אם רוצים לחנך את הילדים לתפילה ולחיי קהילה, אי אפשר להפוך את בית הכנסת למרחב סטרילי מילדים. מאידך, ילדים אינם יכולים לשבת בתוך בית הכנסת במשך תפילת השבת כולה. גילי כ"ץ מתארת את המהלכים שנעשו ב'מניין קלוזנר' במטרה לשלב את הילדים במישורים שונים של חיי בית הכנסת, ומבקשת להציף את חשיבותה של מחשבה מעמיקה על הנושא
––––––––––––
תודה רבה לרב מישאל ציון על עזרתו בהכנת המאמר
אני מודה שעד שלא היו לי ילדים משלי לא הבנתי בכלל מה עושים ילדים בבית הכנסת.
ביישוב שבו גדלתי לא שיתפו ילדים בתפילה, למעט בנים שהוזמנו לשיר 'אנעים זמירות' החל מגיל עשר, ואף לא עודדו ילדים, בלשון המעטה, להיות נוכחים באולם בזמן התפילה. כל זאת מתוך תפיסה שילדים מרעישים ומפריעים למהלך התפילה.
עם ההורות עלו השאלות – כיצד להנחיל לילדיי את המסורת, את התפילה ובעיקר את הרצון ואת התשוקה להיות שותפים בעבודת הבורא. מהר מאוד הגיעה ההבנה שילדים עושים מה שהוריהם עושים, ולכן אם אנו רוצים שילדינו יתפללו – עליהם לראות אותנו מתפללים.
בדרך כלל, רוב באי בית הכנסת אינם רואים בעין יפה 'הפרעות' של ילדים, כגון דיבור בקול רם, בכי או שוטטות באולם התפילה. מכאן שאין זה הגיוני לצפות מילד להיות נוכח בתפילה לכל אורכה. מנגד התחדדה ההבנה שכיוון שאין בית ספר או גן בשבת בבוקר, דווקא אז ילדים אינם מתפללים, כי אין מסגרת מתאימה.
ככל שגדלו ילדינו הבנו שהלימוד הטוב ביותר הוא ישירות מהמציאות עצמה – להיכנס לאולם התפילה ולראות את המתפללים, לחוות את התפילה, לראות את התפקידים השונים – חזנות, גבאות, פתיחת הארון וסגירתו, נשיאת ספרי התורה, קריאה ועליה לתורה, אמירת דברי תורה.
לפני שנים אחדות הקמנו בירושלים את מניין קלוזנר, מניין שוויוני בו גברים ונשים שותפים מלאים בכל תפקידי התפילה, המשקף את הרצון להתפלל, להיות מעורבים בהובלת התפילה, בקריאת התורה ובתפקידים הנלווים לכך. כחלק מתהליך התגבשות הקהילה, הקדשנו מחשבה רבה לשאלת שילוב הילדים בעולם התפילה בבית הכנסת. במאמר זה אתאר את המהלכים שנעשו בקהילתנו במטרה לשלב את הילדים במישורים שונים של חיי בית הכנסת: מקום הילדים בפנים אולם התפילה ומחוצה לו, פעילויות לימודיות לילדים בגילאים שונים, מעורבות הילדים בתפילות השבת ושילובם בתפילות החגים. באמצעות תיאור המהלכים שנעשו בקהילתנו ותהליך החשיבה שעמד מאחוריהם, אני מבקשת להציף את חשיבותה של מחשבה מעמיקה על מקומם של ילדים בבית הכנסת, וגם להעלות כמה רעיונות משלנו, אף שחשוב לזכור כי לכל בית כנסת ולכל קהילה הצרכים והרצונות שלהם.
אהובים למעלה ונחמדים למטה
התפילה מתחילה כבר ביציאה מהבית לבית הכנסת. כשאנו בוחרים להתפלל בציבור עלינו לחשוב מיהו בעצם הציבור: האם הציבור הוא גברים מגיל בר מצווה בלבד החייבים במניין? האם הציבור כולל גם נשים מגיל מצוות? האם הציבור כולל גם ילדים? בתי כנסת שונים מגבשים – באופן מכוון או 'על הדרך' – מדיניות שמושכת אליהם ציבור בהתאם. כך נוכל למצוא בתי כנסת ללא עזרת נשים, וכך נוכל למצוא גם בתי כנסת שילדים אינם מורשים להיכנס אליהם, או ננזפים כאשר הם נכנסים ומשמיעים קול באולם התפילה.
