איכה אשא את הצום השנה? פרשת דברים תשפ"ב

סבי זצ"ל, הרב הגאון ר' דוד שפרבר, אב"ד ורבה של ברשוב ברומניה, היה נוהג בכל ערבי תשעה באב ויום הכיפורים לבקר אצל משפחות הקהילה ולברר את מצבם של הזקנים והזקנות, המעוברות והיולדות, ולהנחותם כיצד לנהוג בצום. וכאשר לעת זקנתו הסמיכני, ציווני ללכת בדרכו בענייני תעניות, ואכן עשיתי כדברו במשך השנים, הן בדרשות ואזהרות בבתי כנסיות, ומעת שהכתה בנו המגפה בשיחות אישיות ובכתב, ובכך מבקש אני לקיים את ציוויו.

והנה השנה, ט' באב חל בשבת, ונדחה ליום ראשון, שהרי אין צמים ואין מתאבלים ביום שבת קודש (ראה רמב"ם הלכות שבת ל' י"ב). ונחלקו חכמי הדורות במעמדו של יום צום נדחה, דהיינו: האם י' באב הפך להיות כעיקר התענית, כלומר שנעקר ט' באב ליום י' על פי תקנת חכמים, והופך להיות שווה בחומרתו לט' באב הרגיל, או שמא יום י' אינו אלא בבחינת תשלומים, ואין לחייב בתשלומים מה שהיה פטור בט' באב, דהיינו בשבת. (ראה בשו"ת אבני נזר אורח חיים ח"ב סי' תנ"ו, ושו"ת ציץ אליעזר, חלק ט' סי' כ"ז).

חקירה זו תלויה בשאלה אחרת, והיא האם בט' באב שחל להיות בשבת חייבים בדברים שבצנעה (תשמיש המיטה וכו'), דאם כן הרי חומרת התענית לא נעקרה, והיום שלאחריו הינו בבחינת תשלומים. או שמא הותר תשמיש המיטה בשבת זו, ואז פירושו שהתענית נעקרה משבת בכל חומרותיה והועברה ליום שלמחרתה.

אכן, לפי דעת המחבר בשלחן ערוך אורח חיים תקנ"ד י"ט, (וכן אף דעתו של הגר"א), בשבת זו הותר תשמיש המיטה, כלומר נעקרה חובת היום והועברה ליום א', ואילו הרמ"א שם, (על פי דעתם של האור זרוע, הסמ"ג, המרדכי, והמהר"ם מרוטנבורג, ספר הפרנס, התשב"ץ וכו') פסק לחומרה, שדברים שבצנעה אסורים בשבת, ואם כן לדעתו לא נעקרה חומרתה והיום שלמחרת הינו בבחינת תשלומים.

דעתו של המחבר שהזכרנו לעיל, היא על פי שו"ת הרשב"א ח"א סי' חק"ה, שכתב: ומה ששאלת, ט' באב שחל להיות בשבת מהו בתשמיש המיטה? מי הוי כאבל בעלמא, דאמרינן דברים שבצנעה נוהג? נראה לי שאינו נוהג בו שום אבילות… דאבילות ישנה שאני, וכל שכן דלגמרי עקרוה מתשיעי ואוקמי בעשירי, ומעיקרא הוי ראוי לקבעו בעשירי: כדאיתא התם… וכו'. כוונתו למה דאיתא בתענית כ"ט ע"א בדברי ר' יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשרה, מפני שרובו של היכל נשרף… וכו'. דעתו אם כן היא שט' באב הנדחה במלוא חומרתו קאי כתשעה באב הרגיל. וזו אף דעתו של המהרי"ל שכתב (בהלכות ט' באב): ואשר שאלת היכא דנחתה ט' באב משבת לאחריו, אותו שבוע שלפניו מותר לספר ולכבס, או לא? ופירושו האם נחשב אותו שבוע שלפניו כשבוע שחל בו, או לא. ותשובתו: כן נראה, כיון דנדחה לאחר שבת, אין עליה דין ט' הימים, אלא כאילו איקלע קביעותא בא' בשבת דמי, וכל הימים שלפניו מותר לספר ולכבס בהם… וכו'.

אך, כפי שכבר ראינו לעיל, הרמ"א, ודעמיה, פסק שבדברים שבצנעה נוהגים בשבת זו, ועל כן יום הנדחה אינו אלא בבחינת תשלומים. ובהתאם לדעתו זו נהגו בקהילות אשכנז להכריז בשבת זו, "דברים שבצנעה נוהג", (מהרי"ל, לקט יושר, מטה משה, מגן אברהם, דרכי משה תקנ"ד ס"ק ה', משנה ברורה שם ס"ק מ', וכו'). ואף נהגו בקהילות אלה שלא ללבוש בגדי שבת בשבת זו, ואילו חכמי ספרד, ההולכים בדרכו של המחבר, התירו בגדי שבת בשבת זו, (וכפי שאף התיר הגר"א). אגב נעיר כי טיקוצינסקי אינו עקבי בענין זה, כי התיר בגדי שבת, אך אסר דברים שבצנעה.

וידוע כי החתם סופר היה לובש בגדי חול בשבת זו, וכאשר נשאל למה הוא עושה כנגד מנהגי האר"י הקדוש ענה: האר"י הקדוש מעולם לא הסיח דעתו מחרבן בית אלקינו ית"ש, גם בבגדי שבת, אבל אני צריך להתעורר שלא לשכוח, ועל כן לובש אני בגדי חול… וכו'. אך מעניין להעיר כי בעל מועדים וזמנים כתב שבזמננו אנו לבישת בגדי שבת אינה מועילה למחשבה זו, ואם כן ראוי ללבוש בגדי שבת, כדי לקיים מצות כבוד השבת, כי בכך על כל פנים, מקיימים אנו מצות כבוד השבת כהלכתה. (וראה רמב"ם הלכות שבת ל' ג').

ומאחר שחכמי אשכנז, ובהם החתם סופר, שהיה סבי זצ"ל, מחסידיו המובהקים, סברו שלצום הנדחה אין אותו תוקף כט' באב הרגיל, ואינו אלא בגדר של תשלומים, כפי שהבאנו לעיל, על כן מאוד הקפיד סבי זצ"ל שאפילו חולה שאין בו סכנה ידע כיצד לנהוג לקולא בו' באב שנדחה, ואף לא לאכול ולשתות, אם נצטרך בכך, בשיעורים, (וראה כף החיים תקנ"ד ס"ק ל"ד.), דמקום חולי לא גזור רבנן. ולא זו בלבד אלא שאף המחמירים הסכימו שבמי שיש מקצת חולי, או מעוברת שיש לה מיחוש, מותר להם לאכול, ואינם צריכים להשלים את הצום. (וראה חידושי ר' עקיבא איגר בשם השבות יעקב, ח"ג, ל"ז, או"ח תקנ"ט, וכו'.)

לא נוכל לפרט כאן את כל דיני ט' באב שנדחה, (ראה על כך בספרו המצוין של הרב צבי כהן, פסח וט' באב שחל בשבת; הלכות ומנהגים השלם, תשמ"ב), ורק נתפלל שלא יארך הזמן עד שיתממשו דברי הנביא זכריה (ח' י"ט); "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי [י"ז בתמוז] וצום החמישי [ט' באב] וצום השביעי [ יום כיפור] וצום העשירי [ י' בטבת] יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים, [והעיקר] והאמת והשלום אהבו".