מאפייני העלייה מצרפת בעשרים השנים האחרונות הם מאפיינים שונים מאלו שהכרנו בעליות הקודמות, כאשר הן בצרפת והן בישראל חלו שינויים משמעותיים שהשפיעו על המוטיבציה והמניעים השונים לעליה, ובאופן ישיר גם על קשיי העליה והקליטה של העולים.
"עליה לארץ ישראל" הוא מונח מרכזי בהוויה היהודית המציין הגעת יהודים אל ארץ ישראל על מנת לגור בה. בבחינה של מסורת הדורות נראה כי המושג כולל בתוכו קונוטציה חיובית של "עליית מדרגה". כיום, כמושג תלוי תרבות וחברה המקובל על רוב תושבי מדינת ישראל, הוא אינו משאיר מקום רב לחוויות המורכבות ולקשיים הכרוכים בהיותה של העלייה סוג של הגירה.
הקשיים בהם פוגש אדם שמחליט על שינוי מקום המגורים ואזרחותו (ובמקרה של יהודי צרפת, רכישת אזרחות כפולה) רבים ופרושים על פני זמן ממושך. עליה אינה רגע ההחלט הבודד של ביצוע המעבר או של מילוי טפסים בסוכנות היהודית, אלא נקודת הפתיחה של תהליך ארוך ומורכב שעשוי להימשך שנים רבות.
הצלחתו של תהליך העליה, הוא פונקציה של אופנות שונות, של המוטיבציה המשפיעה ומטה את הכף בעת קבלת ההחלטה ושל יכולת נפשית להסתגלות של הפרט ושל המשפחה לשינוי במגוון תחומים: שפה, זהות, תעסוקה, דיור, כלכלה, מבנה ותוכן החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, עבודה ושעות עבודה, ימי חופש ותרבות חופש, תרבות ובידור, קהילתיות ועוד.
הצלחתו של תהליך העליה, הוא פונקציה של אופנות שונות, של המוטיבציה המשפיעה ומטה את הכף בעת קבלת ההחלטה ושל יכולת נפשית להסתגלות של הפרט ושל המשפחה לשינוי במגוון תחומים.
מקום המדינה ועד שנות האלפיים
לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות, ההחלטה לעלות ארצה נשענה לרוב על לקחים מן השואה שזה עתה הסתיימה וכן נבעה ממוטיבציה משמעותית לקחת חלק פעיל בבניין המדינה הצעירה. רוב העולים מצרפת היו רווקים או זוגות צעירים, חלקם הספיקו עוד להתגייס למאמץ המלחמתי, ורובם ככולם היו חדורי מוטיבציה פוזיטיבית שהזינה את נפשם וחיזקה את רוחם כשנאלצו להתמודד עם קשיים מוחשיים.
לאחר מלחמת ששת הימים ועד סביבות שנות האלפיים, רוב העולים עדיין קיבלו את החלטתם לעלות מתוך מוטיביציה פוזיטיבית ואידיאליסטית. בצרפת של אותם הימים הם נחשפו מעט לאנטישמיות, רובם לא הרגישו 'לא רצויים' בצרפת, הרחוב הצרפתי או היהודי הבינו את מניעיהם לעלות ולרובם היה עתיד כלכלי מובטח בצרפת, כך שהמוטיבציה לעליה היתה ללא ספק ציונית ולאומית. מקצת העולים עלו כמשפחות, ורובם היו חניכי תנועות נוער ציוניות, או צעירים שהזדהו גם עם חווית החרדה שאחזה את היהודים בארץ ובעולם במלחמת ששת הימים, וגם עם האווירה הנלהבת של התקופה אחריה, ובתוכם רצון כן להשתלב ולתרום את חלקם במדינת ישראל. מספרי העולים באותה תקופה לא היו גדולים מאוד, הצרכים שלהם היו צנועים ותואמים באופן יחסי לרמה הסוציו-אקונומית בישראל של אותם הימים, ולכן המלגות הקטנות של מנהל הסטודנטים והעזרה החומרית שניתנה לעולים (למשל פטור ממכס על רכב או ממס רכישת דירה) נחוו כתמיכה ראויה. עם הגעתם לארץ הצליחו העולים להתגבש חברתית באולפנים ובמרכזי הקליטה ויצרו כך מעין "משפחה חליפית" ששימשה להם תמיכה בזמן שמשפחתם הגרעינית נותרה בניכר.
עליה בשנות האלפיים – שינוי מהותי
התנאים והמוטיבציה של עליית שנות האלפיים (מ 2006 ועד ימינו) שונים בתכלית. בעלייה זו ניכרת עדיין מוטיבציה ציונית וחיפוש אחר סביבה בטוחה ומיטיבה לילדים. ישראל בדרך כלל אינה זרה לעולים – הם נפשו בעבר בחופיה, ויש להם חברים ומשפחה בנתניה, באשדוד ובירושלים שמעודדים אותם ומהווים עבורם אישור ודוגמא.
