחס לערבים, עד כדי תמיכה בטרנספר. כאשר ח"כ בן גביר פתח לשכה בשכונת שיח' ג'ראח – שמעון הצדיק, הרב ליאור ביקר במקום. בן גביר הודיע לאחר מכן: "זכיתי לארח בלשכתי המתחדשת את כבוד הרב דב ליאור שליט"א, שחיזק אותנו". מאוחר יותר, הרב ליאור שיגר מכתב אל חברי עוצמה יהודית, שבו הורה כי "לא רק שמותר לחוקק עונש מוות למחבלים, אלא חייבים לעשות זאת, משום שלום הציבור". השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיב למכתב ואמר: "מודה לרב על תמיכתו האיתנה בחוק הזה, ובכלל".

לאחר שמרזל ובן ארי הודיעו לרב ליאור כי החליטו להתפלג, הרב השיב מיידית כי הוא עצמו ימשיך לצדד בבן גביר. רק לאחר המהלך המתחייב הזה, הם הוציאו הודעה מתאימה לכלי התקשורת.

הרשימה המאוחדת השיגה בכנסת העשרים-וחמש (נובמבר 2022) 14 מנדטים. בן גביר מונה לתפקיד השר לביטחון לאומי; יצחק וסרלאוף – לשר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, והרב עמיחי אליהו – לשר המורשת. חברי עוצמה יהודית צביקה פוגל ולימור סון הר-מלך מונו ליושבי ראש הוועדה לביטחון לאומי והוועדה לענייני הקרן לאזרחי ישראל, בהתאמה.

"למרבה הצער, דרכינו נפרדות"

לקראת הבחירות לכנסת העשרים-וחמש, גופשטיין – כאחד מארבעת המנהיגים המסורתיים של התנועה הכהניסטית – בחר להצטרף לסיעתו של בן גביר, ולא לתמוך באופוזיציה בראשותם של בן ארי ומרזל. גופשטיין קרא לפעילי להב"ה: "שנזכה לא לרחם על האויבים, ולעשות להם מה שצריך, ובקלפי אל תשכחו – בן גביר". לאחר פרסום תוצאות המדגמים בבחירות אמרה ענת גופשטיין בחיוך: "להב"ה חזרה לשלטון. הערב הערבים מבינים שישראל היא קודם כל מדינת היהודים". היא סיפרה לעיתונאים כי בעלה היה ביחד עם יו"ר עוצמה יהודית, ח"כ בן גביר, בחדר המלון שבו נערכו החגיגות. בהמשך ליל הבחירות, ח"כ בן גביר נאם בפני תומכיו והודה לגופשטיין, באומרו כי הוא "חבר שלי. אני לא מתבייש בזה… בניגוד לברוך מרזל ומיכאל בן ארי, הוא לא ניתק את הקשרים איתי".

ח"כ בן גביר נאם בפני תומכיו והודה לגופשטיין, באומרו כי הוא "חבר שלי. אני לא מתבייש בזה… בניגוד לברוך מרזל ומיכאל בן ארי, הוא לא ניתק את הקשרים איתי".

בשיחה ביני לבין גופשטיין, הוא הסביר את התפתחות האירועים: "אני מבין את הצעד שעשה בן גביר במטרה להשפיע דרך הממשלה. אף אחד אחר ממנהיגי התנועה לא יכול היה לעשות את מה שבן גביר עשה. מכיוון שבן גביר לא היה תלמיד של הרב כהנא, הוא מסוגל לפרוץ גבולות, ואולי מוטב שכך... לבן ארי ולמרזל אין שום עצה מעשית לתת לבן גביר… לא הייתה לו ברירה אלה לחתוך, חיתוך שהיה קשה משני הצדדים. אם היינו ממשיכים בהנהגה המרובעת [בן ארי, מרזל, גופשטיין, בן גביר], בן גביר לא יכול היה להיות היום השר לביטחון לאומי".

