לקריאת הכתבה כפי שפורסמה באתר סרוגים בתאריך שמואל שטח 13.06.18 16:59 ל' בסיון תשעח לחצו כאן
תשלומי הורים – ניקוי המצפון ויעילות נמוכה
הארץ גועשת על תשלומי ההורים שהם בממוצע כ-1,307 ש"ח בחינוך הכללי. "הלוואי עלינו" אומרים הורים בחינוך הדתי, שבו העלות הממוצעת כמעט משולשת וברשתות מסוימות היא מגיעה לממוצע של כ-7,000 ₪ עוד לפני תחילת התשלום על פנימייה.
אלא שלאחרונה אני שומע יותר ויותר קולות אשר רואים במציאות זו מצב ראוי ומנסים לשכנע שהפתרון לבעיות טמון בהפרטה נוספת, נוסף על מה שכבר הופרט במערכת החינוך הדתי. לטענתם, במקום שההורים יוציאו את כספם על טיסות לחו"ל, מן הראוי שיוציאו אותו על חינוך ילדיהם. – לכאורה, זהו טיעון חשוב אלא שהמציאות מזמנת לנו קשיים אחרים.
העשירים משלמים, העניים מוסללים החוצה
ראשית, בל נשלה את עצמנו שרק מערכת ממשלתית היא בזבזנית. מערכות חינוך פרטיות כמו רשתות, לוקחות גם הן תקורה, שהיא לרוב גדולה מהתקורה הממשלתית. כשהכסף עובר דרך רשת או דרך עמותה, הרבה יותר קשה לשלוט על הכסף.
מעבר לכך, המציאות כיום אינה שעשירים משלמים ואילו עניים מקבלים מלגות. בפועל, רוב העניים מוסללים למוסד אחר ובכך מתחדדים הפערים החברתיים. כשמוסד צריך להיכנס לכיס של ההורים, הוא יעדיף את מי שהכיס שלו מלא. וכך, נוצרים לנו מוסדות לעניים ומוסדות לעשירים.
גם בתוך המוסד עצמו, מי שאין לו – מרגיש לא נעים, ולעיתים דווקא מי שיש לו יכולת, מתחמק מהתשלום, – ולמנהל אין יכולת ודרך לכפות.
ולבסוף, אם הטיעון הוא שהתשלום מביא לאחריות הורית, הרי אני מבקש לטעון ההיפך: התשלום מנקה את מצפונם של ההורים אשר חושבים בטעות שככל שהם משלמים יותר, כך הם מעניקים חינוך טוב לילדיהם.
ההורים חייבים להבין על מה הם משלמים
על כן, בכדי לצמצם את בעיית תשלומי ההורים הגבוהים, עלינו בראש ובראשונה להקפיד על שקיפותם: הורה לא ישלם אם אין הוא יודע במדוייק לאן הולך הכסף ואם משרד החינוך אישר את הגבייה. למעשה, המדינה כבר מממנת כיום את תוכנית הלימודים הרגילה. ביותר מידי מקומות, נגבה תשלום המוצג להורים כתוספת שעות הוראה, בשעה שהכסף הולך לתקורה שאינה חוקית. ברבע מהמוסדות גובים היום כסף למרות שלא ניתן להם אישור לכך ועל כן, ההורים חייבים להבין במדוייק על מה הם משלמים.
בטווח הארוך, יש לתגבר את חלקו של התקצוב הדיפרנציאלי למוסדות. המדינה כן יודעת מי עני ומי עשיר ובהתאם היא יכולה לתגבר את בתי הספר. הדבר גם משפיע על הרישום ומביא לצמצום הפערים החברתיים בתוך המוסדות עצמם. כמו כן, מס הנגבה ע"י מדינה הוא יעיל וצודק בהרבה, מאשר מס הנגבה ע"י מנהל אדמיניסטרטיבי. לאזרח הקטן מדובר באותו כסף ולכן עדיף להגדיל מיסים הנגבים ע"י המדינה ולהקטין מיסים הנגבים באופן מקומי.
אם נתמקד בחינוך הדתי, הרי שהצורך המרכזי הינו בהגדלת המוסדות. במוסד על-יסודי בחינוך הממלכתי לומדים בממוצע 972 תלמידים – לעומת 325 בלבד בחינוך הממלכתי-דתי. מעבר ליעילות הכלכלית, הרי שמוסד גדול עשוי להעניק מגוון רחב של לימוד תורה, מעבדות, מגמות, כיתות חינוך מיוחד ועוד. ובעיקר הוא גם יפגיש אנשים ממקומות חברתיים ורוחניים שונים. חזרתי לפני שבועיים מארה"ב. עם כל הליקויים שיש אצלנו, כגון בכללי העסקת מורים המחייבים נתינת גמישות רבה יותר למנהל, אני בוחר במערכת הציבורית שלנו. זה עדיף ממערכת חינוך שיש בה ציבורי ופרטי, אך בה, הכסף האישי יענה את הכל.
