אזהרה להורים לשמור על ילדיהם מהשפעות שליליות. פרשיות לך לך עד ויצא, תשפ"ה

בחמש הפרשיות הללו מוצאים אנו רמזים די ברורים לכך שיש חובה להתרחק ככל האפשר מבני אדם אשר השפעתם יכולה להיות לרעה, הן לחברים ואף לפעמים לבני משפחה.

אכן בבראשית י"ג ז'-ט', קוראים אנו "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט… ויאמר אברם אל לוט… הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה…" וגו'. משמע שכאשר רואים שיש בין אחים או חברים מריבה שעשויה להשפיע על התנהגותם לרעה ולגרום להתדרדרות התנהגותית, יש לנתק את הקשרים, ככל האפשר, ובכך למנוע השפעה שלילית על בני הבית.

ואגב גם נעיר כי למדנו מכאן שמריבה בן אחים-קרובים, דהיינו מחלוקת קשה בין תפיסות עולם רעיוניות או פוליטיות, בין פלגי העם, יש בה בכדי לחזק את אויבינו, וכפי שלמדנו מן הירושלמי המובא בספר דרשות אבן שועיב: כד איתא תיגרא בין אחיא מתייתבין נוכריא דכתיב, "ויהי ריב", וכתיב "והכנעני אז בארץ". [ולפנינו אין זה בירושלמי דידן, ושמא הכוונה למדרש בשם "ירושלמי". ראו תורה שלמה לרמ"מ כשר, פרשת לך לך, עמ' תקע"ח, אות כ"ב.]

ובפרשת וירא קוראים אנו כיצד מגרשים שרה ואברהם את הגר המצרית ואת בנה ישמעאל (בראשית פרק כ"א, ה'-כ"א), לאחר שהתברר להם כי התנהגותו של ישמעאל פסולה, וכדברי דרשותיו של ר' שמעון בר יוחאי משמו של ר' עקיבא על פסוק ט' שם: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק"- אין צחוק אלא עבודה זרה, שנאמר, "וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות ל"ב ו'), מלמד שהייתה שרה רואה את ישמעאל בונה במה וצד חגבים ומקטיר לעבודה זרה. (ראו אנציקלופדיה מקראית חלק א' עמ' 523 ציור ב'?, ראו 282-283 Frazer golden bough, volume 8) ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: ואין "מצחק" אלא גילוי עריות, שנאמר, "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי" (בראשית ל"ט ז'). מלמד שהייתה שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגנות [כך צריך לגרוס, והכוונה למשכב זכור] ומענה את הנשים. ר' ישמעאל אומר: אין "מצחק" אלא שופך דם, שנאמר, "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו…" (שמואל ב' ב' י"ד). מלמד שהייתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחיצים ומזרק כלפי יצחק… וכו'. (תוספתא סוטה ו' ה', מהדורת הגר"ש ליברמן, עמ' 186-185, וראו בתוספתא הפשוטה שלו, חלק ח', עמ' 671-670, ובמיוחד הערותיו לשורות 101-100).

ויש להעיר כבדרך אגב שישמעאל שהיה "רבה קשת" (בראשית כ"א כ') ולמד את המקצוע הזה ככל הנראה, מאמו הגר, שעליה נאמר "ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת" (שם ט"ז). הווי אומר, שברגע שרואים הורים שישנם שכנים, או אפילו מבני המשפחה, שהשפעתם רעה על ילדיהם, יש למצוא את הדרך להיפרד מהם.

וכן מצינו בפרשת תולדות (כ"ו י'-כ"ג) שכאשר הייתה מריבה בין רועי הגר לבין רועי יצחק, כתיב, "ויעתק משם ויחפר באר אחרת, ולא רבו עליה" (פסוק כ"ב), ובמדרש הגדול מבואר: ילמד כל אדם מיצחק אבינו, כיוון שבא עליו משטינין, הניחן והלך לו… וכו'. ובמדרש הביאור שם: "ויעתק משם"- מכאן אמרו: הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. (והוא מדרך ארץ זוטא א' י"ב, ושם ח' ב': הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, וראו מה שהערתי במהדורתי, שם עמ' 81.) ואף על פי כן, בפסוק הבא נאמר: "ויעל משם באר שבע". והמסר ברור לחלוטין.

והנה בסוף פרשת חיי שרה (כ"ה י"ב-י"ח) מסופר על "ואלה תלדת ישמעאל". ואילו בראשית פרשת תולדות, קוראים אנו על "ואלה תולדת יצחק בן אברהם…" וכו' (פסוק י"ט ואילך). שני הקטעים הללו מצויים בתוך פרק כ"ה, כאילו הם ברצף אחד, שהרי שניהם דומים אחד לשני בתוכנם. ואולם החלוקה הזאת לפרקים היא פרי יצירתו של מלומד נוצרי בן המאה הי"ג, הרי הוא סטפן לנגטון, חלוקה שנתקבלה במהלך הדורות ונשתרשה ברוב מהדורות התנ"ך.

אך לפי המסורת [הבבלית] שני הקטעים הללו מחולקים, ונפרדו בשתי סדרות-פרשיות שונות, דהיינו סוף חיי שרה וריש תולדות. וזאת בכדי להדגיש כי יש עלינו להפריד ולהרחיק את עצמנו מאנשים-תולדות ישמעאל- שהשפעתם אינה לטובה.

גם בפרשת ויצא מצאנו הוראה מוסרית כזאת, הנרמזת במה שקוראים אנו בפרק ל"א נ"א, שכאשר נפרד יעקב מלבן נאמר, "עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה" (ל"א נ"ב). הפרדה מוחלטת זו באה בכדי להבטיח כי הרעה לא תשפיע על הטובה.

הווי אומר שבפרשיות הללו התורה מרמזת לנו במסרים שונים כמה חשוב הוא להורים לשמור את ילדיהם מהשפעות שליליות למיניהן. ונזכה לשים אזהרות אלה כחותם על ליבנו.

אמכי"ר.

ד. שפרבר

תוספת לסוף פרשת "אזהרה להורים" וכו'

ובעצם עניין זה מופיע בצורה ברורה בתפילה הקצרה שאומרים בהתחלת שחרית: יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלוקי אבותי, שתצילני היום ובכל יום… מאדם רע, ומיצר רע, מחבר רע, ומשכן רע…וכו' (ברכות ט"ז ע"ב). ואכן זה אשר למדנו מאבות א' ז': אל תתחבר לרשע. ובדומה לכך באבות ב' ט' בדבריו של רבן יוחנן בן זכאי שביקש מתלמידיו: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם? וענה לו ר' יהושע: חבר רע, ור' יוסי אמר: שכן רע, וכו'. ועוד מצינו בבמדבר ט"ז כ"ו שאמר משה, "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם". ועל כגון זה אמרו חז"ל: אוי לרשע ואוי לשכנו (נגעים י"ב ו').

אזהרות אלה באו כמסרים להורים לשמור את ילדיהם מהשפעות שליליות למיניהן. ונזכה לשים אזהרות אלה כחותם על ליבנו.

ד. שפרבר