המשתנה החדש בגורמים השונים לעליה הוא אירועי הטרור שמתרחשים בשנים האחרונות בצרפת ומערערים את תחושת הביטחון של היהודים שם. המצב קשה יותר בשכונות ובפרברים בהם מתגוררת אוכלוסייה מוסלמית גדולה. מי שיש לו יכולת כלכלית עובר להתגורר בשכונה מבוססת יותר וכך מפחית את האיום סביבו, אך משפחות שידן אינה משגת עשויות לפתוח בשל כך תיק עליה בסוכנות. אותן משפחות עשויות למשל להזדקק בישראל לתמיכת שירותי הרווחה. אך גם יהודים שרמתם הסוציו-אקונומית בינונית או גבוהה מרגישים את אווירת האנטישמיות ולפחות חלק מן המוטיבציה שלהם לעלייה הוא חיפוש דרך מילוט מן המתח הביטחוני בו הם שרויים. מוטיבציית העלייה מצרפת בשנות אלפיים מכילה בתוכה התכווננות פוזיטיבית וציונית כלפי מדינת ישראל, אך היא נושאת על גבה מטען של מילוט מסיטואציה מעוררת חרדה.
כאן המקום להזכיר שיהדות צרפת כיום מורכבת ברובה מצאצאי משפחות שהיגרו מצפון אפריקה לצרפת בשנות ה-60. חלקם היו בעלי אזרחות צרפתית, וחלקם אף היו עובדי מדינה שהממשלה הצרפתית מיהרה לשבץ במשרות ברחבי צרפת, אחוז לא מבוטל מהם למד בצפון אפריקה במסגרות של כי"ח ולכן היה ספוג בתרבות צרפת ודיבר צרפתית, אך העקירה מצפון אפריקה, אובדן הרכוש והמעמד, שינוי תנאי האקלים ופיזור הקהילות והמשפחות היוו התמודדות לא פשוטה. בנוסף לכך יש לזכור כי חלקם אף נחשפו לאירועי טרור, מלחמה ואלימות לפני ההגירה לצרפת, למשל מלחמת אלג'יר, כלומר ספגו טראומה משמעותית לפני ההגירה.
כך, כאשר בשנות האלפיים מכוונים פיגועי טרור כלפי יהודי צרפת ומאיימים עליהם, נוכחת טראומת ההגירה מצפון אפריקה שלא מרצון של הסבים (לרוב באופן לא מודע), משפיעה ומעצימה את הקשיים הרגשיים בעליית שנות ה-2000.
כאשר בשנות האלפיים מכוונים פיגועי טרור כלפי יהודי צרפת ומאיימים עליהם, נוכחת טראומת ההגירה מצפון אפריקה שלא מרצון של הסבים (לרוב באופן לא מודע), משפיעה ומעצימה את הקשיים הרגשיים בעליית שנות ה-2000.
שפה וזרות
מעטים הם העולים שמגיעים למדינת ישראל עם שליטה מספקת בשפה העברית. חלק מן העולים למדו בבית ספר יהודי או היו מבאי בית הכנסת ולכן הם יודעים לפחות לקרוא. גם כאשר העולים שולטים בעברית ברמה יום-יומית, הם חווים תסכול כאשר הם נתקלים בפער בין השליטה הלא מיטבית בשפתם החדשה, לבין הגאווה בה מתייחסים הצרפתים לשפה הצרפתית ולידיעתה. חלק מן העולים ממדינות אחרות לא חווים קושי שפתי משמעותי ומכילים את פערי השפה, אך עבור העולה מצרפת שגדל וחי בתרבות המאדירה את יופיה של השפה הצרפתית ואת הדיוק הלשוני, חוויה זו עלולה להיות לא רק חווית תסכול אלא חוויה של חוסר ערך ובושה.
כך, הקושי השפתי של עולה מצרפת שונה מהותית מן החוויה של עולי המדינות דוברות האנגלית. חלק מן הישראלים ה'צברים' אוהבים אולי לשמוע את צלילה של הצרפתית, אבל השפה הזרה אותה הם לומדים, יודעים ומעריכים היא האנגלית. בפועל, עולה חדש מארץ דוברת אנגלית יכול לפנות לכל אחד ברחוב, לנהג אוטובוס או למוכר בחנות וישנו סיכוי רב שיבינו אותו ויגישו לו עזרה, הוא יכול לקרוא תרגום של מודעה באנגלית, באתרי תיירות ומוזיאונים או באתרי אינטרנט. עצם התרגום באנגלית או העובדה שהמוכר בחנות מתקשר אתו משדרת לו את המסר: "אתה משלנו". לעומתו, העולה דובר הצרפתית חווה זרות מן הרגע שהוא יוצא לרשות הרבים ובליבו "אני מתקשה להבין…אני שונה… אני לא…".
