מערך פעילות: נתינה אחרי החגים
אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש
(נעמי שמר)

המטרות

המשתתף ייחשף לסוגי נתינה שונים- יתרונותיהם וחסרונותיהם.
המשתתף ילמד על הקושי והחשיבות בנתינה שבשגרה.

קהל היעד
תלמידי תיכון

משך הפעילות
הפעילות בנויה באופן מודולרי. בסיסה 45 דק' וניתן להרחיבה ל-90 דק'.

ציוד נדרש

רשימת רעיונות לצדקה
כלי כתיבה
קומפקט דיסק +שיר "לו הייתי רוטשילד"
לוח/ פלקט
טוש ללוח
כרזת "מחפש אוכל"
דיווח ארגון לתת
כתבה: מה יאכלו העניים אחרי החג?
כתבה: "קרקס העוני".
דפים ריקים
דף לימוד "צדקה ביהדות"
קטע להדפסה על שיגרה
דף שאלה ומשימה לקבוצות
מאמרים בעד ונגד עמותות הסיוע

מהלך הפעילות

שם החלק	פעילות קצרה	פעילות ארוכה
חלק א'- למה וכמה?	10 דק'	20 דק'
חלק ב'-קרקס העוני	30 דק'	50 דק'
חלק ג'-שגרה זה רע?	5 דק'	20 דק'

חלק א'- למה וכמה? (10 דק')

רשימת המאתיים- כל משתתף מתחיל את יום הפעילות בקבלת 200 ₪ וירטואלים. המשתתף מקבל דף (נספח 1) ובו רשימה עם מגוון רחב של אפשרויות לתרומת צדקה. כל משתתף יעבור על הרשימה במשך מספר דקות ויסמן למי ברצונו תורם וכמה כסף, מתוך 200 השקלים העומדים לרשותו. אפשר לבחור גם בנתינה שאינה כספית. ברקע הפעילות אפשר להפעיל דיסק עם שיר שקשור לכסף או צדקה כמו:"לו הייתי רוטשילד". (5 דק')

סיכום חלוקת הצדקה– על גבי לוח/פלקט- המנחה ירשום את כותרת התרומה והסכומים שהמשתתפים

ימסרו לו. מידי פעם יעצור וישאל שאלות –למה כ"כ הרבה/ מעט? למה דווקא לתרום ארגון זה ולאחר בכלל לא? האם המשתתף תרם בגלל שהוא מכיר את הארגון? בגלל עניין רגשי או שיכלי? המטרה- לתת למשתתפים להציף רגשות ומחשבות בקשר לאפיקי מתן צדקה ועזרה. (5 דק')

תוספת לפעילות בגרסה הארוכה- מומלץ להאריך את הדיון ולסווג את הרשימה לפי סוגי נתינה. האם ההעדפה היא למתן בסתר/ בגלוי, נתינה אקטיבית/ פאסיבית, ספציפית למקבל/ כללית קבועה/ חד פעמית (10 דק')

חלק ב'- קרקס העוני (30 דק')
מבצע "מחפש אוכל"

המנחה יציג למשתתפים את הכרזה "מחפש אוכל", (נספח 2) בה השתמש ארגון "לתת" בקמפיין איסוף כספים למזון בראש השנה תשס"ט. (הסבר על המבצע ראה בנספחים) המנחה ישאל את המשתתפים: כמה מהם נתקלו במודעה הזו או שמעו עליה באמצעי התקשורת? מה הם חושבים על הפרסום הזה? למה הוא נצרך? האם הוא אפקטיבי?

המנחה יבקש מהמשתתפים לשמש כעיתונאים לרגע, המסקרים את סיום המבצע של "לתת". מה

לדעתם ידווחו במהדורת החדשות? המבצע הצליח או לא? במה זה מתבטא? רצוי להיעזר ב-2 משתתפים ולהמחיז קריין וכתב שמדווח. (5 דק')

מה באמת הייתה תוצאת המבצע? המנחה יקריא כמה שורות מתוך הדיווח של ארגון לתת על הצלחת

המבצע. (נספח 3). לצפייה בסיכום מתוך אתר "לתת" לחץ כאן.

הקבוצה תתחלק לקב' של 10 משתתפים, שיקראו יחד את הכתבה "מה יאכלו העניים אחרי החג?" כתבה

הדנה בעניים שחסרים את העזרה המספקת בשגרה. (נספח 4)

כל קבוצה תקבל כרטיס שאלה ומשימה. השאלה: האם לדעתכם מבצעים בסגנון "לתת באהבה" מסייעים

לנזקקים? המשימה: כל קבוצה תצטרך לבחור נציג שיערוך "דיבייטינג" מול הנציג השני לגבי השאלה אם המבצע עוזר או לא. כל אחד מהנציגים יסביר את עמדתו הנחרצת. במחיאת כף של המנחה יצטרך כל נציג, באותה נחרצות-לייצג את הדעה ההפוכה לו. (לכרטיסים-ראה נספח 5) שאר המשתתפים ישמשו כקהל. ההתמודדות עם שתי הדעות, מדגישה את הרעיון שהתשובה מורכבת וזה לא עניין של שחור-לבן. (15 דק')

למנחה- נקודות למחשבה לדיבייטינג: * המבצע מעורר מודעות לנתינה שאולי יהיה לך המשך במהלך

השנה.*האם רוב האנשים תורמים רק במבצעים או לאורך השנה? *המבצע עוזר מיידית לאלפי נזקקים *המבצע לא פותר לנזקקים את בעיותיהם באופן גורף.

