אדם שהכל דשים בו / רוחמה וייס

לקראת סיומה של פרשת חוקת מופיעה שירה קצרה ועלומה ששר משה (כא, יז-יח) ולאחריה תיאור קצר ומקורי של מסעות בני ישראל במדבר (כא, יט-כ):

וּמִמִּדְבָּר, מַתָּנָה.  ּמִמַּתָּנָה, נַחֲלִיאֵל; וּמִנַּחֲלִיאֵל, בָּמוֹת.  וּמִבָּמוֹת, הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב–רֹאשׁ, הַפִּסְגָּה; וְנִשְׁקָפָה, עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

 

לבקש סליחה זה להיות מדבר?

אגדה תלמודית שבמרכזה פסוקים אלה, מתרגמת את שמות המקומות לתחנות בנפש ומספרת על מסע שעברו שני חכמים תלמודיים: רבא ורב יוסף, שהיה אחד ממוריו. בין רב יוסף לרבא היה 'דבר' –סכסוך קשה. במקבילה לאגדה (נדרים, נה עמוד א) מסופר שהסכסוך היה קשור לפרשנות של צוואה שרבא היה אמור לרשת.

רב יוסף הזקן, שהיה גם עיוור, כועס על תלמידו המבוגר רבא. ערב יום כיפור מגיע וזו הזדמנות של רבא לבקש סליחה מהמורה. רבא חוזר בהפתעה לישיבת פומבדיתא, ושם מתרחשת הפגישה המרגשת ביניהם:

 

בבלי  עירובין דף נד, א

רבא בנו של רב יוסף בן חמא היה לו דבר [עניין, סכסוך] עם רב יוסף .

כאשר הגיע ערב יום כיפור אמר [רבא] אלך ואפייס אותו [את רב יוסף]

ראה [רבא] את השמש שלו [של רב יוסף] שהיה מוזג לו כוס

אמר לו [רבא לשמש] תן לי שאמזוג לו אני

נתן לו.

מזג לפי טעמו.

אמר [רב יוסף] המזיגה הזו דומה למזיגה של רבא בנו של רב יוסף בן חמא.

אמר לו [רבא לרב יוסף]: אני הוא

אמר לו [רב יוסף לרבא] לא תשב על רגליך עד שתפרש לי את הפסוקים האלה מהו שכתוב (במדבר כא) "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא"?

אמר לו [רבא לרב יוסף] אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם מגיס לבו הקדוש ברוך הוא משפילו שנאמר ומבמות הגיא ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר (ישעיהו מ) 'כל גיא ינשא'.

 

איך אתה אוהב את הקפה שלך?

לעולם לא נשאל אדם קרוב אלינו: 'איך אתה אוהב את הקפה שלך?' לכל אחד מאתנו יש את 'הקפה שלו' המינונים המדוייקים של הסוכר (כפית ורבע, מכירים את זה?) את ה'כפית בהריון' של הקפה המגורען, את גודל הספל, וכמות החלב. מי שאוהב אותנו אמור לדעת להכין לנו קפה. בימי התלמוד היין המזוג היה הקפה.

עיוורונו של רב יוסף מאפשר לרבא להסתיר את זהותו. רבא רואה את השמש של רב יוסף מוזג לו יין והוא מבקש להחליף אותו. המבחן הראשון עובר בהצלחה – על ידי מזיגת הכוס הוכיח רבא לרב יוסף שהוא עדיין רואה את עצמו כתלמידו שמשמש אותו וכפוף לו. מנגד, רב יוסף מצליח להכיר בנוכחותו של תלמידו משכבר, רבא, לפי טעמו של היין שהוא שותה. נדמה שבכך אומר רב יוסף לרבא: אני עדיין מזהה אותך  בפרטים הקטנים של החיים ואני כמה לאינטימיות ולסיום הסכסוך.

 

אדם שהכל דשים בו

לאחר שרב יוסף מזהה את רבא הוא דורש ממנו לעמוד, כפי שעומד תלמיד לפני רבו, ולדרוש את פסוקי המסע מהפרשה שלנו. אם יעמוד רבא במבחן וידרוש את 'מסע הנפש' הזה כראוי יזכה למעמדו כמורה, כמקביל לרב יוסף, ויוכל גם הוא לשבת:

התחנה הראשונה היא המדבר – בראשית תהליך לימוד התורה אדם צריך לחוות את עצמו כמדבר. מקום שהכל דשים בו, פתוח לכל פרשנות ורעיון.

מי שחווה את חווית הריקות של המדבר, מי שמוכן לאיין את עצמו יזכה למתנה הגדולה מכל המתנות – התורה, נחלת אל. אולם חווית הידע יכולה להביא את האדם לידי גבהות לב, ש'יגיס לבו' ועל כן הוא יזדקק שוב לחווית הגיא, לנפילה שתלמד אותו שיעור נוסף בצניעות.

 

רבא לא מוכן להשאר בישימון

את דרשתו היה אמור רבא לסיים בתחנה המורכבת מבחינה רגשית 'ונשקפה על פני הישימון' – האם זה מקום גבוה אליו התעלה שוב האדם וממנו הוא משקיף על הנפילות והשממות שהיו מנת חלקו במסע החיים?

רבא בוחר להוסיף על דברי רבו ולהביא פסוק מפרק הגאולה של ישעיהו (מ, ד): 'כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור'. בסיום דרשתו מבקש רבא לומר– בערבו של יום לא רק התלמיד נדרש להפוך עצמו למישור, גם המורה נדרש לעשות זאת: 'כל הר וגבעה ישפלו'. 'ונגלה כבוד ה'. זו התכלית האמיתית ולשם נגיע שנינו.

 

אני פוחדת להיות מדבר

התיאור: 'מדבר זה שהכל דשין בו' לא קל לעיכול ונדמה לי שבעיקר לנשים. מקום פרוץ, מקום הפקר, מקום שכולם דשים בו – האם משם באמת תצא תורה? ומה עם ה'אני' והשמירה על הפרטיות, על הסודות שלי ועל הגדרות האישיים שלי? לכמה פתיחות אנחנו נדרשים בתהליך הלימוד וכמה חומות הגנה מותר לנו לבנות בתהליך זה?

 

ד"ר רוחמה וייס. חוקרת ומרצה לתלמוד בהיברו וניון קולג' ירושלים. מנהלת התכנית 'סוגיות חיים' ביבליותרפיה תלמודית