"אה אתה דתי? רגע, אז למה לא הלכת ללמוד בבר-אילן?"

 

מספיק שקל אחד על כל פעם ששאלו אותי את השאלה הזו כדי שאהיה מיליונר..

אז זהו, מסתבר שגם דתיים לומדים בקמפוס של אוניברסיטת ת"א, ואפילו לא מעט.

לאנשים בכלליות, גם לדתיים, קשה לפעמים להבין למה דתיים אחרים באים דווקא לאוניברסיטת ת"א. ואם כבר, אז נקודת המוצא היא בהכרח שזה עניין 'לא פשוט'…
אם זה גם מה שאתם חושבים, הקטע הבא כנראה יגרום לכם לחשוב שוב..

למען ההגינות אקדים ואספר כי לא הגעתי לת"א דווקא מתוך אידיאה מסוימת, אלא פשוט כי מקצוע ההנדסה שאותו רציתי ללמוד לא ממש היה קיים באונ' בר-אילן, ומאחר ואני מתגורר במרכז הארץ – האפשרות הריאלית הייתה אונ' ת"א.

על-פניו, ישנם מקומות אחרים שהרבה יותר 'נוחים' לסטודנט הדתי, כמו באמת אונ' בר-אילן. אך היום במבט לאחור, לא הייתי מחליף את החוויה של שלושת השנים האחרונות בת"א בעד שום הון.
הייתי בוחר בבחירה הזו שוב, אפילו אם היו לי אישית עוד אלטרנטיבות יותר נוחות.

כשאלון פנה אליי, במטרה ליצור תא סטודנטיאלי לדתיים, פקפקתי לא מעט בהצלחתו של התא.
מה הסיכוי? חשבתי לעצמי… יש פה בקושי דתי וחצי, ולא באמת אפשר לאגד את ההיא מפיזיותרפיה, הבחור מכלכלה והבחורה ממדעי הרוח.
אבל כעת, אחרי שנה אקדמית פעילה ופורה של התא, כמו הרבה דברים חדשים בחיים, קשה לחשוב איך לא היה כאן תא כזה קודם… החיבור בין כל קצוות האונ' היה פשוט הרבה יותר משחשבתי, והתא הפך לחלק מהשגרה היומיומית..
כנראה שכמו בכל תחום בחיים, הדבר נכון גם פה: כשהמסגרת נותנת מענה לצורך אמיתי, אין שום בעיה לגייס אנשים למטרה.

למען האמת המסר העיקרי שלי בכתיבת שורות אלו הוא שזה לא כ"כ קשה לסטודנט דתי למצוא את עצמו אפילו בקמפוס שרובו, לא עלינו, חילוני.
ישנה חשיבה כמעט אוטומטית שבמדינת ישראל מאד קשה למגזרים שונים להסתדר תחת אותה קורת גג, ובכלל חלק מההוויה הישראלית טומנת בחובה סוג של ניגודיות, לפעמים אפילו מאולצת, כחלק מהרצון לטעון ולומר שקשה לנו יותר בארץ, שהשוני בין כל הקבוצות הוא עוד אחד מהגורמים שמקשים עלינו לחיות כאן.

אבל האמת היא הרבה יותר פשוטה ומשמימה : עוד כששירתתי בצבא, שירות מלא עם חילונים, ממש לא היה מסובך מדי כמו שרבים חושבים. אז נכון, לפעמים כשכל החוג יוצא לאיזה פאב לא כשר או לאיזו מסעדה בהרצליה זה לא הכי נחמד לשבת בצד ולהזמין רק שתייה, אבל האמת היא שברוב המקרים כמעט ואין בעיה להתחשב.
מסתבר שזה ממש לא מפריע לרוב האנשים להתארגן למשל על אוכל כשר כשעושים על האש, או על כל צורך אחר של אורח החיים הדתי. הקורא הממוצע אולי לא יתפלא לשמוע אבל רוב האנשים מבינים מאד ובאים אחד לקראת השני, ככה שהרבה יותר קל ממה שנדמה, כי בסופו של יום, חברים מתחברים על רקע אישי של הקשר ביניהם, וזה באמת לא משנה אם יש פער בגישת החיים הכוללת שלהם.