זאת ועוד, מדינת ישראל מחוברת תרבותית ואקדמית לארה"ב. ישנם אף מוסדות אקדמיים בארץ בהם חלק מן ההוראה מתקיים באנגלית והם מאפשרים להגיש עבודות אקדמיות באנגלית. כך גם הכיוון המחקרי מושפע מאוד מן הנעשה בארה"ב ובארצות דוברות האנגלית, ובמקביל רחוק מן התאוריות ומן החשיבה הצרפתית. כתוצאה מכך ישנה הכרה בתארים שנרכשו בארצות דוברות האנגלית, שמטיבה עם העולים מארצות אלו ולעיתים קרובות מפלה את העולים שרכשו מקצוע או תואר בצרפת. בעיה זו מעלה גם את התסכול הקיים במעבר המקצועי, והקליטה לעבודה בישראל מתסכלת ודורשת מן העולה מאמץ רב יותר.
חלק מן העולים ממדינות אחרות לא חווים קושי שפתי משמעותי ומכילים את פערי השפה, אך עבור העולה מצרפת שגדל וחי בתרבות המאדירה את יופיה של השפה הצרפתית ואת הדיוק הלשוני, חוויה זו עלולה להיות לא רק חווית תסכול אלא חוויה של חוסר ערך ובושה.
מחסום השפה שמתווסף גם הוא לקושי זה, של אי הכרה בתעודות אקדמיות או מקצועיות צרפתיות, מקשה עוד יותר על הפן הכלכלי של קליטת העולים, ומעצים את תחושת השונות והזרות של העולה מצרפת שמתמודד כעת למול שתי שפות שאינן שפתו. לסוגיית הפער השפתי – תקשורתי יש שני צדדים כמובן, וכך לטענת העולים, הישראלים, שאינם מבינים צרפתית, נחשבים לא מסבירי פנים ומתוארים כקרים ואדישים.
זהות ישראלית – צרפתית
קליטה מוצלחת כעולה כוללת את היכולת למצוא את מקומך בחברה הישראלית על גווניה, לצד היכולת לשמר בזהותך הכוללת את מרכיבי הזהות הייחודית שהתעצבו בצרפת. זהותו של העולה מכילה את שנות החיים שהתנהלו בצרפת בשפת אמו, בסביבה המשפחתית, החברתית והתרבותית של צרפת, את המנהגים, המבטא, שלעיתים קרובות צועק ומכריז שנים רבות את הצרפתיות, צורת הלבוש שמשמרת את השיק הצרפתי, הרגלי התזונה ועוד.
קליטה מוצלחת של עולה חדש אינה כוללת את מחיקת כל הרשימה שלעיל, ונוכחות של חלק מן האפיונים הצרפתיים הללו היא בוודאי נדבך חשוב בזהותו המורכבת של העולה. מחיקת החלק הצרפתי בתוך הפאזל הזהותי עלולה לפגוע בתהליך הקליטה.
חינוך
כפי שהוזכר לעיל, לחינוך ולטובת הילדים מקום חשוב במוטיבציה לעליה, ולכן גם קשיים נורמטיביים של הילדים הנובעים מן העליה מלחיצים את ההורים. מובן גם שקשיי העליה משפיעים על הערך העצמי של ההורים. סמכותם נחלשת, המצפן החינוכי-ערכי שלהם מתערער, וההורה אינו במיטבו כאשר הוא נכנס לביה"ס של ילדו.
מערכת החינוך הישראלית שונה בהרבה בחינות מזו הצרפתית. בישראל שיטות ההוראה חדישות יותר, הקשר בין התלמיד למורה לא פורמלי (קוראים למורה בשמו, המורה נותן להורים את מספר הטלפון הנייד שלו). גם המשמעת במערכת החינוך בישראל רפויה ביחס לזו הצרפתית והתלמידים שרגילים למערכת ולגבולות ברורים ונוקשים יותר עלולים להגיב בבלבול ובקשיי התנהגות. גם ההורים אינם מבינים את השינוי. הם מרגישים שצוותי הניהול וההוראה לא מספיק רגישים ואמפטיים לצרכים היחודיים ולמצוקת התלמיד-העולה ולעיתים מאשימים את המערכת ש"לא יודעת להחזיק את התלמיד". ההורים, שלא רגילים לתפקידיהם של היועצת או הפסיכולוג החינוכי, חוששים מהם וככל הנראה דוחים מתוך חרדה את הסיוע המוצע להם.