תוספת לפעילות בגרסה הארוכה– לאחר הרקע שקיבלו המשתתפים מהכתבה ,כל אחת מהקבוצות תקבל מאמר בעד ונגד עמותות הסיוע. (ראה נספחים) כל קבוצה תסכם את עקרי עמדת המאמר ותערוך את הדיבייטינג על המאמרים ,במקום על הכתבה בלבד. (20 דק')

סוגי נתינה שונים ביהדות – האם המסורת היהודית מכוונת לתרומה קבועה ללא 'רעש תקשורתי' או לזמני שיא –מבצעים שבהם כולם מתגייסים ותורמים? התשובה היא:גם וגם.

במסורת היהודית למצוות הצדקה יש כמה צדדים. (ראה דף "צדקה ביהדות" בנספחים) צד אחד קבוע: בשנים ג' ו-ו' (בתוך מחזור של שבע שנים) צריך להפריש מעשר לעני. בכל חודש, בכל שנה צריך להפריש מהמשכורת "מעשר לצדקה". בכל שדה צריך בעל השדה להשאיר אחריו לקט, פאה ושכחה. (לקט = כמות קטנה של שיבולים הנופלות מיד הקוצר, בעת הקצירה, צריך להשאיר לעניים. פאה= תבואה שבסוף השדה אשר בעל השדה צריך להשאיר לעניים ולא לקצור.שכחה= כמות קטנה של אלומות (או שאר אוספים של גידולים) אשר נשכחו בשדה ולא היו נמצאות אלא בסריקה מיוחדת- מצווה להשאירן לעניים.) פעם בשבע שנים בשנת השמיטה-שומטים המלווים את חובותיהם. השדות עומדים הפקר לטובת העניים.
צד נוסף, מעבר לזה -מצווה לתרום דווקא בימי התשובה, לפני פורים,לפני פסח. יש ימי שיא. את ההתייחסות במסורת ניתן לראות ע"י דף הלימוד. כדאי שלב את המשתתפים בקריאת הטקסטים. (נספח 6) (10 דק')

מדוע יש צורך בימי השיא-ב"פסטיבלים"? יש בזה צורך אובייקטיבי- החגים דורשים בדרך כלל הוצאה

כספית מיוחדת, מאוד גדולה ולכן יש צורך לעזור לאנשים באופן יותר גדול מהרגיל. יש בזה אולי גם צורך של עידוד לשגרת הנתינה. לעורר את האנשים לעזרה.
חלק ג'- שיגרה זה רע? (5 דק')

סבב קצר – מה קל לך יותר- לתת /לעזור בימי שיא או בשגרה? בדרך כלל התשובה תהיה –בימי

שיא. השגרה כמעט תמיד קשה יותר ושוחקת.כדאי לרדת לפרטים בהתאם לקבוצת המשתתפים. לדוג' –תלמידי כיתה י' העוסקים במחוייבות אישית- מה קל להם יותר התנדבות חד פעמית במקום מסוים או להגיע פעם בשבוע לאותו מקום ואותה עשיה? (3 דק'. בגרסה הארוכה אפשר לתת ליותר משתתפים להתבטא, בהתאם לזמן. 5 דק')

לפעילות בגרסה הארוכה- האם אפשר להסתמך לאורך ימים ושנים על טוב ליבם של האנשים. האם הצדקה

מספיקה? מה עוד אפשר לעשות מעבר לצדקה לנזקקים ברמה מערכתית,כוללת?אפשר להזכיר בעניין זה: קטע מתוך הכתבה "קרקס העוני". (קטע מודגש בכתבה- (נספח 7)) (10 דק')

לסיום- קטע הקראה קצר על המעשים הקטנים ששיגרה. (נספח 8)
סיכום- יש צורך וחשיבות לנתינה בימי שיא- חגים כדוגמא. אבל חשיבות גדולה –שבה,אנחנו אולי נבחנים באמת- מה אנחנו עושים בשגרה? מי אנחנו "אחרי החגים".(2 דק')

לפעילויות נוספות של "במעגלי צדק" לחצו כאן והיכנסו לאתר שלנו: http://www.mtzedek.org.il

מצ"ב הנספחים לפעילות.

נספח 1

שלום רב,
לרשותך 200 ₪ (וירטואלים) עליך לבחור כיצד לחלקם בין אפשרויות העזרה השונות.
ניתן לבחור גם באפשרויות ללא עלות כספית. הקף את העיגולים ליד בחירתך וציין כמה כסף תרצה לתת במקרה של תרומה. בהצלחה!

___ מבצע התרמה "הקש בדלת" של האגודה למלחמה בסרטן
___ השקעה ב"קרן שמש" לעידוד בעלי עסקים קטנים
התנדבות בבית אבות שעה בשבוע
___ מבצע התרמה למען העיוורים
___ מבצע התרמה למען החרשים
התנדבות במועדונית נוער שעתיים בשבוע
___ תרומה לקבצן ברחוב
תרומת רהיטים ובגדים
העברת אוכל מיותר מאירוע לנזקקים
___ תרומה לארגון "לתת"
___תרומה לארגון "נגישות לישראל" למען בעלי מוגבלויות
התנדבות קבועה ב"קו לחיים" עם נוער בעל מוגבלויות
___תרומה ל"יד שרה" ארגון להשאלת ציוד רפואי
התנדבות בבית תמחוי בתל אביב
התנדבות כמנהל פורום תמיכה לצעירים, באינטרנט
___ תרומה לארגון "קו לעובד"
___ תרומה למרכז למידה לילדים נזקקים
___תרומה לבית חולים,לבניית אגף חדש
___תרומה לאדם הנזקק לכיסוי הוצאות עבור השתלה בחו"ל
הזמנת שכנה אלמנה נזקקת, לארוחות בביתך בשבתות וחגים
קידום חוקים העוסקים בזכויות העובדים בישראל
שעות עבודה במקצוע שלך,בחינם-לטובת הקהילה
___ תרומה לארגון חסד שאחראי על העברת ציוד מיד שניה לנזקקים
___ השתתפות כספית בהגשת בג"צ למען מעון לנכים

