איגוד ושונות, פרשת שלח תשפ"א
בסוף פרשתנו מופיעה פרשת מצות ציצית (במדבר ט"ו ל"ז-מ"א), וכמה וכמה פרטי דינים נלמדו ממנה. אנו נעמוד על פרט אחד והוא עניין הפרדת חוטי הציצית אלה מאלה בשעת לבישתם. וכן כתוב בשולחן ערוך אורח חיים ח' ז': וצריך להפריד חוטי הציצית זה מזה וכו'. והוסיף המשנה ברורה בהסבר: שלא יהו מסובכים אחד בחברו וכו'. דין זה נלמד ממנחות מ"ב ע"א, דשם איתא: תנו רבנן: ציצית- אין ציצית אלא ענף, וכן הוא אומר, "ויקחני בציצית ראשי" (יחזקאל ח' ג'), ואמר אביי: צריך לפורדה כי צוציתא דארמאי וגו'. ופירש רש"י שם: כי צוציתא דארמאי, בקצוות שיער של בלורית שפרודה מלמטה ודבוקה מלמעלה וגו'. כלומר, השערות ששורשיהן בקרקפת צמודות וסמוכות זו לזו, ולכשיורדות על המצח נפרדות אחת מחברתה, כאותו עץ היוצא מן הגזע ומתפצל לענפי משנה.
וכן הוא בטור (שם): ונקראת ציצית על שם החוטים הנפרדים ממנה, כדכתיב "ויקחני בציצית ראשי", ועל כן צריך להפרידם זה מזה וגו'. והוסיף הפרישה (שם, אות ו'): נמצא השם ציצית נאמר על החוטים הנפרדים, ועל הגדיל ששם הם דבוקים, וגו'.
הוי אומר שלא יהיו חוטי הציצית סבוכים זה בזה בשעה שלובשים אותם, ואף בשעה שמסתכלים בהם, ומקיימים את הפסוק "וראיתם אותם" (שם ל"ט).
ובמחזור ויטרי, עמ' 634, מובא קטע מן "הספרי" (ואינו בספרי שלנו לדברים סי' רל"ד, ואף לא בבבלי והירושלמי), בזה הלשון: … אם קורא אני "גדילים" [על פי דברים כ"ב י"ב, "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך"]- יכול קלעיות? אמרת, לא אמרת אלא "גדילים". פתיל? זה שלא יהו מעורבין ומסוכסכין חוט בחברו, וגו'.
ואכן הציציות שלנו הן בחלקן כמעין ענף באותו חלק (עליון) כאשר שזורים וקשורים הן זה בזה עם הכריכות והקשרים (ראה שו"ע אורח חיים י"א י"ד), ואילו לאחר מכן נפרדו החוטים זה מזה.
אומנם בדין זה של הפרדת החוטים נחלקו הפוסקים. וכך כתב המגן אברהם (שם אות י'): שאם נשתהה לבית הכנסת, ועל ידי זה [דהיינו העיסוק בהפרדת החוטים] יתבטל מלהתפלל בציבור, אין צריך לדקדק להפריד, וגו'. ומקורו בספר העיטור (הלכות ציצית, שער א' חלק ב' ס"ח ע"א): דבעידן תכלת קאמר, להפריד תכלת מצד אחד ולבן לצד אחר, וזה דקדוק ולעשות זכר לתכלת וכו'. ומשמע מיניה דבזמן שאין תכלת אין חובת ההפרדה. אמנם הגר"א בהגהותיו בשולחן ערוך (שם אות ט"ו) חלק על זה, וכתב…. ועל כן צריך להפרידם… וכו'. וכן קבע אף העולת תמיד "שמן הדין צריך להפריד". ומשמו של האר"י הקדוש נאמר, ש"ציצית" ראשי תיבות צדיק יפריד ציציותיו תמיד". (וראה במחצית השקל שם ס"ק י').
והנה נראה לומר שלפי הלימוד מספר יחזקאל, "ויקחני בציצית ראשי", אין ההפרדה מעיקר הדין אלא מעין אסמכתא גרידא שאינה מעכבת. ואילו מי שדורש דין זה
מפסוקי מצוות ציצית עצמם, כפי שראינו אצל המחזור ויטרי, משמע שאכן חובת ההפרדה מעכבת במצוות ציצית. אך דעה זו שבמחזור ויטרי, ואף דעתו של הגר"א ועוד אחרונים שהוזכרו לעיל אינה עיקר, ואין ההפרדה מעכבת, וכפי שנפסק למעשה על ידי המגן אברהם והובא במשנה ברורה (שם אות י"ז) כפי שהבאנו לעיל. (אמנם ראו בביאור הלכה שם).
כלפי מה דברינו מכוונים? הנה בשבועות האחרונים עדים אנו למחלוקת קשה בין ראשי המפלגות על דרך הקמת הממשלה, כאשר כל אחד ואחד מבקש שהוא יהיה המנהיג של העם, עד כי האחד מוציא דיבה רעה על חברו. אך לבסוף חלק מאותם בני ענק יהפכו להיות נפילים וכחגבים בעיני חבריהם. כי מסתמן מצב שבו תקום ממשלה שתהא ביסודה ענף אחד, ענף שיתפרד לחוטים שונים. כל אחד עם דרכו האידיאולוגית משלו, אלא שכולם קשורים זה לזה ושזורים זה בזה.
ואולי ניתן לדמות מצב זה לנאמר בויקרא רבא ל' י"ב (מהדורת מרגליות עמ' תש"ט-תש"י) שארבעת המינים הללו "אלו ישראל" שלכל אחד אופי, זהות ותכונות שונות משלו, אלא שבזמן שהם "מתעלים" נעשים הם אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט' ו'). ואף "אין אדם יוצא ידי חובתו עד שיהו כולן באגודה אחת" (מנחות כ"ז ע"א). ורעיון זה אף מוצא את ביטויו בנאמר בסוכה כ"ז ע"א : שכל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת. ועל כן נצפה לראות את כל החוטים והמינים מאוגדים יחד, גם כאשר כל אחד ואחד שומר על זהותו וייחודו, הקשורים הם בתקות חוט השונות. ונזכה לראות כנבואות הנביא "שילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו" (עמוס ג' ג') באגודה אחת, אכי"ר.
