קהל יעד: כיתות גבוהות בביה"ס היסודי וחטיבת ביניים
מטרות:
- לברר את מושג הנתינה והקבלה בחיי המשתתפים.
- להעלות רעיונות לעשייה חברתית בתחום.
חלק 1 – על הנתינה
שלב א'
מבקשים מכל משתתף לחשוב על מצב שבו הוא נתן לאדם אחר או קיבל מאדם אחר.
אפשר להתייחס לנתינה ממשית – כמו צדקה, הלוואה, משלוח מנות; או לנתינה מופשטת – כמו עידוד תמיכה, ביקור חולים או כל חסד אחר.
ניתן לכתוב, לצייר או להביע זאת בכל דרך אחרת שיבחר.
שלב ב'
עורכים סבב וכל משתתף מציג את העבודה שלו (ציור, חיבור, הצגה או כל דבר אחר). ניתן גם לתלות את התוצרים בחדר כמעין תערוכה והמשתתפים יעברו ויתרשמו.
דיון:
- אילו "נתינות" ו"קבלות" בחרנו להציג?
- אילו תחושות ליוו את הסיטואציה? מדוע בחרנו דווקא סיטואציה זו? מה מייחד אותה לעומת סיטואציות אחרות שעלו בזיכרוננו?
"אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ כח הנתינה… שאלמלא כן היה העולם חרב… על כן גזר הקב"ה כי ניצוץ זה לא יפרד מבני אדם לעולמים" (הרב דסלר, מכתב מאליהו)
- מה אתם חושבים על המשפט הזה?
- אלו מעשי נתינה בכוחם של ילדים לבצע? מדוע? מה יכול לסייע לביצוע? מה עלול להקשות? מתי יכול להזדמן לנו לקיים מעשה נתינה? למה אנו זקוקים כדי לקיים זאת?
חלק 2 – מתן בסתר או בגלוי?
קוראים יחד את הסיפור על מר עוקבא והעני – (למנחה – ראה ביאור הסיפור בסוף).
כדאי לבקש מאחד התלמידים לספר את הסיפור במילים שלו, או לבקש מקבוצת תלמידים להמחיז את הסיפור ולהציג אותו בפני הכיתה.
מר עוקבא, היה עני בשכנותו, והיה רגיל בכל יום לזרוק לו ארבעה זוזים בפתח הדלת.
יום אחד אמר [העני]: אלך ואראה מיהו שעושה עמי צדקה זו.
באותו היום השתהה מר עוקבא בבית המדרש. באה אשתו עמו.
כיוון שראה [העני] שהטו עצמם לדלת – יצא אחריהם. רצו מלפניו, נכנסו לתנור לוהט שהאש הייתה גרופה בו. נכוו רגליו [של מר עוקבא]. אמרה לו אשתו: תן רגלך על רגלי. חלשה דעתו [של מר עוקבא]. אמרה לו: אני מצויה בתוך הבית והנאתי קרובה.
(בבלי, כתובות, סז' ע"ב)
דיון אפשרי בעקבות הסיפור
- מדוע לדעתכם נכוו רגליו של מר עוקבא, אך לא נכוו רגלי אישתו?
- מה פירוש "חלשה דעתו"?
- למה התכוונה אישתו כשאמרה "אני מצויה בתוך הבית והנאתי קרובה"?
- עם מי מהדמויות אתם מזדהים?
- האם מצאתם עצמכם בסיטואציה של מתן בסתר / בגלוי לעניים? איך הרגשתם בכל אחת מהסיטואציות?
- האם זו חובה לתת צדקה?! כאשר אני נותן צדקה האם אני "עושה טובה"- מה דעתכם?!
- חשבו על סביבתכם הקרובה. אילו ארגונים/עמותות/מוסדות שמסייעים לנזקקים אם מכירים?
- באילו דרכים ארגונים/עמותות/מוסדות אלו מסייעים לנזקקים?
- האם תוכלו להצטרף למעגל הנתינה ולסייע לנזקקים? למה אתם זקוקים כדי לעשות זאת? מי יכול לסייע לכם בחשיבה? את מי עליכם לשתף בהחלטה? מדוע?
- קיימו דיון בנושא וחשבו על אפשרויות העשייה שלכם.
למנחה – ביאור הסיפור (מבואר ע"פ שטיינזלץ):
מר עוקבא, היה עני בשכנותו, והיה רגיל בכל יום לזרוק לו ארבעה זוזים בפתח הדלת.
מר עוקבא היה נוהג לתת צדקה כל יום לשכנו העני, ע"י מתן בסתר, שם את הכסף בחור הדלת.
יום אחד אמר [העני]: אלך ואראה מיהו שעושה עמי צדקה זו.
החליט העני לבדוק מי עושה לו כזאת טובה, שהרי לא ידע מי נותן לו את הצדקה.
באותו היום השתהה מר עוקבא בבית המדרש. באה אשתו עמו.
מר עוקבא התאחר לחזור הביתה ואשתו הצטרפה אליו על מנת לחלק את הצדקה.
כיוון שראה [העני] שהטו עצמם לדלת – יצא אחריהם.
העני שם לב שדלת ביתו זזה, ויצא לראות מי הם נותני הצדקה.
רצו מלפניו, נכנסו לתנור לוהט שהאש הייתה גרופה בו.
מר עוקבא ואישתו ברחו מהעני, שכן לא רצו שיידע מי הם, ונכנסו לתנור עם פחמים לוהטים.
נכוו רגליו [של מר עוקבא]. אמרה לו אשתו: תן רגלך על רגלי.
היו נשרפות רגליו של מר עוקבא מחמת החום, אמרה לו אשתו: הרם את רגליך ושים על רגלי כי אני אינני נכווית (רגליה של אשת מר עוקבא לא נכוו מחום התנור.(
חלשה דעתו [של מר עוקבא]. אמרה לו: אני מצויה בתוך הבית והנאתי קרובה.
נפגע מר עוקבא שראה שאשתו צדיקה גדולה ממנו, ולכן אינה נכווית ע"י האש.
אמרה לו, על מנת לפייסו: אני מצויה בתוך הבית וכשאני נותנת צדקה קרובה הנאתי, מכיוון שאני נותנת את הצדקה בלחם ובמזונות והעני נהנה מיד ואילו אתה נותן לעניים מעות, כספים, שאין בהם הנאה מיידית, ולכן שכרי מרובה.