*בתמונה בנצי גופשטיין מציג מחזיק מפתחות עם סמל כך, באזכרה לרב מאיר כהנא

(צילום: עידן ירון, 25.10.2018)

אחרי הכל, מבחינה אידיאולוגית, גופשטיין (שלא כפוף למשמעת סיעתית) נותר קרוב יותר לפלג הלעומתי. כך לדוגמה, ביוני 2023 חסון יצא בתמיכה בעמדתו של גופשטיין כי שר הביטחון גלנט חייב להתפטר; זאת לאחר שחתם על ארבעה צווי מעצר מינהלי נגד נערי גבעות (עם זאת, חברי הפלג הלעומתי לא חסכו מגופשטיין את שבט ביקורתם, בציינם כי הוא "שכח שהוא וחברו הם חלק בלתי נפרד מהממשלה").

*ברוך מרזל ויחזקאל חסון בהפגנה נגד המעצרים המנהליים (צילום: עידן ירון, 29.6.2023)

ב-30 באוגוסט 2022 השד יצא מהבקבוק: בן גביר הודיע, במכתב לפעילים, כי מרזל ובן ארי "פרשו מהמפלגה, ואינם פעילים עוד בעוצמה יהודית". הוא ציין: "שלושים שנה הלכתי אחריהם באש ובמים, ויש להם זכויות רבות". על חילוקי הדעות ביניהם כתב: "אכן, עוצמה יהודית אינה תנועת כך. הסברתי זאת פעמים רבות… בשנים האחרונות תנועת כך לא קיימת, ואני לא דוגל במשנתה… התקדמתי, תוך שאני זוכר לעצמי מאין באתי ולאן אני הולך, ולא שוכח את תפקידי להילחם למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל… זה לא סוד שיש בפוליטיקה עמדות שונות ביחס לכניסה לממשלה, ויש כאלה שלא רוצים להיכנס לממשלה בשום אופן, ולדעתם צריך להמשיך לצעוק ולהפגין. עשיתי זאת שנים רבות, ואם צריך אמשיך לעשות זאת, אבל אני רוצה להשפיע ולשנות, מתוך ממשלת ישראל, ולשם כך הלכתי לפוליטיקה".

ביום שלמחרת, ב-31 באוגוסט, מרזל הסביר: "אין פה שום תרגיל [אם תרצו, סְפִּין]. למרבה הצער, דרכינו נפרדות. בן גביר אמר שהוא השתנה, ואנחנו לא משתנים". הרצון לשנות ולהשפיע מבפנים, מתוך גישה פוליטית, נראה למרזל, לפתע פתאום, מוקצה מחמת מיאוס. ב-1 בספטמבר חלה לכאורה הפוגה קלה. מרזל כתב בדף הפייסבוק הרשמי שלו: "החלטנו, בשלב הזה, להפסיק להתראיין. המסר שלנו הוא: הציבור מֵבין שאנחנו לא ביחד, ואין לי עניין לפגוע בריצה של בן גביר"; אבל יומיים אחר כך, מרזל ובן ארי כתבו "איגרת לבוחרים שלנו ולבוחרי עוצמה יהודית", בה הסבירו: "נוצרה מציאות שבה עוצמה יהודית, המיוצגת על ידי ח"כ בן גביר, הפכה לתנועה ללא מוסדות וללא מצפן אידיאולוגי; מפלגה של איש אחד… מכיוון שמאז ומעולם אמונתנו הייתה בדרך, ולא באנשים, איננו יכולים לתמוך במפלגה שאינה מייצגת דרך".

יחזקאל חסון הדגיש: "הכל אצל בן גביר חנפנות. הוא יגיד לכל קבוצה מה שזו רוצה לשמוע. אין לו באמת ערכים. מטרתו היחידה היא השגת כוח ושררה"

מרזל הצהיר: "מפלגת עוצמה יהודית שייכת לנו, ויכול להיות שבן גביר יצטרך להקים תנועה חדשה. נרוץ לבחירות הבאות במקביל, אלא אם כן תפילותינו יתרצו, והוא יחזור בתשובה". הוא הודיע: "לא הצבעתי בבחירות. אני מרגיש שהרבה מצביעים של בן גביר התאכזבו. הדרך שלנו הייתה אחרת". חודשיים לאחר מכן, ב-5 בנובמבר, מרזל הסביר בריאיון שהוא ובן גביר גרו באותו הבית, ובשלב מסוים בן גביר הודיע לו שהוא "עוזב את הבית – את עוצמה יהודית, שאנחנו הקמנו במו ידינו".

