מספיק שקל אחד על כל פעם ששאלו אותי את השאלה הזו כדי שאהיה מיליונר..

אז זהו, מסתבר שגם דתיים לומדים בקמפוס של אוניברסיטת ת"א, ואפילו לא מעט.

לאנשים בכלליות, גם לדתיים, קשה לפעמים להבין למה דתיים אחרים באים דווקא לאוניברסיטת ת"א. ואם כבר, אז נקודת המוצא היא בהכרח שזה עניין 'לא פשוט'…
אם זה גם מה שאתם חושבים, הקטע הבא כנראה יגרום לכם לחשוב שוב..

למען ההגינות אקדים ואספר כי לא הגעתי לת"א דווקא מתוך אידיאה מסוימת, אלא פשוט כי מקצוע ההנדסה שאותו רציתי ללמוד לא ממש היה קיים באונ' בר-אילן, ומאחר ואני מתגורר במרכז הארץ – האפשרות הריאלית הייתה אונ' ת"א.

הערב סגרנו סמסטר עם נת"ע- אוניברסיטת תל אביב כאשר הירושלמים תיאטרון פלייבק הגיעו לסכם איתנו את הסמסטר, ובכלל- להעלות את החוויות שלנו על במה. על הבמה הופיעו הסיפורים שלנו- התסכול של סטודנטית לארכיאולוגיה שלא מצליחה בקורס בכלי צור; מחשבותיו של השקל שברח לי מתחת למכונה; התגובות של סטודנטים חילונים כאשר סטודנטים דתיים מתחילים לברך ברכת המזון בתנועות שפתיים בלבד; התגובה של חיילת חילונית שנכנסת לבית הכנסת בדיוק כשחייל דתי מקיף את ההיכל, ארבעת המינים בידיו ושירת 'הושענא' בפיו; המרצה המאופק למשפטים שהתפרץ פתאום בצרחות אימים על הסטודנטים שלו; הסטודנטית לחשבונאות שהביאה כדוגמא לשיטת מסחר את הסחר בארבעת המינים, ונאלצה להסביר בתנועות ידיים מהו לולב; והסטודנט לפסיכולוגיה שבשנתו הראשונה הצטרך לעשות ניסוי חברתי שכלל סקר, אך הממצא הראשונים שעלה מן הסקר היה העובדה כי הסטודנטים במדשאות שמחים הרבה יותר לענות לשאלותיו כאשר את הכיפה שלראשו מכסה כובע קסקט..
על הבמה עמדו הזרות, ההשתלבות, הפחד מהזר והרצון להתקרב אליו, וכל מה שכואב ומצחיק בלהיות סטודנט דתי. היה ערב מטלטל, וקורע- בשני המובנים..

תודות הרבה ל Elchanan Even Chen, אבי בר איתן, אסף פרידמן ובני גונן, מתיאטרון פלייבק ירושלים, על הערב הזה.

 לצפייה באירועי נת"ע בקמפוס לחצו כאן:

https://www.facebook.com/groups/267857596670249/?fref=ts