תודה על שיתוף הפעולה!
נספח 2 –

נספח 3 – הסבר על מבצע "לתת באהבה 2008"
מתוך אתר "לתת":
לתת באהבה – ראש השנה 2008
מבצע "לתת באהבה" של ארגון "לתת" בשיתוף הקרן לידידות, ynet וגל"צ ובתמיכת בנק הפועלים, orange, אסם, שופרסל ותנובה הסתיים. הודות להירתמות אלפי מתנדבים, הציבור הרחב והמגזר העסקי, הצליח ארגון לתת לאסוף ארוחות בשווי של 13,262,139 ₪ !

מבצע "לתת באהבה 2008" החל בקמפיין שטח "מחפש אוכל", במסגרתו תלו המתנדבים מאות אלפי מודעות שעליהן הכיתוב "מחפש אוכל", על מנת להעלות את המודעות לתופעת אי הביטחון התזונתי ולהמחיש את העובדה של- 200,000 משפחות בישראל חסר מזון בסיסי הדרוש לקיום מאוזן ותקין. את הקמפיין החדשני הגה משרד הפרסום שלמור אבנון עמיחי y&r, המלווה את ארגון לתת בהתנדבות מזה 6 שנים. ההיענות למודעות הייתה מדהימה וכתוצאה ממנה התקשרו אלפים לתרום ולהתנדב. אנשים רבים סיפרו שהמודעה זעזעה אותם וגרמה להם להפנים את העובדה שיש אנשים שממש חסר להם אוכל, בעוד רוב האנשים תולים בדרך כלל מודעות כאלה כשהם מחפשים "דירה" "שותף" וכד'. בשיאו של המבצע התקיים ב-22.9 ערב שידורים מיוחד בערוץ 2, "לתת מהמטבח באהבה", בהנחיית אלי ומריאנו במהלכו נאספו אלפי ארוחות חג מהציבור הרחב ומהמגזר העסקי.

יום השידור הטלוויזיוני היה גם אות הפתיחה למבצע איסוף המזון בסניפי רשת שופרסל שנערך במשך כל השבוע, במסגרתו ביקשו 7000 מתנדבים מהקונים לתרום מוצר מזון למען משפחות במצוקה. ההיענות הייתה מרגשת, וכ – 300,000 ישראלים תרמו מוצרי מזון, בשווי כולל של 3,502,560 ₪.
התרומות הכספיות שנאספו במהלך הקמפיין מופנות לקניית מוצרי מזון, אליהן התווספו תרומות יצרני המזון ותרומות מוצרים של הציבור הרחב. כל המזון שנאסף ממוין ונארז במרכזים הלוגיסטיים של ארגון לתת ומשם מחולק דרך 120 עמותות מקומיות הפועלות ב-80 ישובים ברחבי הארץ לפני ראש השנה וגם במהלך החגים.
בישראל 2008 יש יותר מ- 200,000 משפחות הסובלות מאי-ביטחון תזונתי. המשמעות היא שחסר להן המזון הבסיסי הדרוש לקיום מאוזן ובריא ולהתפתחות תקינה של ילדיהם.

העלייה הדרמטית במחירי מוצרי המזון והצריכה בשנה האחרונה, שחיקת השכר וכוח הקנייה של מעוטי היכולת והעובדה שהנטל, רובו ככולו, רובץ על כתפי עמותות ומתנדבים – גרמו להחרפת העוני.
הנזקקים של ישראל 2008 הם לא רק מובטלים או כאלה שחיים מתחת לקו העוני. מדובר במשפחות נורמטיביות שפשוט לא גומרות את החודש, משפחות של עובדים קשיי יום, חד הוריות, מרובות ילדים, אנשים רגילים כמוך וכמוני שאין להם את המזון הבסיסי הדרוש לקיום מאוזן ובריא.

המשך סיכום מבצע "לתת באהבה 2008"

לאור המצב יוזם ארגון לתת את מבצע "לתת באהבה", פעילות ארצית רחבת היקף לקראת ראש השנה, שמטרתה לסייע לעשרות אלפי משפחות נזקקות לחגוג את החג בכבוד ולהעלות את המודעות לבעיית העוני, המחסור במזון ותופעת אי-הביטחון התזונתי ממנה סובלים מאות אלפי ישראלים.
אנו מאמינים שעל אף שתפקיד הממשלה הוא לדאוג לאוכלוסיות החלשות – עד שהמצב ישתנה, יש לנו אחריות חברתית ואנושית לעשות למען האחר. כי הרי להיות ישראלי זה להיות אכפתי. להושיט יד למי שזקוק, לעזור לאלה שקשה להם באמת ולהעביר להם מסר שהם לא לבד. להיות ישראלי זה לדאוג שכולם יערכו את שולחן החג בכבוד. להיות ישראלי זה לתת.

ארגון לתת בעזרת אלפי מתנדבים, 120 עמותות מקומיות שותפות ועשרות חברות שתומכות בארגון פועל לקראת ראש השנה במטרה לאסוף 200,000 ארוחות חג למען המשפחות שקשה להן באמת כדי שלכולם יהיה אוכל לשים על שולחן החג.