ב-10 בדצמבר 2022, ב"עצרת הזיכרון במלאות 32 שנה לרצח מנהיג ישראל הקדוש הרב מאיר דוד כהנא הי"ד" בירושלים, הפילוג כבר ניכר על פניהם ובאורח התנהגותם של הניצים. השר בן גביר הגיע לעצרת, בליווי מאבטחים (כולל מאבטחת), ונשא דברים שלא נשאו חן בעיני חלק מן המשתתפים, שאף קראו לעברו קריאות גנאי. מרזל לא רק השתתף בעצרת, אלא נשא נאום תקיף. עם זאת, הוא לא לחץ ידיים עם בן גביר או החליף דברים איתו. בן ארי נקרא לשאת את דבריו, אבל משום מה נעדר (למרות שנראה בקהל קודם לכן): "לצערנו הוא חולה", הודיע הקריין המופתע. נועם פדרמן, ממובילי המחנה, הצביע על "קווים לדמותה של יהירות", בהתייחס לכך שבן גביר הגיע לאזכרה של הרב כהנא, ואז התנער ממנו. הוא הסביר כי בן-ארי נעדר מהאירוע, מכיוון שעמדותיו דומות לאלו שלו עצמו.

בתמונה איתמר בן גביר, באזכרה לרב מאיר כהנא, ירושלים (צילום: עידן ירון, 10.11.2022)

ב-28 בדצמבר 2022 נחתם ההסכם בין הליכוד לבין עוצמה יהודית, שבו בן גביר יועד להיות שר. ההסכם, כפי שנוסח, הרתיח עוד יותר את שותפיו ההיסטוריים. מרזל סיפר לי: "ביום שבו בן גביר אמר לי שמטרתו להיות מיניסטר, הבנתי סופית שהוא עזב את דרך האמת והפך לעוד פוליטיקאי". הוא הוסיף: "הזהרתי אותו כי ביום שייקח על עצמו תפקיד תתחיל צלילתו בקרב ציבור המצביעים… במקום להציג רשימת עקרונות, אצה לו הדרך. בן גביר היה הראשון שחתם על חבילת הכופתאות. רק אחרי שקנו אותו, הוא נזכר ברשימת ההתחייבויות שלו לבוחר, וביקש להכניס אותם להסכם; אבל, בשלב הזה, זה כבר לא חייב את הממשלה, כי בן גביר וחבר מרעיו היו לכודים במלכודת הדבש שנתניהו הכין להם".
ב-15 בפברואר 2023, לאחר שכוחות הביטחון פינו כרם באזור שילה שבבנימין, מרזל יצא בצעקת שבר וטען כי נטישת הדרך הגיעה עד כדי פגיעה בהתיישבות. הוא העיר: "לא חשבתי שהנפילה תהיה מהירה כל כך". לימים קבע מרזל כי בן גביר, כשר לביטחון לאומי, "משמש כעציץ, שנהנה שמשקים אותו"; אבל "אף אחד לא סופר אותו; אין לו כל השפעה".