אחת מאבני הבניין של מניין קלוזנר הייתה הרצון שבית הכנסת יהיה מקום שמזמין אליו את המשפחה כולה. אנו רוצים לאפשר לשני בני הזוג השתתפות פעילה בתפילה, וכדי לאפשר זאת ברמה הראשונית ביותר עלינו לעשות את בית הכנסת למרחב נוח ומזמין למשפחה.
על כן, מלבד אולם התפילה, הקצינו מרחב בו יכולים הורים לתינוקות לשבת בנחת, תינוקות יכולים לזחול בסביבה בטוחה ופעוטות יכולים לשחק. במרחב זה יש גם צעצועים וספרים אחדים. בנוסף הוקצה מרחב בחוץ למשחקי כדור, ומרחב נוסף למשחקים שהילדים משחקים בינם לבין עצמם. ומנגד גם הבהרנו מה לא נכנס לאולם התפילה: ילדים – כן, גלגלים וכדורים – לא.
כדי להטמיע את חוקי המרחב והמקום, ומתוך מודעות לכך שאין ברצוננו לכפות על הילדים ״הר כגיגית״ אלא לכונן ברית משותפת, קיימנו פעילות ביום חול להורים וילדים בגילאי הגן ובית הספר בהם ניסחנו יחד עם הילדים את חוקי המרחב (היכן מותר לשחק בכדור והיכן בקורקינט, והיכן מומלץ לשחק משחקי קופסא). השפה של הכללים שמה דגש על מה שאפשר ועל מה שמותר. הפעילות הגדירה את המקום ואת השייכות של הילדים למרחב בית הכנסת.
חלל ריק מבקש להתמלא
מה ילדים אמורים לעשות בזמן התפילה? ברוב המקרים, הילדים משחקים מחוץ לבית הכנסת בזמן התפילה. בבתי כנסת רבים, המשמעות היא שאחד ההורים נשאר עם הילד בחוץ כדי להשגיח עליו, וכך אינו מתפלל בציבור בעצמו.
נשאלת השאלה: מה המסר שעובר לילד? האם בית הכנסת הוא מקום מפגש עם חברים? אין כל רע במפגשי ילדים, אך האם לשם כך באים לבית הכנסת? האם באמת אין לילדים מה לעשות בבית הכנסת, מלבד ביקור חטוף בפנים ותפיסת סוכריות בקריאת התורה של בר מצווה?
ילדים מבקשים גירויים כל הזמן ולומדים מכל דבר. בזמן שהילד שלי אינו לומד תורה – מה הוא כן לומד? אם הוא בבית הכנסת ואינו מתפלל – מה הוא כן עושה?
החשיבה בצוות הילדים של המניין התגבשה לאמירה שיש להעביר לילדים שזמן התפילה אינו 'זמן אבוד' שעליהם להעביר עד שהמבוגרים יסיימו להתפלל ויחזרו איתם הביתה, אלא תחושה שבכל סיטואציה בבית הכנסת – יש להם מקום. כל שנה מחדש אנו בוחנים את צרכי הילדים בגיל בית הספר ומשנים את הפעילות בהתאם. בתחילת דרכו של המניין המטרה העיקרית הייתה לגבש את הילדים, שלמדו בבתי ספר שונים, לכלל ציבור של ילדים עם קשרי חברות. בשנה האחרונה, עם התגבשות המניין מחד וצמיחת מספר הילדים בו מאידך, מטרת פעילויות הילדים היא לתת מענה לימודי־רוחני לילדים בגילאים שונים בזמן התפילה.
