אין להחזיק במחלוקת, פרשת קרח, תשפ"א
בתקופה האחרונה עדים אנו למצב קשה בכנסת ישראל ומצטיירת לעינינו תמונה עגומה למדי. שיח הצדדים הנאבקים זה בזה מלא איבה, שנאה ודיבה רעה. המאבק מורכב מדרישות כוחניות של יוקרה ואימה בתערובת. והנה הגמרא במסכת סנהדרין ק"י ע"א דורשת את הפסוק שבבמדבר ט"ז כ"ה, "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם [וילכו אחריו זקני ישראל]"- אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר, "ולא יהיה כקרח ועדתו…" (שם י"ז ה').
וכתב הרמב"ם בספר המצוות שורש ח' (עמ' 113): [דלאו] זה הוא על דרך האסמכתא, ולא יהיה פשטיה דקרא בכוונה הזאת… ועוד שם כתב: "ולא יהיה כקרח וכעדתו", הוא שלילה, וביארו חכמים שהוא שלילה ופירשו עניינה ואמרו (תנחומא, פרשת קרח, סי' י') שהוא יתעלה סיפר לנו שכל מי שיחלוק על הכהונה [ובימינו ניתן אולי לומר: על הרוב] יתערער בה, לא יחול בו כקרח ועדתו מן הבליה והשריפה אלא אמנם יהיה עונשו כאשר דיבר ה' ביד משה, רוצה לומר: הצרעת… וכו'. ושם לא תעשה מ"ה כתב: "לא תתגודדו" (דברים י"ד א'): … וכן אמרו בסנהדרין (שם) דהמחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר, "לא יהיה כקרח וכעדתו"- הוא גם כן על צד הדרש. אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד, ולפי מה שאמרו חכמים הנה הוא שלילה ולא אזהרה. כי הם ביארו שענין זה המאמר הוא שהקל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק ויערער… במה שיבוא מן הזמן, לא יענש במה שנענש קרח, אמנם יהיה כאשר דיבר ה' ביד משה לו, רוצה לומר: הצרעת… וכו'. (והוא קרוב ללשון התנחומא שם, וראה גם במגילת אסתר שם מה שתמה על דברי הרמב"ם.) דעתו של הרמב"ם, אם כן, היא שאין איסור דאורייתא להחזיק במחלוקת, אלא אסמכתא בעלמא, אלא שעל כל פנים מי אשר מתנהג בדרך זו ראוי להיות מנודה ומורחק מן הקהל ( ראוי להצטרע).
אולם הרמב"ן חלק על הרמב"ם ובשורש ח' שם (סי' ה') כתב: … אבל פשט הכתוב עיקרו שציוה … שלא יחלוק… שום אדם על כהונת אהרן… וכו'. וכן משמע מן השאילתות (סי' קל"א, ובמהדורת ש"ק מירסקי סי' קמ"ח), דשם איתא: דאסיר להון לדבית ישראל למיעבד פלוגתא, דכיון דקיימי בפלוגתא אתו למיסנא אהדדי, ואמר רחמנא, "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא י"ט י"ז), ולא מיבעיא דזוטר בעי למיכף לריבה, אלא אפילו רבה מיבעי ליה למיכף לזוטא, דלא תהוי פלוגתא, דכתיב, "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" וגו'. (תרגום: שאסור להם לבית ישראל לעשות מחלוקת, שכיוון שעומדים במחלוקת- באים לשנוא זה את זה ואמרה התורה "לא תשנא את אחיך בלבבך", ואין צריך [לומר] שהקטן צריך לכפוף את עצמו בפני הגדול, אלא אפילו הגדול צריך לכפוף עצמו לקטן, שלא תהיה מחלוקת שנאמר "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" וגו') ואמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. ואמר רב יהודה אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, דכתיב, "ולא יהיה כקרח ועדתו". רב אסי אמר: מצטרע. כתיב הכא "[כאשר דיבר ה' ביד משה] לו" (במדבר י"ז ה'), וכתיב התם, "ויאמר ה' לו עוד, הבה נא ידך [בחיקך… והנה ידו מצורעת כשלג]" (שמות ד' ו') וגו'. ונראה מדבריו שבעל השאילתות סבור שאיסור המחלוקת הוא משום סיג "דלא תשנא…".
והנציב בהעמק שאלה (שאילתא ק"ל אות א', עמ' פ"א) כתב: … וכיוצא בזה בספרי פרשה תצא [סי' רצ"ב] על הפסוק "כי ינצו אנשים" (דברים כ"ה י"א): אין שלום יוצא מתוך המצות (המריבה), וכן הוא אומר, "ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט" (בראשית י"ג ז')- מי גרם ללוט שיפרוש מאותו צדיק? הוי אומר, זו מריבה. וכן הוא אומר, "כי יהיה ריב בין אנשים" (דברים כ"ה א')- מי גרם לזה ללקות? הוי אומר, זו מריבה, וכו'. ובספרי שם סי' רפ"ו: … אין שלום יוצא מתוך מריבה… וכו'. ואף שאין לדעת אם בעל השאילתות ראה באיסור להחזיק במחלוקת משום איסור דאורייתא או דרבנן, אין כל ספק שאיסור ד"לא תשנא את אחיך בלבבך" הוא איסור דאורייתא. הריף והראש הביאו את איסור המחלוקת כדין, אולם לא נתברר אם כוונתם לאיסור דאורייתא או לאיסור דרבנן. ואיסור זה הובא אף בראשונים הרבה, ועל כן תמה ר' ישעיה פיק ברלין, בספרו אומר השכחה (יוהנסבורג תרכ"ו) ל"ג רי"ב, שלא הובא דין זה לא בטור ולא בשולחן ערוך.
יהא אשר יהא ברור מעל לכל ספק שהשנאה, המריבה והמחלוקת שאינן לשם שמיים אסורות המה. והעיקר הוא מה שלימדונו רבותינו, ר' אלעזר משמו של ר' חנינא בברכות ס"ד ע"א: [ש] תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר, "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נ"ד י"ג) – אל תקרי בָּנָיִךְ אלא בּוֹנָיִךְ". [ובמאמר מוסגר נעיר כי במגילת ישעיה שמים המלח איתא: ורב שלום בניכי, ומעל לאות בית יש וו.] "שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהילים קי"ט קס"ה). יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך [הכנסת].
למען אחי ורעי אדרבה נא שלום בך. למען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך" (שם קכ"ב ז'-ט'). ותפילתנו כי אכן נזכה למה שכתוב בהמשך הדרשה:"ה' עז לעמו יתן [דבר המאד דרוש בימים אלה], ה' יברך את עמו בשלום" (שם כ"ט י"א).