רוחות זרות

נקודת הרתיחה, של מרזל ובן ארי הגיעה בעקבות התפתחויות אחדות, שהביאו בסופו של דבר ל"התפוצצות" של ממש. אזכיר להלן כמה מהבולטות שבהן:ראשית, הכרזתו של בן גביר כי "היום אני לא הרב כהנא". בן גביר הסביר: "הרב כהנא עבר לא מעט בחיים. היו בהיסטוריה שלו פעילויות שונות, שהיום אני פחות מסכים איתן". עמיתו ויועצו, גופשטיין, העיר כי "עוצמה יהודית זה לא כהנא". מרזל התנגד נחרצות לקביעות האלו, אם כי גם הוא הכיר בכך שהרב כהנא "לא היה מושלם". להבנתו, "הרב עשה טעויות, אבל כולן היו במישור הטקטי".
שנית, טענתו של בן גביר כי "יש להבדיל בין פוליטיקה לבין אידיאולוגיה". מרזל ציין כי בן גביר הוא "אחד האנשים המוכשרים ביותר בפוליטיקה". הוא אמר, בקריצה, כי היה יכול להיות "אחד מחברי הכנסת הבולטים בתנועת הליכוד". עם זאת, מרזל סבור כי בן גביר "נטש את הדרך האידיאולוגית". מי שאינו דוגל באידיאולוגיה הכהניסטית, ו"הופך אידיאולוגיה לכיסאולוגיה", אינו ראוי לייצג את התנועה מבחינה פוליטית.
שלישית, "גניבת" המותג "עוצמה יהודית", שהומצא על ידי בן ארי. התנועה הוקמה, לדברי מרזל, בביתו של בן ארי. גופשטיין הצטרף אליהם תוך פקפוק מופגן באשר לסיכויי הצלחתם. בן גביר לא היה פעיל בחיי היום-יום של התנועה. מרזל הדגיש כי האחרון "לא פגש מעלם את הרב כהנא. הוא התעסק בעניינים אחרים (כמו המאבק על הר הבית). הוא לא ממש למד בישיבה. מעולם לא העמיק בלימוד תורה וברזי האידיאולוגיה הכהניסטית.
רביעית, הרכַּבת רשימה שחבריה – למעט וסרלאוף, וכן קרויזר (בחסדי אביו, כמי שמוּנה על ידי הרב כהנא כראש ישיבת הרעיון היהודי הנקראת על שמו) – אינם מייצגים את הדרך הכהניסטית. הקצף יצא, במידה רבה, נגד ההצבה ברשימה של אנשים כמו אלמוג כהן, שהגיע מרקע משטרתי, וזיקתו לרב נותרה סתומה. היה מי שטען בבירור כי המפלגה חייבת להישמר "מפני רוחות זרות או אנשים זרים במחשבתם ורעיונותיהם לדרך התורה או למנהיגי הדרך… שירצו אולי לפרוץ בכרם ולהחריבו מבפנים".

"טרנספר זה ערך עליון"

סלע המחלוקת העיקרי בין שני הפלגים הוא סוגיית ה"טרנספר". כבר באזכרה האלטרנטיבית לרב מאיר כהנא, שהתקיימה בבת ים (בנובמבר 2022), יחזקאל חסון – מנכ"ל האמת היהודית, הניצב בפרונט בעיקר משום שמרזל ובן ארי פסולים מריצה לכנסת – הסביר כי "הבעיה היא שכיום אין מי שמעז לדבר בכנסת על טרנספר לערביי ישראל – לא רק למחבלים, אלא לכל מי שתומך בהם". מרזל אמר כי "הבעיה היא לא המחבלים [בהדהוד על קריאותיו החוזרות ונשנות של בן גביר, שיש לומר 'מוות למחבלים, ולא 'מוות לערבים']"; בכל מקרה – "הפיתרון הוא טרנספר". מכאן ואילך, סיסמת הקרב של הפלג, המתעתד להתגבש כמפלגה חדשה: "טרנספר!" או, למהדרין, "טרנספר עכשיו!". העמדה הייחודית של הפלג הלעומתי, של מרזל ובן ארי, מתבררת היטב מתוך סיקור פעילותו באמצעות הרשתות החברתיות (שבכולן מצויים כחברים – מרזל, בן ארי, חסון, ועוד פעילים, צעירים ומבוגרים). בקבוצת "תומכי האמת היהודית – דיונים" הופיעו זו לצד זו שתי סיסמאות: "מוות למחבלים", ו"אין הבדל בין מחבלים לבין ערבים".
ברקע מצויה עמותת "האמת היהודית". לדברי חסון, העמותה עוסקת בדברים ש"עשויים לפסול מפלגה עתידית"; לכן הוחלט להותיר אותה על אש קטנה. העמותה מופיעה, באתר העמותות, ברישום "פרווה", כיאה למסגרת ממלכתית כזאת. היא הוקמה, בינואר 2022, כ"ארגון דתי". מטרותיה: "העמקת הזהות היהודית, חיזוק ארץ-ישראל ועם ישראל, עידוד ההתיישבות בארץ-ישראל, ומאבק בסכנות לעם היהודי". לעומת זאת, בדף הפייסבוק של האמת היהודית, התיאור "בשרי" יותר. הדף מתנהל תחת הסיסמה: "לא למדינה פלסטינית – כן לטרנספר". הדף מגדיר את התנועה בקטגוריה של "ארגון פוליטי" (לא "דתי"). התיאור: "ישראל בסכנה! הפיתרון – גירוש לאויבי ישראל [טרנספר]". עמוד הווטסאפ של קבוצת האמת היהודית מבהיר כי הקבוצה נועדה "אך ורק לחברי התנועה ולקידום מטרותיה: הוצאת האויב מארץ-ישראל, וכל דבר הנוגע לסכנה מהאויבים". בקבוצת הווטסאפ "טרנספר עכשיו לאויב", שהצטרפות אליה מתקיימת דרך ההזמנה בקהילה האמת היהודית, נאמר בהודעת-יסוד: "פירוש המילים 'הרב כהנה צדק' – צדק, שקודם כל צריך לגרש מפה את הערבים… זה הדבר הראשון שצריך לאויבים [טרנספר], ואין מה לעשות. הערבים כולם אויבים, הלכה למשה מסיני". בהודעה נוספת הועלתה התקווה כי "נשכיל להבין שאנו חייבים להעיף מהארץ את כל אויבינו ואת העמים העוינים אותנו. טרנספר זה ערך עליון [אִיבֵּר אַלֵּס]".