המשפחות מעוטות היכולת נמצאות במלחמת הישרדות יומיומית ונזקקות לסיוע כל השנה ולא רק בתקופת החגים. הקשיים של המשפחות מלווים בויתור על רכישת תרופות, ניתוק החשמל בבית עקב אי יכולת לעמוד בתשלומים, חסימת חשבון הבנק עקב פיגורים במשכנתא או אי עמידה בתשלומי שכ"ד, חוסר יכולת להעניק את הביטחון התזונתי המינימלי הדרוש להתפתחות תקינה של הילדים, אי רכישת הציוד הנדרש לבית הספר ואי יכולת לשלוח את הילדים לחוגים או לתת מורה פרטי כשצריך, שגרה רצופת קשיים, ללא חופשים וללא תקווה לעתיד. רוב הנזקקים המצויים בגיל העבודה (שאינם מוגבלים) עובדים, אולם בעבודות זמניות או במשרות חלקיות ולאור עליות המחירים של מוצרי הצריכה, כוח הקניה שלהם נשחק ומצבם מוסיף להידרדר.

נספח 4 – כתבות

מה יאכלו העניים אחרי החגים?
יום שני, 29 בספטמבר 2008, 14:33 מאת: שולמית אביצור, מערכת וואלה! חדשות

ברגע האחרון הוזמנה משפחתה של יעל מירושלים לארוחת חג, אבל ביום
חמישי היא תתחיל שוב את המלחמה על כל שקל ועל כל כיכר לחם
לא בכל הבתים יערכו הערב שולחן חג. " כשאת פותחת את המקרר כל יום במשך השנה
והוא ריק,ארוחת חג נראית כמו משהו בכלל לא מציאותי". כך אומרת יעל (שם בדוי),
צעירה בת 21 מירושלים. (אילוסטרציה: ShutterStock)
בבית משפחתה לא יערכו הערב שולחן חגיגי, אבל אי אפשר להגיד שזה מה שמטריד אותם. "כשלא מצפים, לא מתאכזבים", מסבירה יעל, ובני המשפחה הקטנה – אבא, אמא ושתי בנות – אכן לא מצפים. אצלם השולחן מיותם כל ימות השנה.

לפני שמונה חודשים השתחררה יעל מהצבא. היא לא נסעה לטיול, לא התחילה ללמוד, לא לקחה פסק זמן. אפילו לבילויים היא לא יוצאת. יום לאחר השחרור היא מצאה עבודה במשרה מלאה והחלה לעזור בפרנסת המשפחה. אם היא לא תעזור, לא יהיה מה לאכול. בעצם, גם כשהיא עובדת שולחן האוכל אינו מלא בכל טוב.

36.7 אחוז מהעניים הם שכירים, 18.8 אחוז מהשכירים נמצאים מתחת לקו העוני (שרון בוקוב)
המשפחה לא מוכרת לרשויות הרווחה. היא גם לא שייכת לסטטיסטיקה של מעגל האבטלה. אב המשפחה עובד שנים רבות כדוור ברשות הדואר במשרה מלאה. בכל בוקר הוא קם, לובש מדים ומכתת רגליו ברחובות ירושלים. האם, מאפרת במקצועה, עבדה שנים ארוכות, עד שלפני שמונה שנים אובחנה כחולה בתשישות כרונית, מחלה שאינה מאפשרת תפקוד תקין, ומלווה בכאבי פרקים, כאבי גידים, כאבי בטן וחולשה. המחלה, שרק לפני כמה שנים הוכרה בעולם הרפואה, עדיין אינה מוכרת על ידי הביטוח הלאומי. החולים אינם מקבלים קצבת נכות, למרות שאינם מסוגלים לעבוד כלל.
בשנים האחרונות גילתה המשפחה שבישראל אפשר לעבוד ועדיין להיות עניים. והם לא לבד. מנתונים של מרכז "אדווה" לשוויון, עולה כי 32.7 אחוז מהשכירים מרוויחים שכר מינימום או פחות (לשם השוואה, ב-1997 הרוויחו 21.4 אחוז מהשכירים שכר מינימום או פחות). עוד עולה מהנתונים, כי 36.7 אחוז מהעניים הם שכירים, וכי 18.8 אחוז מהשכירים נמצאים מתחת לקו העוני.

מי שחי ממשכורת מינימלית ומתעקש לשלם שכר דירה, חשבונות, מיסים ותרופות, נאלץ לוותר על אוכל. מסקר שערך לאחרונה ארגון "לתת", עולה כי עקב עליית מחירי המזון, 45 אחוז מהעניים ו-26 אחוז מהציבור הרחב קונה פחות מזון, ואף צמצם במודע את סל המוצרים הרגיל שלו. החדשות הרעות באמת הן ש-38 אחוז מהעניים שענו על הסקר הינם שכירים.

המחיר הממוצע לסל המזון הבסיסי למשפחה בת חמש נפשות עומד על 2,601 שקל בחודש.
המשפחה של יעל, כאמור, חיה משתי משכורות, שמסתכמות בכ-6,000 שקל בחודש. לאחר ניכוי שכר דירה (3,600 שקל), חשבונות ומסים (600 שקל), תרופות (500 שקל), החזר הלוואות (800 שקל), ספרי לימוד לבת הקטנה ועוד מעט הוצאות לא צפויות (500 שקל), הם נשארים עם אפס שקלים. לאוכל פשוט לא נשאר כסף.

"כשהייתי בצבא והיתה לנו רק משכורת אחת לא הסתדרנו בכלל", מספרת יעל. "פשוט היינו מתגלגלים איכשהו, ונאלצנו לקבל תרומות של אוכל. אבל התקופה האחרונה עוד יותר קשה, למרות שגם אני עובדת, כי עם העלייה במחירי המזון פשוט אי אפשר להסתדר. אנחנו עושים הכל כדי לצאת מהמצב הזה. אין לנו רכב, אין מותרות, אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קניתי בגדים או משהו לבית. לצערי, אנחנו מוותרים גם על אוכל".

