עמדת התנועה בתחום המועצות הדתיות

המועצות הדתיות מוקמות מכוח חוק שירותי הדת היהודיים, ואמונות על אספקת שירותי הדת המקומיים, לרבות מתן שירותי השגחה על כשרות, תפעול מקוואות טהרה, רישום לנישואין לבני זוג יהודיים, עירובין, תרבות תורנית ולעתים אף תהליך הקבורה. עם זאת, בניגוד למחלקות ואגפים אחרים ברמה המקומית, הן אינן כפופות לרשויות המקומיות ומתפקדות כגוף עצמאי ללא צורך במתן דין וחשבון לנבחרי הציבור ברשות המקומית.

נכון להיום, קיימים ליקויים בניהול תקציבי המועצות, זאת כפועל יוצא מהמבנה הארגוני בו פועלות המועצות הדתיות. רק לאחרונה, פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת פיננסית העוסק בתקצוב וניהול התקציב במועצות הדתיות, והצביע על ליקויים בניהול התקציב, היעדר מדדי יעילות וחוסרים בבקרה ובביקורת פנימית וחיצונית. לליקויים אלה קשר מהותי למבנה המועצות הדתיות ואופי פעילותן כיום.

המועצות הדתיות מהוות בעצם מעין גוף כלאיים, שנותן שירותים עירוניים אך כפוף למשרד ממשלתי. שירותי הדת אותן מספקות המועצות הם שירותים עירוניים הקשורים ישירות לצרכי הקהילה המקומית המשתנים, אך בניגוד למחלקות ואגפים אחרים, המועצות אינן כפופות לרשויות המקומיות, מתפקדות כגוף עצמאי ואף פועלות ללא כל מחויבות למתן דין וחשבון לראשי העיר ולצוות ניהול הרשות. מציאות זו מייצרת כשלים רבים, ובעיקר מייצרת מצב בו לרשות המקומית אין כל שליטה באופי, היקף וטיב שירותי הדת הניתנים לתושבים. דבר הפוגע גם בשירותי הדת עצמם.

במספר לא מבוטל של רשויות מקומיות שמרבית תושביהן יהודים לא הוקמה מועצה דתית ושירותי הדת ברשויות אלה מסופקים באמצעות מחלקה או אגף ייעודי לכך ברשות המקומית. זה המצב בערים אלעד, חריש, שוהם ומודיעין–מכבים–רעות וכן בעשרות מועצות אזוריות. לא לחינם בחרו מייסדי ערים אלה שלא ליצור בתחומן ישות עצמאית אשר תספק את שירותי הדת לתושבים במנותק ממדיניות מועצת העיר, וזוהי ראייה לכך שניתן לספק שירותי דת איכותיים לציבור הרחב, אף בעיר שמרבית תושביה חרדים כמו אלעד, גם שלא באמצעות המועצה הדתית.

לשיטתנו יש לאפשר לרשויות המקומיות לספק שירותי דת במסגרת פעילות הרשות, כאשר המועצה הדתית תתפקד כאגף שירותי דת בעיריה, בדומה למחלקות ואגפים אחרים ברשויות, ויופעלו באופן בלעדי על ידי העיריה ובפיקוחה. הפעלה מלאה של המועצות הדתיות על ידי העיריות והרשויות המקומיות, שבקיאות בצרכים השונים ואופי הקהילות בתחומן, מכלול השירותים לאזרח ודרישות התקציב, תוכל להביא לפתרון הליקויים הקיימים, ובעיקר להביא לשיפור וייעול משמעותיים של שירותי הדת בישראל, ולהיטיב עם צרכני שירותי הדת והקהילה בכלל, תוך הגדלת אמון הציבור בשירותי הדת.

החיים המשותפים ברשות הם בידינו. יש לנו כאזרחיות וכאזרחים האפשרות להשפיע על שירותי הדת, והבחירות לרשות המקומית הן צומת השפעה משמעותי. כאשר אנו מדברים עם המועמדים לבחירות ברשות או מתלבטים למי להצביע, אסור לנו להחמיץ את תיקון שירותי הדת.

אפשרות ביניים – תיקון המצב הקיים:

בשנת 1992 מינה ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל ועדה ציבורית לבחינת תפקוד המועצות הדתיות – ועדת צדוק. הצעת החוק היא ברוח המלצות הוועדה: חיזוק הנציגות המקומית בהרכבה של המועצה וביטול הצורך בהסכמה הדדית בין הרשויות המרכיבות את המועצה.