בניגוד לעמותת "האמת היהודית", קהילת "נאמני עוצמה יהודית" היא, לדברי חסון, הפלטפורמה שתשמש בסיס למפלגה העתידית. קבוצת "נאמני עוצמה יהודית" ברשת מוגדרת כ"קבוצת ווטסאפ כללית של האמת היהודית, מפלגה בדרכו של הרב מאיר כהנא, בראשות בן ארי ומרזל". מופיעות בה הודעות שונות, שחלקן אינן נראות מתונות בהרבה מהרעיונות הנפיצים שנותרים מאחורי הקלעים במרחב האינטרנטי של עמותת האמת היהודית. נכתב שם, בין השאר: "כל עם בעולם שנלחם על אדמה דואג לחסל את העם היריב"; "רחמנות בלתי מוצדקת לאויב [היא אחד] החוליים הרעים של הגלות"; "לאור המצב במדינה, מתברר בוודאות כי כהנא צדק. כל יהודי שיַצא נגד תנועת כך, ושבגללו נשארו ערבים בארץ, יוכר כשותף לרצח יהודים".

מעבֵר להצהרות הכלליות, חוזרת ועולה שאלת יישום רעיון ה"טרנספר". בימים שבשגרה, כפי שהסביר מרזל לאחרונה, הפתרון הדרגתי. "מדובר בפתרון, אשר בשל השנים הרבות שבוזבזו עד כה, כבר לא קל, לא זול ועשוי לקחת זמן רב וכסף רב מאד. יותר מכך, הוא יחייב אותנו לעמוד מול העולם כולו, לרבות ארצות הברית ונשיאה, ולא לחשוש מתגובתם. זה מצריך ביטחון בה', שהוא מצרך נדיר בימינו; אבל זהו הפתרון היחיד שקיים באמת".

אבל קיים גם פתרון אחר, דרסטי וחותך יותר. בקבוצת הווטסאפ "טרנספר עכשיו לאויב", היה מי ששאל: "האם מישהו יודע מהי התוכנית [המעשית] של ברוך מרזל לגבי טרנספר לאויב". רכז הנוער, יקותיאל אפשטיין, מיהר להשיב: "אני לא יודע מהי התוכנית, אבל יודע מה הכי נורמלי: פשוט לגרש, בדיוק כמו שעשו במלחמת ששת הימים". משתתף אחד הגיב: "בסופו של דבר, מה שיקרה זה שיהיה לנו 'מלחמת עצמאות שתיים'". אז, כמתברר, אפשר יהיה ליישם כמתחייב את רעיון ה"טרנספר". בשיחה בינינו, מרזל הבהיר את הדברים, לפחות במידת מה. הוא הביע הבנה לכך שאי-אפשר לבצע מיידית את הרעיון, שהרי "עמי העולם בכלל, ועם ישראל בפרט, עדיין לא מוכנים לכך [לא אִכשר דרא]". אבל, בעת מלחמה – כמו בזו של ששת הימים – אפשר היה לדעתו "לנצל את ההזדמנות במלואה, ולעשות מה שנדרש". הדברים מהדהדים בראשי את הוראתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), מאבות הציונות הדתית, על "המלחמה", בספרו המונומנטלי אורות: "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם, והעולם מתבסם". המוטיב הזה אינו חדש, כמובן. כבר בשנות החמישים, אם לא לפני כן, היה ברור שבימי שלום יקשה על ישראל לגרש עשרות ואולי מאות אלפי ערבים. אבל דין אחר נוהג בימי מלחמה. מרזל, מצידו, נחוש בדעתו כי "השאלה היא לא האם תתקיים מלחמה נוספת, אלא מתי תתקיים". לכן, האופציה של טרנספר צריכה "להישאר חיה", ואולי גם בועטת. למרבה הצער, להבנת מרזל, "בן גביר הוא זה שהוריד אותה מן השולחן". על כך, מרזל אינו מוחל. עם זאת, כדבריו, "הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים", הנמצאת בתהליכי חקיקה, היא "התחלה טובה".