אבל מה קורה עם אנשים שיש להם קצת יותר מהמשפחה של יעל? משרד הבריאות הכין תחשיב של "סל מזון" להבטחת תזונה הולמת, שתספק את התזונה המתאימה לחיים בריאים. הסל כולל מוצרי בשר, דגנים, חלב, ירקות ופירות, בכמויות המוגדרות כמינימליות להבטחת ביטחון תזונתי. מבדיקה שערך ארגון "לתת" בחמש רשתות השיווק הגדולות והזולות ברחבי הארץ, עולה כי המחיר הממוצע לסל המזון הבסיסי למשפחה בת חמש נפשות עומד על 2,601 שקל בחודש, אם בוחרים במוצרי הבסיס הזולים ביותר. משפחות רבות לא עומדות בהוצאה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סך ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחות מהחמישון התחתון עמד בשנה שעברה על 1,685 שקל בלבד, סכום נמוך בהרבה מהנדרש על מנת להבטיח ביטחון תזונתי, עובדה שלה השלכות רבות לטווח הקצר והארוך.
"אנחנו לא עניים במובן הישן של המילה", מבהירה יעל. "אני אף פעם לא הולכת לישון רעבה. תמיד אמצא בבית משהו לאכול, אבל פעמים רבות זה לא יהיה מה שאני צריכה. אנחנו לא מצליחים לקנות אוכל בריא. אנחנו אוכלים את הדברים הזולים: לחם, אורז, פסטה. פחמימות ועוד פחמימות. בדרך כלל אין לנו פירות וירקות בבית, כי אנחנו רושמים במכולת, אין לנו כסף מזומן לקנות מצרכים במקום אחר, ולא מוכרים במכולת פירות וירקות. בשר יש לנו רק לעיתים רחוקות, כשסבא וסבתא קונים לנו, או כשהאחיות של אמא שלי מביאות קצת".

"אני מקווה שאנחנו לא גורמים לעצמנו נזק", ממשיכה יעל, "אבל פשוט אין כסף לאוכל אחר. המצב נמשך כך כבר שנים, ואפשר להרגיש את ההשלכות של התזונה הזו. אני עייפה כל הזמן, וצריכה לעבוד קשה בשביל לא להשמין. תזונה נכונה כוללת ברזל, ויטמינים וסידן, ולא תמיד יש לנו את האוכל שמכיל אותם. על אמא שלי, שחולה בתשישות כרונית, זה משפיע בצורה הכי גרועה".
"עד לפני שמונה שנים היינו משפחה נורמלית לכל דבר", היא מסכמת. "אני מדברת על נסיעות לחו"ל, בגדים, מותרות, וכן – גם ארוחות חג. בחיים לא דמיינתי שנילחם על אוכל". האחריות למצב, לדבריה, היא בראש ובראשונה של ההורים. "כנראה שהם עשו טעויות בעבר, אחרת אולי היה לנו יותר". אבל דבר אחד היא לא מצליחה להבין: "למרות הכל, איך יכול להיות שאבא שלי, שהוא אדם ישר, שכל החיים שלו עובד, לא מצליח להאכיל את הבנות שלו? נכון, כל אחד צריך לדאוג לעצמו, אבל איך יכול להיות שכל כך הרבה עובדים נמצאים מתחת לקו העוני? נראה לי שמשהו פה לא עובד".

ברגע האחרון הוזמנו יעל ומשפחתה לארוחת החג אצל בני משפחה. בראש השנה התשס"ט הם יישבו סביב שולחן ערוך, מלא במאכלים שמזמן הם לא טעמו. בשאר ימי החג הם יאכלו את המוצרים שבחבילות המזון שקיבלו מעמותת הסיוע השכונתית. בחג הזה הם לא יהיו רעבים ולא יצטרכו להסתפק במועט. ביום חמישי המלחמה היומית תתחיל מחדש.

כבר תרמת במשרד?

האם קיומן של עמותות מחזק את החברה האזרחית ומסייע לספק שירותים שהאזרח זכאי להם, או שהן מחזירות אותנו לתרבות פילנתרופיה ומאפשרות לממשלה לחמוק מאחריותה?
גלעד נתן, ירון סוקולוב

פורסם:
22.10.08, 10:30

לא חכות ולא דגים / גלעד נתן

המאבק הניטש בממשלה בין המצדדים בהעברת עוד ועוד כסף לעמותות המחלקות מזון לנזקקים, לאלו הגורסים כי החלת המדיניות הכלכלית הנוכחית היא שתפתור את הרעב המאיים על יותר ויותר ישראלים נזקקים, חושף את החידלון של ממשלת ישראל בהתמודדותה עם התוצאות של כלכלת הקסמים המתפוררת.

מצד אחד ניצבים אלו המעוניינים להחזיר אותנו לימי הביניים, לתרבות של פילנתרופיה בה הממשלה וגורמים פרטיים מממנים שורה של עמותות המעניקות מוצרי מזון למסכנים במחווה פטרונית של חסד. מהצד השני ניצבים אלו הטוענים כי עבודה תוציא את העניים ממעגל המצוקה וממשיכים לנקוט במדיניות הגוזרת על עובדים עוני.