החשיבה בצוות הילדים של המניין התגבשה לאמירה שיש להעביר לילדים שזמן התפילה אינו 'זמן אבוד' שעליהם להעביר עד שהמבוגרים יסיימו להתפלל ויחזרו איתם הביתה, אלא תחושה שבכל סיטואציה בבית הכנסת – יש להם מקום
לילדי גן, התפילה באולם עם המבוגרים יכולה להיות חוויה מאתגרת מאוד. הקולות חזקים, פתאום כולם עומדים, פתאום כולם יושבים. יש קטעים רבים, כמו קדיש, חזרת הש"ץ או פסוקי דזמרא, שאינם מוכרים ואינם מובנים לילדים שטרם למדו לקרוא, ונחווים עבורם כזמן של שקט ושל מלמולים לא ברורים. כדי לאפשר לילדים להתפלל ולחוות את בית הכנסת באופן המתאים להם, מתקיימת תפילת ילדים לילדי הגן בזמן קריאת ההפטרה ותפילת מוסף, ובעקבותיה גם לימוד חוויתי של הפרשה. בתפילת הילדים אנו מנסים לשלב מנגינות שתהיינה מוכרות לילדים כאשר יגדלו ויצטרפו לתפילה באולם.
לילדי בית הספר שכבר נכנסים לאולם התפילה בדרך כלל, יצרנו את 'חבורת הסיפור והפרשה', שהיא חבורת לימוד חוויתי ודיון בנושאים של פרשת השבוע לילדים בכיתות א–ג.
כדי לעודד את ילדי בית הספר היסודי להיות נוכחים פעילים בזמן קריאת התורה, אחד המתפללים חד חידה על פרשת השבוע. לאחר עליית 'שלישי' הילדים יוצאים איתו לגלות את הפתרון וללמוד. מאז שנוסדה 'חידת הפרשה' נרשמת נוכחות הולכת ומתגברת של ילדים בכיתות ב–ו בבית הכנסת בזמן הקריאה. יש ילדים היושבים עם ההורים ויש היושבים בחבורות ומנסים למצוא יחד את התשובה. החידה משיגה מטרות רבות בדרכי נועם – הילדים מתרגלים להיות נוכחים בזמן קריאת התורה, להקשיב לקריאה ולעיין בפרשה.
בסופו של דבר, כמעט כל בני המשפחה חוזרים מבית הכנסת לאחר שעברו חווית תפילה או לימוד.
ילדינו ערבים בעדנו
על פי המדרש, ביקש הקב"ה מבני ישראל ערֵבים לכך שהתורה הקדושה שהוא מוסר להם במעמד הר סיני תישאר נחלת העם לדורי דורות. בני ישראל הביאו את בניהם כערֵבים לכך שהתורה תמשיך להימסר, להילמד ולהתקיים בעם ישראל בכל הדורות. כהורים אנו רוצים שבנינו יהיו מעורבים גם הם בתפילה, בבחינת "בנינו ערבים בעדנו". במניין קלוזנר נאמר: ילדינו, הבנים והבנות, ערבים בעדנו.
אנו שואפים שכאשר ילדינו יגיעו לגיל מצוות הם ייכנסו לבית הכנסת מתוך הרגל ושמחה. לכן לא רק בלימוד תורה אלא גם בתפילה אנו מבקשים ליצור גרסא דינקותא של בית הכנסת, כדי שבהגיע ילדינו למצוות ירגישו בקיאים ורגילים בעבודת התפילה.
אנו שואפים שכאשר ילדינו יגיעו לגיל מצוות הם ייכנסו לבית הכנסת מתוך הרגל ושמחה. לכן לא רק בלימוד תורה אלא גם בתפילה אנו מבקשים ליצור גרסא דינקותא של בית הכנסת, כדי שבהגיע ילדינו למצוות ירגישו בקיאים ורגילים בעבודת התפילה.
על כן התקיים תהליך חשיבה (שיתוף של צוות ילדים וצוות גבאים) לגבי מקומות בהם ניתן לשלב ילדים בתפילה עצמה בכל שבת, בהמשך למנהגים הקיימים בבתי כנסת רבים. יצירת תפקידים קבועים לילדים מעודדת אותם לרצות להגיע לבית הכנסת, מגבירה את תחושת השייכות, מעצימה את חווית התפילה האישית ומאפשרת השתתפות בחיי הקהילה. כך כאשר יגיעו לגיל מצוות יהפכו לשותפים שווים בקהילה מתוך הרגשת שייכות ורגילות ולא רק מתוך תחושת חובה וציות. גם כאן, לכל קבוצת גיל התאמנו פעילות מתאימה בבית הכנסת:
ילדים צעירים מוזמנים לפתוח ולסגור את ארון הקודש, ולהשתתף בגלילת ספר התורה. מובן שזה דורש מהגבאים ומהגבאיות גישה לילדים, וממובילי התפילה – סבלנות ואורך רוח לעיתים.