מחלוקת נוספת, בעלת משמעות מעשית, אם לא עקרונית, נוגעת לביטול תיקון סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת (שהתקבל ברוב קולות, ללא התנגדות, ב-1985). התיקון קבע: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת, ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".

עם ההכרזה על הפילוג, נראה כי התנועה הכהניסטית סובלת מ"פיצול אישיות" – מתנהלת כגוף אחד, המחולק לשני עצמִיים נפרדים.

ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין עוצמה יהודית (דצמבר 2022) גרס כי "ישונה סעיף 7א… כך שהסתה לגזענות לא תהיה עילה לפסילת רשימה או מועמד בבחירות לכנסת". יוזכר כי זהו אותו הסעיף שמנע מבן ארי ומרזל להתמודד לכנסת ברשימת עוצמה יהודית. בשלהי דצמבר 2022, בן ארי הודיע כי הוא סומך על בן גביר שיבטל את סעיף 7א. הוא הוסיף כי, אם יבוטל הסעיף, הוא ישקול לחזור לכנסת, אבל – כמכה מתחת לחגורה – לא באותה הרשימה עם השר המיועד, ח"כ בן גביר.

במהרה התברר כי מנגנון הייעוץ המשפטי לממשלה, כמו מנגנון הייעוץ המשפטי לכנסת, לא יוכל להגן על ביטול תיקון הסעיף האמור, שהרי ביטול כזה עומד בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שמעלֵה למדרגה חוקתית ומהותית את השוויון בין בני אדם. יתרה מכך, הסעיף המתוקן קשור למארג של חוקים, שתוקנו על ידי הכנסת מאז פסילתה של תנועת כך, ומעוגן בעמדה עקיבה ונחרצת של בית המשפט העליון.

מעניין לציין, כי לקראת התמודדותו של בן ארי בבית המשפט, בעקבות האשמתו בגין פרסומים שיטתיים של דברי הסתה לגזענות נגד ערבים, הוא הכריז כי הוא מתנגד לביטול סעיף 7א. לדעתו, "זהו סעיף מצוין". בן ארי קבע, בהתאם לכך, כי "גזענות זה דבר חמור".

בתחילת יוני 2023 התפרסמה הודעה באתר נאמני האמת היהודית, בכותרת "כעס בימין הקיצוני על בן גביר". נכתב בה כי "מאחר שבן גביר לא מנסה לקדם את ביטול סעיף 7א, שמונע ממרזל לרוץ לכנסת, פעיליו של מרזל תלו שלטים שבהם נכתב: 'בן גביר, אִכזבת' (לשון ה"אכזבה" עדיין זהירה, ולא לגמרי מחויבת. יש לעקוב, בעניין הזה, אחרי שינוי אפשרי בטון ובניסוח).

פיצול אישיות

מייסדי עוצמה יהודית הודיעו לאחרונה על הקמת גוף חדש, שנועד "לתקן את הנזקים של בן גביר". הוסבר כי חברי הכנסת לשעבר, בן ארי ומרזל, פועלים להקמה-מחדש של מפלגתם, לאחר שלטענתם יושב ראש המפלגה, השר לביטחון לאומי בן גביר, גזל אותה מהם. מרזל ציין כי הוא ובן ארי הקימו את עוצמה יהודית, והשקיעו בה הון רב. בן גביר הגיע לתנועה ממותגת, ורכב על גלי התמיכה שצברה. הנכס שייך להם, רשום על שמם, ועליו לחזור לבעליו.