קשיי הילדים במסגרות החינוך מהווים חלון לקשיי הקליטה של הוריהם ובסופו של דבר מובילים לפגיעה נוספת בערכם העצמי, כאשר זו מתקיימת כבר ממילא. הדברים הללו עשויים מסביר מדוע אותם הורים עולים מתוארים לעיתים כמתנשאים ותוקפניים כלפי המערכת החינוכית.
כלכלה
העולה מצרפת, כמו כל עולה, עלול להתמודד עם קשיים כלכליים הנובעים מירידה בשכר, פערי מחירים בין צרפת לישראל, סגנון צרכנות שונה וכו'. בנוסף, משפחות ברוכות ילדים זכאיות בצרפת לסיוע כלכלי נדיב הרבה יותר מבישראל. לפני עידן הקורונה חלק מן המשפחות ניסו את הפתרון של המשך עבודת אב המשפחה בצרפת וטיסה הביתה לישראל בסופי השבוע ("עליית בואינג"). פתרון כלכלי יעיל שיצר מצב משפחתי שחולל קשיים רבים.
קושי נוסף הוא השוני בשעות העבודה מקובלות: עובדים שכירים בצרפת עובדים 5 ימים ו-35 שעות שבועיות (כלומר, לא עובדים בשבת וביום ראשון), ומקבלים חופשה שנתית של 5 שבועות. אבדן יום ראשון כיום חופשי, צמצום דרסטי של ימי החופשה השנתית ומספר גדול יותר של שעות עבודה שבועיות הם גורמי תסכול משמעותיים שנוכחים מאוד בחיי היום-יום של הורים וילדים.
אבל, הקושי הכלכלי המשמעותי ביותר הוא ככל הנראה גובהם של מחירי הדיור שעולה באופן משמעותי על ערך הדירה שנמכרה בצרפת. העולים הרבים שגרו בשכירות (חלקם בדיור ציבורי מוזל) מתקשים לממן דירה כי הם אינם זכאים לפרויקטים של דיור במחיר מוזל. ולאחרונה הירידה בשער היורו פוגעת ברוכשי דירות, בעולים שתכננו את עלייתם על סמך רכוש שנמצא בבעלותם בצרפת ובמבוגרים המקבלים פנסיה ביורו.
עם הגעתם לארץ העולים מושלכים ומתויגים מהר מאוד בסיווגים המפרידים בין קבוצות שונות, חילונים, חרדים ודתיים או סיווג לפי ארץ המוצא, והדבר בא לביטוי בבלבול והחלשת תחושת הסולידריות הלאומית.
הסתגלות והתגמשות
בצרפת של שנות האלפיים היהודים אינם מדגישים את זהותם היהודית ברשות הרבים וחוששים מביטויים של אנטישמיות גלויה או עקיפה. יחד עם זאת "יהודי הוא יהודי" וישנה הכרה וסולידריות בין כולם – חילונים, חרדים ודתיים. עם הגעתם לארץ העולים מושלכים ומתויגים מהר מאוד בסיווגים המפרידים בין קבוצות שונות, חילונים, חרדים ודתיים או סיווג לפי ארץ המוצא, והדבר בא לביטוי בבלבול והחלשת תחושת הסולידריות הלאומית.
על העולים (המהגרים) מצרפת להסתגל, להתגמש ולהצליח לשאת את ירידת הערך העצמי שהם חווים. התגברות ביטויי האנטישמיות בצרפת של שנות האלפיים, שמשחקת תפקיד משמעותי בהחלטתם של העולים לעלות דווקא עכשיו, פוגעת באוטונומיה של החלטתם, משחזרת לעתים את טראומת ההגירה של הסבים שנאלצו לנטוש את ביתם בצפון אפריקה, ועל כן, מבחינה רגשית מדובר בהחלטה מיטיבה פחות, שמחלישה את יכולת ההתמודדות עם הקשיים האובייקטיבים הכרוכים בתהליך העלייה.
כיום, לממסד בישראל אין תכנית רב מימדית כוללת העונה לקשיים הספציפיים של עליית יהודי צרפת. ישנו אף פער ניכר בין ההכרזות ה"בומבסטיות" ולעידוד העלייה לבין המציאות, הקודרת יותר. ישנו מקום כמובן לעמותות וליוזמות פרטיות אך אלה אינן יכולות להחליף מדיניות רשמית המותאמת לצרכי העולים. גם מדיניות כוללת מעין זו לא תוכל להחליף את חשיבות הסולידריות וקבלת פנים חמה מתמשכת מצד האוכלוסייה הישראלית.
*ד״ר סילבי וד״ר גבריאל וייל הם פסיכולוגים קליניים-חינוכיים. עלו מצרפת בשנות השישים וגרו רוב שנותיהם בכפר מימון. עוסקים בפסיכולוגיה חינוכית וקלינית בדרום הארץ.