עבור ילדי בית הספר היסודי קיבצנו קטעי תפילה בהם הילדים הם משתתפים פעילים – שירת 'אנעים זמירות', אמירת 'ימלוך' ו'אדון עולם' או 'יגדל'. לעומת 'הופעת היחיד' המתרחשת בקהילות רבות, אנו מזמינים את כל הילדים והילדות בכל הגילאים עד גיל מצוות לשיר יחד. הילדים ששרים יחד עוזרים זה לזה, מחזקים זה את זה, מדרבנים אחד את השני להשתתף, ומאפשרים גם לצעירים מאוד (כמו בני השלוש) לחוות הובלת תפילה בזעיר אנפין, בחסות הקבוצה. כדי לאפשר לילד או ילדה הקרובים לגיל מצווה לחוות הובלת תפילה לפני הגיעם למצוות, הם מוזמנים בתורם להוביל את סיום התפילה.
את הערבוּת אנו מרחיבים גם למנהגים ולמסורות שהמתפללים מביאים איתם. כשם שאנו משלבים פיוטים ומנגינות של עדות שונות, כך ניתן מקום לעליית ילדים וקריאה בתורה על ידי ילדים בעליית 'שישי', כפי שנהוג בבתי כנסת תימניים.
את הערבוּת אנו מרחיבים גם למנהגים ולמסורות שהמתפללים מביאים איתם. כשם שאנו משלבים פיוטים ומנגינות של עדות שונות, כך ניתן מקום לעליית ילדים וקריאה בתורה על ידי ילדים בעליית 'שישי', כפי שנהוג בבתי כנסת תימניים.
השנה, עם הצטברות ילדים רבים יותר במניין בגילאי חטיבה ותיכון, נתחיל במסורת חדשה, שגם אותה למדנו מבתי כנסת אחרים: 'שבת נוער' בה צעירי המניין ממלאים את כל התפקידים, מהובלת פסוקי דזמרא וקריאה בתורה ועד העברת תפילת הילדים ומסירת ההודעות.
ברוב עם הדרת מלך
ימי החגים הם ימים מאתגרים למשפחות בבית הכנסת, שכן זמן התפילה ארוך מהרגיל, אך עם זאת התפילה מרגשת ועשירה בניגונים מיוחדים.
בימי החגים העשרנו את המרחבים השונים באפשרויות משחק לילדים (על ידי תרומות משחקים של חברי הקהילה) וכן נעזרנו בתורנויות של הורים אחראים ומשגיחים במרחבים שמחוץ לאולם התפילה על מנת לאפשר להורים להשתתף בתפילות. כמו כן הוספנו עוד פעילויות מונחות לילדים, כדי לצקת תוכן חגיגי ומשמעותי לחג. פעילויות אלו התאפשרו בזכות צוות הורים שלקח על עצמו את היוזמה והחשיבה, התכנון והביצוע.
ומה לגבי התפילה עצמה? גם כאן נעשתה חשיבה בצוותי הילדים כיצד לשלב את הילדים באולם התפילה. אם בשבת רגילה במהלך השנה הילדים כבר מזהים את המנגינות, הרי שבחגים הדברים משתנים. כיצד נגרום לילדים להרגיש שייכים?
לפני ראש השנה אנו מקיימים סדנה של תקיעה בשופר, בה הילדים לומדים על השופר ומתנסים בתקיעה בשופר. כשהם מגיעים לתפילת ראש השנה הם מרגישים שהם כבר מכירים ומנוסים. הם כבר שמעו ונגעו וניסו לתקוע בשופר, זו לא הפתעה מערערת, אבל עדיין מצווה מיוחדת מאוד. בסדנה אנו מדברים על חשיבות שמיעת קול השופר, ולכן כשאנו מזמינים את הילדים, את כולם, להיות נוכחים בעת תקיעות השופר הרבה יותר קל להם להבין את הציפייה מהם לשקט. עם ילדי הגן הכניסה נעשית ברוב טקס לאחר תפילת ילדים שבה הם מתכוננים לשמוע את קול השופר. הכניסה המאורגנת היא חלק ממהלך התפילה; אנו מפנים להם מקום להיכנס ולהשתתף איתנו בשמיעת השופר.
