הקדמה: בשבת הקרובה נקרא את פרשת קרח, בה מתוארת ההתקוממות של קרח ועדתו על משה רבינו ואהרון. ננסה להבין ביחד, בהשראת הפרשה מתוך הפעולה – מה היא מחלוקת טובה, שעושה טוב בעולם, לשם שמים, שסופה להתקיים, ומה היא מחלוקת שגולשת לקווים לא טובים, שאין סופה להתקיים.
מהלך הפעולה:
1. נפתח את הפעולה במשפט פומבי:
נתן לכמה חניכים את התפקידים הבאים: שופט, סנגור וקטגור. נקריא את פרטי המקרה הבאים – הסנגור והקטגור יצטרכו לשכנע את השופט ואת השבט שישמש כחבר המושבעים אם הנאשם אשם או זכאי.
פרטי המקרה- "דורון (למדריכים – אנא שימו לב שזה לא שם של חניך), בן של משפחת קשת יום מפרנס את עצמו לבדו בעבודות נקיון בתים. הוא לא הרוויח מספיק כסף ללימודים באונברסיטה ולכן הוא ממשיך כל יום לנסות לחסוך כסף ולעבוד בכמה בתים שונים. בסוף כל חודש דורון הולך להפקיד את הכסף שקיבל מהניקיון בבנק.
באחד מהימים כשחזר דורון לביתו מותש ועייף, גילה להפתעתו הרעה כי פרץ מישהו לביתו וגנב את כל המשכורת החודשית שלו מנקיון הבתים! דורון חטף הלם, ומרוב כעס יצא מביתו, פגש אשה מבוגרת ברחוב וגנב לה את התיק. לרוע מזלו – שוטר סמוי היה במקום, ראה אותו ועצר אותו. אתם צריכים להכריע, באמצעות דברי הסנגור והקטגור, האם דורון זכאי או אשם??" (למדריכים – שימו לב שהמשפט הפומבי לא משתלט על הפעולה. יש לנו עוד זמן שצריך לשמש לשיח ולימוד, זו רק פתיחה כדי להכניס את החבר'ה לעניינים)
2.שיח- תרגלנו עכשיו מחלוקת אמיתית בין הסנגוריה, הצד שבא להגן על דורון ובין הקטגוריה – הצד שבא להוכיח את אשמתו של דורון. יש לא מעט מחלוקות בעולמנו – חלקן מגיעות למשפט וחלקן לא. מחלוקת מפורסמת ביותר ישנה בפרשת השבוע שלנו, פרשת קרח. בספר במדבר, טז, ג נכתב על קורח ועדתו: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'" קרח ועדתו חולקים על עצם המנהיגות של משה ואהרון. האם הם צודקים בכך? למה כן? למה לא? אפשר להרחיב ולקרוא עוד פסוקים מתוך הפרשה, לפי כמות הזמן שיש לכם.
3. נלמד את דף המקורות המיוחד לפעולה.
4 סיכום – מחלוקות הם כלי חשוב בעולם לבירור האמת. אנחנו צריכים להשתמש בכלי הזה, אבל בהרבה ביקורת עצמית. הרבה פעמים כשהרוחות מתלהטות במחלוקת בינינו לבין הסביבה מצטבר בלב כעס. זוהי האות לכך שהמחלוקת עברה מהפסים של ה"לשם שמים" לבין הפסים של מחלוקת שסופה לא להתקיים. תמיד צריך לשם לב שלפני שאני חושבת על מה דעתי, והאם אני צודקת – יש מקום גם להקשיב ולשמוע את הדעה של החבר שלי ולתת לה מקום. הכעס חוסם את המקום של ההקשבה, ולכן צריך לעבוד על היכולת להקשיב – וגם לעצור מחלוקת בזמן הנכון, ולא לגלוש לפסים אישיים. החברות והאחדות הם ערכים חשובים יותר מאשר ההוכחה של כמה אני צודק. תזכרו את זה ????
שבת שלום!
לשאלות הערות ומחשבות על הפעולה – שלחו לנו הודעה באינסטגרם או בטיקטוק של חדר השאלות!