ב-16 במרס 2023 התקיים כנס פעילים של תנועת האמת היהודית, בחסותם של בן ארי, מרזל וחסון. הם הכריזו על הקמת מפלגה חדשה. חסון הסביר כי זו תישא את דגל ה"טרנספר". הם פועלים כדי לגבש מזכירות אידיאולוגית [מרזל, בן ארי], ובניגוד לנהוג במקרים אחרים – המפלגה תישמע למוצא פיה [אולי, כפי שמקובל במפלגות חרדיות, שבהן נהוגה "מועצת גדולי התורה"]. הם סבורים כי, יום אחד, עם ישראל יקרא להם לדגל, כפי שקרא לבן גביר. מסע ההחתמות לרשימה נמצא בעיצומו. אפילו שֵם נקבע לה (לאחר ש"השם המקורי נפגם"), אבל "מוקדם לחשוף אותו". כחלק מהתוכנית, המפלגה החדשה עסוקה במינוי רכזים, ומתארגנת לפעילות הסברה. בשלהי יוני 2023, חסון הודיע לי כי זו תקום "תוך חודשים ספורים".

הפלג בראשות מרזל ובן ארי גורס כי הוא "נשאר נאמן לדרכו של מו"ר הרב מאיר כהנא הי"ד"; זאת בניגוד לזה בראשות בן גביר, אשר "סטה מדרך הישר". נוצרו אם כן לכאורה שני פלגים נבדלים. אפשר לומר כי אלה מייצגים שני טיפוסים שונים של תנועות ימין קיצוני: מצד אחד, זה ה"ערכי", ה"אידיאולוגי" או ה"רעיוני"; מצד אחר, זה ה"פרגמטי", ה"אופרטיבי" או ה"אופורטוניסטי". בניגוד לעבר – בזמן הפיצול ההיסטורי בתוך התנועה הכהניסטית, לאחר רצח האב (נובמבר 1990), בין כך לבין כהנא חי (שבו, הפלג האחד ביקש, לאורך זמן, לרוץ לבחירות; בעוד שהפלג השני החליט, לאחר זמן, לחדול מכך) – שני הפלגים העכשוויים שואפים להפוך למפלגות פרלמנטריות מן המניין.
עם ההכרזה על הפילוג, נראה כי התנועה הכהניסטית סובלת מ"פיצול אישיות" – מתנהלת כגוף אחד, המחולק לשני עצמִיים נפרדים. כאשר שניים אוחזין בטלית, הסוגיה מסתבכת והולכת. היא קשה עוד יותר כאשר ברקע מהדהדים דבריו של האב-המייסד: "אלה בשקר ואלה בזיוף, ואנחנו בשם ה' אלוקינו, באשר על דגלנו חָרות הרעיון היהודי של אמת". האמת, לאמונתו של הרב כהנא, היא אחת, ואין בלתה. זוהי ה"אמת של התורה", ובהרחבה – האמת של תורתו של הרב עצמו, שהרי "לכולם ברור היום כי 'כהנא צדק'". ראוי להעיר כי המבחן, לדעתו של הרב כהנא, לא כרוך בתוצאה הגלויה לעין, אלא בדרך שבה הולכים. לדבריו, "מי שהולך בדרך האמת, אף פעם לא נפסל. יש מפלגות בתוך הכנסת שהן פסולות; יש מחוץ לכנסת שהן כשרות".

תחפושת?

כאמור, הפיצול בתנועה הכהניסטית איננו סְפִּין; אולם, נותרת השאלה: האם יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, אכן שינה את עמדותיו, ומכאן אין חזרה? בעניין הזה, אנו נותרים עם סימן שאלה. הרב כהנא קבע: "אנחנו מעולם לא היינו מפלגה פוליטית, תמיד היינו תנועה אידיאולוגית – נושאת הרעיון היהודי. אנחנו נשארים בדיוק ככה. שום דבר לא השתנה". לדברי הרב, "הכנסת [ובהקבלה, גם הממשלה] לא הייתה לנו יותר מאשר מכשיר".