לפני ראש השנה ילדי הגן וילדי בית הספר משתתפים בסדנה בה הם לומדים מנגינות ופיוטים שישולבו בתפילות החג. אנו משלבים גם פיוטים בנוסח עדות המזרח בתפילה, וההכנה המוקדמת מאפשרת לילדים להשתתף בשירת הפיוטים. זו מתיקות אמיתית לשמוע ילד או ילדה קוראים בניגון המתאים את הבית שהוקצה להם, וכל הקהל עונה: "ויתנו לך כתר מלוכה". הילדים מבינים שהם משתתפים בתפילה ממש, והם מרגישים אחראים ובוגרים, ונבנית אצלם ההכרה שתפילה היא גם אחריות, גם הנאה וגם שייכות.
זו מתיקות אמיתית לשמוע ילד או ילדה קוראים בניגון המתאים את הבית שהוקצה להם, וכל הקהל עונה: "ויתנו לך כתר מלוכה". הילדים מבינים שהם משתתפים בתפילה ממש, והם מרגישים אחראים ובוגרים, ונבנית אצלם ההכרה שתפילה היא גם אחריות, גם הנאה וגם שייכות.
כמה פעמים בשנה יש עניין להתאסף ברוב עם: בפרשת זכור, בקריאת עשרת הדברות, בתפילת כל נדרי, בזמן תקיעות השופר בראש השנה. בבתי כנסת רבים זה בדיוק הזמן שבו מדירים ילדים מאולם התפילה, כדי להבטיח שקט. במניין קלוזנר התקבלה החלטה שלכתחילה אנו כוללים את הילדים, גם הרכים ביותר, בציבור המתפללים, כיוון שדווקא בזמנים אלו בהם מתממשת הבטחת הערבות – להנחיל את התורה לדור הבא. עם האתגר הזה אנו מתמודדים על ידי הכנת הילדים מראש, בסדנאות ההכנה של ימים נוראים, בכינוס הילדים לפני הקריאה בתורה והכנסתם באופן מאורגן, כך שהם מרגישים רצויים וחשובים, ובהכנת ציבור המתפללים המבוגרים על ידי הכרזה ויידוע שהילדים מוזמנים להשתתף. כך נוצרת אוירה של פתיחת הלב, ולא של חשש וחרדה מפני הפרעות.
ממשיכים ללמוד
המניין שלנו צעיר, ועדיין מתגבש ומתבגר. אנו ממשיכים לנסות ולהושיט יד למתבגרים של המניין, שהם מעטים יחסית, שירגישו שותפים מלאים. כבני ובנות מצווה הם חברים שווי זכויות וחובות באולם התפילה. כחברי קהילה אנו מעודדים אותם להוביל בשמחת תורה ובפורים בחלקי התפילה שהם בעלי אופי קהילתי, כמו ההקפות והשמחה שלאחר קריאת המגילה. אנו בתהליך למידה של הדרכים הייחודיות והמתאימות לאופי המניין והציבור כדי לציין את המעבר לגיל מצוות, ובעיקר אנו שואפים למצוא את הדרכים לתת לכל מי שבא למניין שלנו תחושת שייכות, ומקום שבו הוא יכול לתרום. אדם מרגיש שותף כאשר משתפים אותו, וכאשר הוא תורם ועושה למען האחרים. שני החלקים – הקבלה והנתינה, עושים את החיבור השלם.
כשאנו חושבים על התמדה בעבודת ה', אנו מחפשים מה גורם לנו תענוג. תפילה היא חובה. תפילה בציבור זו חובה וגם זכות. תפילה עם חברים – היא תענוג.
יהי רצון שחווית התפילה תהיה חוויה של חיבור לקב"ה, וחיבור לכלל ישראל. אנו תקווה שילדינו יספגו את ההתלהבות שלנו בתפילה, ויעבירו אותה הלאה לילדיהם.
*גילי כ"ץ היא עובדת סוציאלית סקסולוגית וחוקרת מיניות האישה, ובנוסף מלמדת פרשת שבוע במסגרות לא פורמליות למעלה מעשרים שנה. נשואה ואמא לארבעה. עובדת בימים אלו על ספר להורים, ילדים וקהילות ללימוד חוויתי ומפעיל של פרשות השבוע