ולמרות הכל, ההרגל של אדם דתי להיות כל החיים במסגרות דתיות, אפשרויות החברה, אפילו בתחום הרומנטי, מביאות לכדי זה שתא של דתיים הוא דבר שנדרש מכורח המציאות, במיוחד בת"א שם הדתיים מהווים מיעוט.

התא הוקם בראש ובראשונה לדאוג לזכויות של דתיים. אפשרויות של דוכנים וחנויות כשרות, זכויות אקדמיות שונות כמו מבחנים על ימי צום או ימים אחרים בעייתיים, כל אלו ועוד נדרשים ולפעמים הכרחיים כדי שסטודנט ירגיש מספיק בנוח ויוכל להתנהל עם המערכת האקדמית שבה הוא בחר ללמוד כפי שהוא מתנהל בחייו האישיים.
כמו שכבר הזכרתי, ישנם מקומות בהם הדברים הללו ברורים מאליהם בגלל האחוז הגבוה שהדתיים מהווים שם.

יחד עם החלק החברתי משתלב גם התוכן הערכי אותו יצקנו לתא:

מדי שבועיים אנו נפגשים לאירועים שונים. בדר"כ המפגשים משולבים עם תוכן כל שהוא בדמות הרצאה בנושאים מעניינים ומגוונים, לאו דווקא דתיים. זו ההזדמנות להגיד שהתא פתוח לכל סטודנט שחפץ להשתתף.
בין ההרצאות שקיימנו השנה, למשל, הגיעה רבנית פמיניסטית לדבר על גל הפמיניזם הגדול ששוטף אותנו לאחרונה, ערכנו שיחה עם ראש ארגון של הומואים דתיים, דיונים בנושאי דת ומדינה, ועוד ועוד.

לצד כל אלו כאמור, התא מהווה מפגש חברתי להרבה דתיים בקמפוס , מפגש שלפעמים נצרך עבור אדם דתי, במיוחד בקמפוס ת"א.

קשה לחשוב כיום על האונ' ללא תא שמאגד תחתיו את כל הדתיים, אשר באים מכ"כ הרבה חוגים ופקולטות שונות.

היום, כאשר אני לקראת סוף התואר אני יכול להגיד בוודאות שהרווחתי הרבה מאד דווקא מהעובדה שהסביבה שלי הייתה מגוונת הרבה יותר, זו גם הסיבה שלא הייתי מחליף את הסביבה האקדמית בשום אופן אם הייתי צריך לחזור ולבחור היכן ללמוד. בכלל, לדעתי, בחברה הישראלית רצוי להשתלב כמה שיותר ועם כמה שיותר שונים ממך. זה מפתח מאד את האישיות, הרבה יותר מאשר בסביבה הטרוגנית.
המון פעמים אנשים מגלים שהפחד הוא זה שמנע מהם לחיות ביחד, ולאו דווקא המציאות שהיא הרבה פעמים מאד פשוטה וקלה לזרום בה.
את כל הדברים הללו התא מעודד, שהרי הוא מורכב מאנשים שבחרו במודע ללמוד בסביבה שכזו.

אז היום אם מישהו שואל, אפשר להגיד בביטחון מלא: לא, אני לא לומד בבר-אילן, והיום אפילו יותר מפעם, בעקבות הסביבה שיצרנו סביב התא, אפשר ואפילו כדאי ורצוי להיות סטודנט דתי באוניברסיטת ת"א.

כותב: יאיר שורץ, פעיל בתא נאמני תורה ועבודה, ונציג מגמת הנדסת תעשייה וניהול במועצת הסטודנטים של האגודה.