חלוקת מוצרי מזון באמצעות עמותות שגויה ממספר סיבות.
ראשית, עצם קיומן של העמותות תורם למצב בו חלק מהכסף המגיע אליהן מתבזבז על שכר למנהליהן ועובדיהן, על שכירת משרדים והפעלת המנגנון. המגזר השלישי מנצל חלק מכובד מהתקציבים המיועדים לעניים ולנתמכים לעצם קיומו.

נוסף על כך, תמיכה באמצעות חלוקת מזון מאלצת את העניים לצרוך מה שמוכתב להם מידי העמותות. היא הופכת את הנזקקים לעזרה לחלק מהצגה של נדיבות לב כלפי המסכנים ונותנת לגיטימציה למצב שבו בישראל ישנם אזרחים הנזקקים לנדבנות בשביל להתקיים.

הבעיה החמורה ביותר שנוצרה במצב הנוכחי היא שהעבודה באמצעות עמותות הייתה אמורה לכאורה להעביר את הנטל של טיפול בעניים מאחריות המדינה לאחריות הקהילה. אך עצם הבקשה למימון ממשלתי מוכיחה את כישלון המהלך, את קמצנותם של בעלי ההון בישראל ואת העובדה שעבודה באמצעות עמותות הינה עוד הפרטה כושלת שמשרתת אולי את מקבלי המשכורות הבכירים בהן, אבל לא את עובדי הקבלן שהן מעסיקות ולא את לקוחותיהן.

מצד שני אי אפשר להתעלם מהצביעות בעמדה הגורסת שבאמצעות עבודה ייגאלו העניים. זאת בשל העובדה שקובעי המדיניות עושים מזה 13 שנה כל שביכולתם כדי לשבור את העבודה המאורגנת ולהחליף עובדים המועסקים באופן ישיר, שנהנים מהגנתו של איגוד מקצועי, בעבדי קבלן חסרי זכויות, אשר ברובם, למרות עבודתם, נזקקים לחסדיהם של ארגונים פילנתרופיים.

משרד האוצר והעומדים בראשו הפכו בשורה של הפרטות וקיצוץ בכוח העבודה הציבורי המאורגן עוד ועוד עובדים שיכלו להתקיים מעבודתם לעבדים חסרי זכויות. ממשלה אחר ממשלה נתנה ידה להגדלת מספר העובדים הזרים המקשים על העובד הישראלי להיאבק על העלאת שכרו, לחיסולה של העבודה המאורגנת, לשחיקת שכרם של העובדים, לגידול בהוצאות למשק בית באמצעות קיצוצים בחינוך, בבריאות וברווחה ולאי אכיפה של חוקי עבודה באופן שיצר עובדים עניים.

אם הייתה לפקידי האוצר נכונות לשיקום מעמדו של העובד בישראל, עמדתם הייתה זוכה לתמיכה. ברור שעדיף שכל מי שיכול לעבוד יעבוד ורק מי שאינו יכול לעבוד יקבל קצבה. אולם פקידי האוצר דאגו בשנים האחרונות לכך שעבודה אינה מבטיחה קיום בכבוד, ושקצבאות אינן מבטיחות קיום. הם נתנו יד למצב שבו יותר ויותר אזרחים ישראלים נזקקים לעזרת העמותות, ומושיטים ידם לקבלת צדקה. הם יצרו את המציאות בה יש עובדים עניים, מציאות בה שוקע המעמד הבינוני התחתון.

מי שקורא את הפרטים אודות המדיניות הכלכלית המוצעת לשנה הבאה לא ימצא בה בשורה שתשנה את המגמה. העובדה שאין בין שרי הממשלה ולו אחד שדורש שינויים אמיתיים בכל הקשור לתנאי העסקה במגזר הציבורי והפרטי, חקיקת חוק יסוד זכויות עובדים וזכויות חברתיות, הגדלת הפיקוח על מעסיקים והחמרת הענישה על עברייני עבודה, מצביעה על חומרת המצב.

במציאות הנוכחית אין מנוס מהגדלה זמנית של התמיכה הממשלתית בחלוקת מזון לעניים באמצעות עמותות, כיוון שלא ניתן לתקן את המעוות במדיניות הכלכלית בזמן שאנשים רעבים ללחם.

מצד שני לישראל דרושה מדיניות כלכלית שתיקח בחשבון את המחיר האמיתי שמשלמים נפגעי המדיניות הכלכלית של הקוסמים למיניהם. נדרשת הכרה באחריותה לרווחתם וקיומם בכבוד של אזרחיה, ללא התנערות מאחריות זו באמצעות הפנייתם לחסדי העמותות. אין צורך בעמותות שסופחות להפעלתן חלק ניכר מתקציבי הרווחה העוברים דרכן. יש צורך בשורת פעולות של המדינה עצמה כגון: הבטחת העסקה ישירה במקום העבודה ומיצוי זכותם של העובדים להתארגן ולהתאגד, צמצום מספר העובדים הזרים והקפדה על יישום חוקי העבודה, שתאפשר לדבר ברצינות על שילוב בשוק העבודה כדרך ליציאה מהעוני.

קביעת קצבאות שמהן ניתן להתקיים בכבוד לפי קריטריונים ברורים, תאפשר להכריז כי קצבאות הן הדרך הנכונה לסיוע. במחלוקת הנוכחית בין שרי הממשלה מצביעה על חדלונם להתמודד עם הבעיה, בין סיסמאות ריקות מתוכן על מהות העבודה לגחמנות פילנתרופית, אין הממשלה מציעה לנפגעי הקסם הכלכלי של השנים האחרונות לא חכות ולא דגים.