לפי הדין כיום, סעיף 3(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–1971 (להלן – החוק), קובע את הרכב המועצה הדתית בחלוקה כדלהלן: 45% מהחברים נקבעים על ידי  השר לשירותי דת, 45% על ידי המועצה המקומית, ו-10% נוספים על ידי הרבנות המקומית. סעיפים 4, 5 ו-6 לחוק קובעים שיש צורך בהסכמת שלושת הגופים: המועצה המקומית, השר לשירותי דת, והרבנות המקומית, על מנת לאשרר את מינוי כל חברי המועצה המוצעים. פעמים רבות קורה שגופים אלה אינם מגיעים להסכמה וכך במועד מסוים, כאשר הרכב המועצה הדתית עדיין אינו נקבע, השר לשירותי דת ממנה אנשים מטעמו שאינם בהכרח מייצגים את התושבים המקומיים.

בהצעת החוק מוצע כי לא יהיה צורך בהסכמת שלושת הגופים למינוי כל המועצה, אלא כל גוף ימנה את נציגיו ללא צורך בהסכמה כללית. כך יימנע מצב שעליו הצביע מבקר המדינה בדוחותיו בשנים 2000 ו-2006, וכלשונו (מתוך דוח שנתי 51ב לשנת 2000 ולחשבונות שנת הכספים 1999): "מתגלעים על-פי רוב חילוקי דעות בין שלוש הרשויות שצוינו לעיל בעניין המועמדים לשמש חברי מועצה וחידוש הרכבי המועצות הדתיות מתעכב". על המצב הלא תקין הקיים כיום יעיד הנתון שנכון לשנתיים לאחר הבחירות לרשויות המקומיות האחרונות, בנובמבר 2015, שמהווה שנה לאחר המועד הקובע לכינוס המועצות הדתיות, הורכבו באופן תקין רק 45 מועצות מתוך 132, כ-34% בלבד, לפי עדותו של השר לשירותי דת, ח"כ דוד אזולאי, בתשובה לשאילתה במליאת הכנסת מיום 11.11.2015.

מטרת הצעת החוק היא לאפשר מעורבות מוגברת בנושאי דת וייצוג הולם של ציבור מקומי במועצה הדתית של אותו היישוב. הצעת החוק מייצרת מנגנון לכינוס המועצה הדתית תוך שלושה חודשים מיום הבחירות לרשויות המקומיות על מנת שלציבור יהיה כלי לפיקוח על מתן שירותי הדת. ההצעה קובעת כי חברי המועצה הדתית הנבחרים על ידי מועצת הרשות ייבחרו על פי מפתח סיעתי בהתאם לגודל כל סיעה במועצת הרשות המקומית. כמו כן, הצעת החוק מגדילה את ייצוג הנשים במועצות המקומיות.

מוצע שמועצה דתית תכהן עד יום חידוש הרכבה או עד 90 ימים מיום בחירת המועצה של הרשות המקומית, לעומת המצב בחוק כיום, שבו מועצה דתית יכולה לכהן עד יום חידוש הרכבה או עד תום שנה מיום בחירת מועצת הרשות המקומית.

עוד מוצע כי בקרב חברי המועצה הדתית יינתן ייצוג הולם לבני שני המינים, זאת בניגוד למצב הקיים, בו, לפי נתוני עמותת חדו"ש נכון לאוקטובר 2014, רק ב-25 מהמועצות הדתיות מכהנת אישה אחת לפחות כאשר במרבית המקרים מדובר באישה אחת בלבד. המועצה הדתית היא גוף מינהלי המופקד על מתן שירותי דת ומתפקידו להיות קשוב לציבור התושבים, שאחוז גדול ממנו הן נשים. המועצה אינה גוף המכריע הלכתית בנושאי דת אלא גוף תפעולי-ביצועי גרידא ולכן יש צורך שנשים ייוצגו בו בייצוג הולם ללא הפליה. התיקון מוצע ברוח קביעת בג"ץ 7068/10 חמי דורון נ' ח"כ יעקב מרגי, השר לענייני דתות: "ראוי שבכל מועצה שתורכב מכאן ואילך, על השר לשירותי דת ושאר הגופים לשקוד על מינוי נשים".

נוסף על כך מוצע להסדיר את משך כהונתו של ראש המועצה. לפי תקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), תש"ל-1970, הפסקת כהונתו של ראש מועצה דתית תחול רק באם הוא התפטר מהמועצה או מתפקידו, או שנבחר ראש מועצה חדש. על כן, מוצע לקצוב את כהונתו של ראש המועצה לחמש שנים או לחילופין עד למועד חידוש המועצה הדתית, המוקדם מביניהם.

הצעת החוק נכתבה בסיוע תנועת נאמני תורה ועבודה ובשיתוף קבוצת אדוות.