בתגובה לעתירה לבג"ץ נגד מינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי, הוא השיב לטענות התביעה ואמר: "כן, שיניתי את דעתי… התקדמתי, התעצבתי… אני במקום אחר". יחד עם זאת, העיר: "לא הפכתי את עורי, אני בימין, אני בדעותיי". מעניין לציין כי, בכנס של עוצמה יהודית ביולי 2019, גופשטיין הסביר: "הם מפחדים, מה יקרה אם ברוך מרזל או בנצי גופשטיין יהיו ברשימה. אני רוצה להרגיע אותכם. אל תפחדו. אתם חושבים שאיתמר בן גביר יותר טוב? אל תפחדו. הוא הולך עם חליפה. אני לא, גם ברוך לא; אבל זה בסדר, כולנו עוצמה יהודית".

בית המשפט העליון הסיק, בהתאם: "בן גביר הבהיר כי אין כל שינוי אידאולוגי בינו לבין כהנא, אלא ההבדל הוא רק בסגנון"

יריביו של בן גביר היום מציינים כי "הוא עצמו אומר שהוא השתנה". בניגוד לכך, "אנחנו לא השתנינו. אנחנו ממשיכים להוביל את עוצמה יהודית בדרכה ובדרכו של מו"ר הרב מאיר כהנא הי"ד". האמנם כך היו פני הדברים מאז ומעולם? גופשטיין העיד בפניי כי "מרזל ובן ארי אמרו במשך השנים דברים דומים מאוד לאלה שאמר לאחרונה בן גביר; זאת מכיוון ששאפו 'לשחק את המשחק הפוליטי'. אי-אפשר לבקר את בןגביר, כאשר גם אתה [מרזל] חטאת באותה המידה'". אכן, יש דברים בגו: בעקבות בקשת הפסילה שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה (פברואר 2003-אפריל 2006), מרזל מסר את תשובתו, בכתב ובעל פה. הוא הצהיר: "שיניתי את עמדותיי בדברים שעליהם נפסל הרב כהנא. היום איני מכליל את 'כל הערבים', איני נלחם ב'כל הערבים'… אני בעד מאבק נגד האויבים שלי, אלה שרוצים להשמיד אותי בלבד". באשר לדמוקרטיה, "אני מקבל עליי גם את החובות. אני חושב שהיום אין משטר טוב יותר מהמשטר הדמוקרטי". באשר להתבטאויותיו הגזעניות, מרזל ציין בתצהירו: "איני דוגל בסגנון ההתבטאות הזה, אלא סבור שיש להימנע מהתייחסות כוללנית לעם הערבי או ליחידיו, ומביטויים פוגעניים, ולהתמקד במאבק נגד אותם הערבים שהם אויבי ישראל המבקשים לחסלה". מרזל העיר כי שינוי עמדותיו קומם עליו אפילו את חבריו בתנועה. אותה הטענה ממש נשמעת היום מפיו של בן גביר.

בערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים-ושתיים, בדרישה לאשר את השתתפות בן גביר ואחרים ממפלגתו, התביעה טענה כי "איתמר בן גביר מנסה לעטוף את דעותיו הגזעניות בתחפושת, אך המסר העולה משלל התבטאויותיו ברור כשמש… [התבטאויות שונות שלו] מביעות מחויבות מוחלטת לכלל תורתו של 'מורו ורבו'… תוך מתן תשבחות לרב כהנא והצהרה שבן גביר הוא ממשיך דרכו". בית המשפט העליון הסיק, בהתאם: "בן גביר הבהיר כי אין כל שינוי אידאולוגי בינו לבין כהנא, אלא ההבדל הוא רק בסגנון". לדבריו, הוא שינה את הסגנון כדי "להיכנס לאולפני הטלוויזיה", ולוודא את "פתיחת המיקרופונים".

נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיוּת, ציטטה, ביחס למקרה של בן-ארי, דברים רבי-משמעות מספרו של אלבר ממי הגזענות: "אי-אפשר להיות רחומים כלפי הגזענות. אין מכניסים מפלצת הביתה, אפילו – ובעיקר לא – בתחפושת".

_________________________________________________________

* ד"ר עידן ירון הוא סוציולוג ואנתרופולוג חברתי, המתמחה מזה עשור בחקר ימין רחוק, רדיקלי וקיצוני, בישראל. בין ספריו: מאחורי הכוונת: הצלף הצבאי – עיון רבתחומי, קורבנות מלחמה: הריגה-פציעה בשדה הקרב, מעשה שקולניק: רצח אידאולוגי של מחבל כפות, משפט לחימה ואתיקה צבאית ועוד. 

_______________________________________________________________