גלעד נתן, דוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית

למען חברה אזרחית מתפתחת / ירון סוקולוב

המשא ומתן הקואליציוני שמגיע בימים אלה לשיאו, ושנתח לא מבוטל ממנו סובב סביב שאלת הקיצבאות וסוגיות חברתיות אחרות, מעלה שוב על סדר היום הציבורי את שאלת מדיניות הרווחה של מדינת ישראל, ובכללה את סוגיית ארגוני המגזר השלישי ומקומם בתוך מדיניות זו.

ניסיון העבר מלמדנו כי ככל שמתעצמת הביקורת על המדיניות הממשלתית בתחום הרווחה, גוברת גם הנטיה לזקוף את חולייה של מדיניות זו לחובת העמותות השונות הפועלות לשינוי המצב ולהציגן כאחראיות לקריסת מערך הרווחה בישראל, או לפחות כשותפות לה.

על פי טענה זו, עצם קיומן של העמותות מאפשר לממשלה להתנער מאחריותה לחוליות המוחלשות ולזנוח אותן לחסדי הגופים הפילנתרופים השונים. ואולם תפיסה זו מבלבלת בין שני מושג יסוד אשר הכרחי להבחין ביניהם על מנת להבין את התמונה לאשורה: הפרטה, ומיקור-חוץ (אאוט-סורסינג).

בניגוד למדיניות ההפרטה, אשר מעבירה בפועל את הבעלות והאחריות על השירותים לידיים פרטיות, ארגוני המגזר השלישי אינם בבחינת תחליף לזיקה החוקית, המוסרית והציבורית בין הממשלה לבין קהל היעד של מקבלי שרותי הרווחה, אלא מהווים כלי מקצועי ויעיל המאפשר מתן שירותים אפקטיביים הרבה יותר, שמשלימים את השירותים שהמדינה מעניקה.

למעשה, שיתוף הפעולה בין הממשלה לבין עמותות הרווחה לא רק שאיננו מעיד על התנערות המדינה מאחריותה אלא שהוא מהווה עדות להכרתה באחריות זו, בין היתר על ידי הקצאת תקציבים, הצבת אמות מידה איכותיות לפעולת העמותות ופיקוח על התנהלותן.

בישראל מתקיימת פעילות ענפה ומגוונת בתחומי הרווחה השונים. אילו רצתה המדינה לספק את כל השירותים הללו בעצמה ישירות, ללא ספק היה הדבר פוגע באיכות ומן הסתם גם בכמות הפעילות. במקום זאת היא מבכרת לאפשר פעילות זו באמצעות עמותות וגופים אשר פיתחו במהלך השנים היכרות עמוקה עם השטח ומיומנויות מקצועיות מרשימות.

אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא חוק ביטוח סיעוד לקשישים המיושם באמצעות חברות סיעוד פרטיות. הממשלה, אשר נושאת ומכירה באחריותה לרווחת האוכלוסיה הקשישה במדינה, מעמידה לרשות חברות הסיעוד המחזיקות בכוח אדם מקצועי ומיומן את התקציבים הדרושים, מגדירה את תחומי האחריות שלהן ומפקחת על פעילותן. שיתוף פעולה זה מבטיח היענות מהירה ומלאה יותר לצרכי הקשיש וחוסך ממנו ביורוקרטיה מסורבלת ומיותרת שעבור רבים עלולה היתה להיות הרת אסון.

יתרה מזאת, הקשרים שמכוננת המדינה עם ארגוני המגזר השלישי ושיתוף הפעולה שהיא מעודדת בין הארגונים עצמם רוקמים למעשה רשת ביטחון חיונית אשר צפויה להוכיח את עצמה בעיתות חירום ומשבר. הוכחה עצובה לכך סיפקה מלחמת לבנון השניה, כאשר המגזר השלישי איפשר בפועל את המשך תפקודו של העורף גם בתנאים הקשים שנוצרו.

בסיכומו של דבר, פעילות ענפה ואפקטיבית של המגזר השלישי הינה עדות לדמוקרטיה מעורבת ואחראית אשר תרה אחר הדרך הטובה ביותר לספק לאזרחיה את השירותים להם הם זכאים. נכון הוא שכמו בכל תחום אחר, גם כאן נדרשת עין ציבורית פקוחה ובוחנת אשר תוודא כי הממשלה לא מתחמקת מן המוטל עליה וממלאה את חובתה בצורה הראויה ביותר, אך פגיעה במגזר השלישי לא תשרת מטרה זו במאום. אדרבא, היא תחליש את יכולתה של הממשלה לעמוד במחויבויותיה ותחזיר אותנו אחורה.

במדינה דמוקרטית יש מקום ותפקיד לשלושה מגזרים: המגזר הממשלתי הציבורי, המגזר והעסקי, והמגזר השלישי למען חברה אזרחית בריאה ומתפתחת.

ד"ר ירון סוקולוב, מנכ"ל מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של העמותות בישראל, ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים

נספח 5 – דיבייטינג

שאלה:
האם לדעתכם מבצעים בסגנון "לתת באהבה" מסייעים לנזקקים?
המשימה שלכם:
בחרו נציג מקבוצתכם שיסביר מדוע אתם בעד מבצעי איסוף מזון! לרשות כל נציג- 5 דקות להסביר את עמדתו. בהצלחה!

שאלה:
האם לדעתכם מבצעים בסגנון "לתת באהבה" מסייעים לנזקקים?
המשימה שלכם:
בחרו נציג מקבוצתכם שיסביר מדוע אתם מתנגדים למבצעי איסוף מזון! לרשות כל נציג- 5 דקות להסביר את עמדתו. בהצלחה!

נספח 6 –

שמיטת כספים

"שקולה צדקה כנגד כל המצוות"
(גמרא,בבא בתרא דף ט',עמ' א')

(על קצה ה- )

לקט, פאה ושכחה

מעשר כספים

"כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, לא תשוב לקחתו–לגר ליתום ולאלמנה, יהיה: למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך. כי תחבט זיתך, לא תפאר אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כי תבצר כרמך, לא תעולל אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. וזכרת, כי-עבד היית בארץ מצרים; על-כן אנכי מצוך, לעשות, את-הדבר, הזה." (דברים כ"ד יט-כב)

פסח

נספח 7 – קרקס העוני
קרקס העוני
ביקורת טלוויזיה מאת אהוד אשרי
משדר לתת באהבה, 20:45, ערוץ 2
ורד גביש, נציגת אורנג', היתה נרגשת מאוד: "יש התרגשות עצומה בחברה! כל העובדים מתגייסים! כל המנהלים מתגייסים! זה מדהים! כולם מצפים לשידור הערב כדי להנחיל לחברה את הערכים שלנו!" דני קושמרו ואפרת רייטן, מנחי משדר הקידום של "לתת באהבה", הנהנו בהערכה. באמת כל הכבוד לחברת אורנג'. היא לא נותנת סתם מוקד טלפוני; היא מנחילה ערכים. הערך המרכזי של אורנג' הוא אורנג' ואכן, מעולם הוא לא הונחל ביסודיות כזאת לחברה הישראלית. כל העוני והרעב בישראל היה שווה כדי שאורנג' תוכל להנחיל לנו את אורנג' בפריים טיים של ערוץ 2.
או קחו את בנק הפועלים. מצד אחד, שלמה נחמה, יו"ר הבנק, תורם בחגיגיות מיליון שקל לעין המצלמות ("אנחנו מאמינים בנתינה"). מצד שני, משפחת טלקר, מכוכבות המשדר, לא מצליחה להאכיל את ילדיה בגלל המשכנתא (600 שקל לחודש). מאיפה בא המיליון של הבנק אם לא גם מהריביות והעמלות המופרזות שמשלמים טלקר וכל השאר? אבל נחמה זוכה לתשואות. טלקר, לעומת זאת, מסתפק בנדבה.
חברת הטלפוניה והבנק הם רק שתי דוגמאות להתחסדות הגדולה. שורה ארוכה של חברות וארגונים הפכו אתמול את העוני לעסק משתלם, וליתר דיוק, לעסק בידורי משתלם. לרעב יש רייטינג גבוה וכולם רוצים חלק ממנו. קשת, אורנג', אסם, שטראוס-עלית, שופרסל, מכבי תל אביב, שחקנים, זמרים, ידוענים – כולם הרוויחו אתמול זמן מסך ויחסי ציבור נפלאים על גבם של הרעבים. בסוף חזרו הביתה בהרגשה נפלאה. הם תרמו למיגור המצוקה בישראל.
הצרה היא שהם לא מיגרו שום מצוקה. הם רק ניצלו אותה. המצוקה היא לא תוכנית בידור גם אם שלום אסייג מארגן לכבודה תחרות היתולית של מכירת פיצות באדיבות "דומינוס פיצה". המצוקה היא לא תוכנית מציאות, גם כשמורן דויטשה, ענייה חדשה, מציאותית ופוטוגנית, מספרת לאומה למה נאלצה לפנות לעזרת עמותת מזון ("לא היה כלום במקרר"). משום מה, לא נשלח הפעם צוות צילום לתעד את המקרר הריק. דויטשה סיפקה את יצר ההצצה בעצמה. הזעקה שלה נשמעה אותנטית, אבל היא לא שמה לב שהיא נהפכת ל"כוכבת עוני", מכשיר לגיוס רייטינג, מעות ודמעות.
זה העיקרון הציני שמאחורי מבצע השידור רב המוקדים והכוכבים – הוא הופך את העניים לסלבריטיז ליום אחד, מה שמאפשר לשכוח אותם ב-364 הימים האחרים. נכון שאי אפשר לזלזל במאות אלפי ארוחות לחג, גם לא בכוונות הטובות, אבל אי אפשר גם להתעלם מאשליית הצלופן שעוטפת הכל. מחר דויטשה לא תעניין אף אחד. היא תישאר בלי רייטינג ובלי אוכל במקרר. אולי אז תחדור למוחה ההכרה שבעצם היא השתתפה במשחק מכור.
מעבר לשליחות החברתית הנאצלה, היתה אתמול גם תוכנית טלוויזיה, או בעצם שתיים. על הקדימון המורחב (כשעה ורבע) של קושמרו ורייטן חבל להרחיב את הדיבור. הערבוב בין יחסי ציבור בוטים ודיונים כבדי ראש על מקורות העוני בישראל, הוציא שם רע למקצוע העריכה. את התוכנית המרכזית, בהנחיית ריטה ואושרת קוטלר, אי אפשר היה לצלוח בהכרה צלולה. צריך להיות מזוכיסט כדי לעבור מסלול מכשולים בן שלוש שעות, שמרוצף בחסויות מסחריות, בפרסומות שתלטניות, בקלישאות עמוסות קיטש, בקטעי בידור טרחניים, בסוחטני דמעות מניפולטיוויים ואפילו בראיון יחצ"ני של יאיר לפיד עם ראש הממשלה. ממש קרקס שלם, שנגמר במסקנה חד-משמעית – העוני הוא עניין רציני מדי מכדי להפקיד אותו בידי ערוץ 2.

כבר תרמת במשרד?

לא חכות ולא דגים / גלעד נתן

למען חברה אזרחית מתפתחת / ירון סוקולוב

תגיות

צור קשר

קישורים שימושיים

כל הכותבים