אשו משום חציו, פרשת משפטים, תשפ"א
הנה ידוע הוא כי לפני זמן קצר, בכ"א שבט תשפ"א, נפטר הגאון ר' חיים מאיר ואזנר בגיל שמונים ושלוש. הוא היה ראש ישיבת חכמי לובלין ורבה של שכונת זכרון מאיר בבני ברק, ובהלוויתו נכחו מעל לעשרת אלפים משתתפים. זמן קצר לפני פטירתו חלה במחלת הקורונה וטופל בבית החולים "מעייני הישועה", ונראה היה כי החלים ממחלתו זו, אלא שמצבו התדרדר עד שעלה למרומים. בעקבות פטירתו, הגיעו לידיי שני מכתבים מעניינים וחשובים. המכתב הראשון הוא בזה"ל:
בס"ד אור ל-כ"ו בשבט תשפ"א, 7 בפברוא' 2021 למניינם
לכבוד ידידי הרב הגאון גמליאל רבינוביץ שליט"א
בעהמח"ס "הפוסק" על מרן בעל השבט הלוי זצ"ל,
ותלמידו של בנו ממלא מקומו הגרח"מ ואזנר זצ"ל
הנה ידוע מה שכתבו הפוסקים לברך ברוך דיין האמת בשם ומלכות על ת"ח שנפטר, ולכאורה כ"ש שהיה לו לברך על המנוח זצ"ל שנפטר היום, ועלה בסערה השמימה, כשבועיים לאחר שאובחן רח"ל כחולה בנגיף הקורונה הארור.
איברא, מאחר שלפני כחודש התקיימה חתונת נכדתו של הגאון זצ"ל, והגאון זצ"ל ישב בחתונה בלא מסיכת הגנה על פניו כנדרש בתקופה הזו, ומסביבו עוד עשרות אנשים בלא מסיכות, ומאחר שקי"ל ד"במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב", ואין לך חילול השם גדול מזה שיש מיעוט אנשים מעמנו הרוצחים אנשים אחרים בהבל פיהם, ממש "כי באפם הרגו איש" (בדרך רמז והערה כמובן), לכן מחובתי להודיעו שלפי ההלכה הצרופה המסורה לנו בטהרתה מדורי דורות הרי שאין להתאבל על המנוח זצ"ל, וכ"ש שלא לברך עליו ברכת דיין האמת, והמברך ברכתו לבטלה, ולא די שאין לענות אמן אחר ברכתו, אלא אף מחויב נידוי כדין מוציא אזכרות שמיים לבטלה.
כ"ד המיצר בצערה של השכינה על שם שמיים המתחלל בתפילה שלא נדע עוד שוד ודבר בגבולנו
פנחס שפירא
בית שמש
ומיד לאחר מכן נתפרסם המכתב השני:
בס"ד כ"ו בשבט תשפ"א, 7 בפברוא' 2021 למניינם
לכבוד ידידי הרב הגאון גמליאל רבינוביץ שליט"א
בעהמח"ס "הפוסק" על מרן בעל השבט הלוי זצ"ל,
ותלמידו של בנו ממלא מקומו הגרח"מ ואזנר זצ"ל
בנוגע למכתבי מאמש אודות אבלות על הגרח"מ ואזנר זצ"ל, הודיעני כעת א' מתלמידיו שליט"א שהגאון זצ"ל היה חולה אלצהיימר בשנים האחרונות, וממילא אין עליו שום טענה בכך שהשתתף בחתונה המונית בלי מסכות, אלא רק על הסובבים הודו שלא שמרו עליו (ועל עצמם).
וע"כ פשוט וברור שלאור נתון זה אני חוזר בי לחלוטין מדברי אמש, ויש חובה גמורה להתאבל על הגאון זצ"ל ככל ת"ח שנפטר, ולברך עליו ברכת דיין האמת בשם ומלכות אף מי שאינו מבני משפחתו, וכך קיימתי בעצמי כעת.
ויה"ר שיאתיו כל לעבדך, וילמדו תועים בינה, וינשאו כולם מלכות שמים עליהם, ולא נדע עוד שוד ושבר בגבולנו.
כעתירת הזועק מרה על צער השכינה
פנחס שפירא
בית שמש
כפי שיראה הקורא, המכתב השני פוטר את הגרח"מ ואזנר מכל אשמה. בהיותו חולה במחלת האלצהיימר, לא היה אחראי למעשיו, אף כי בוודאי מעשיו הזיקו לרבים. ועל כן הועברה האשמה ל"סובבים הודו שלא שמרו עליו (ועל עצמם)". אמנם, מאחר וידוע היה מצבו הבריאותי, פלא גדול הוא שלא שמרו עליו בני משפחתו וה"סובבים הודו".
והנה נוכחותו בחתונת המונים, סמוך לאחר שחלה בקורונה, גם ללא מסיכה, יחד עם קהל רב ללא מסכות, הייתה כמעין שליחת הצרעה (ראה שמות כ"ג כ"ח), הזורקת מרה ומטילה את ארסה הקטלנית לכלל האוכלוסיה (סוטה ל"ו ע"א).
ואל יטענו מצדיקי הרבים כי "אנו עושים ברשותנו, בד' אמות שלנו, ואל יכנסו אחרים לתחומנו אם ברצונם שלא להידבק". כי כבר הזהירנו הכתוב שהאש היוצאת מרשותו של אדם ועושה נזק לאחרים, "המבעיר את הבערה" (שמות כ"ב ה') הוא מתחייב בה. וזה אשר נקרא על ידי חז"ל "אשו משום חציו", שלדעתו של ר' יוחנן חייבים בו משום ד' דברים (בבא קמא כ"ב ע"א- כ"ג ע"א) שהם, שבת, צער, ריפוי ובושת והרמב"ם מציין את הנזק הכלול בתוכם. (ראה רמב"ם הלכות נזקי ממון, י"ד ט"ו, וראה בתורה תמימה לשמות כ"ב ה' אות נ"ח, ויש לתקן את הפנייתו שם). עוד דרשו שם "כי תצא [אש]"… שיצאה מרשותו כמו "כי אש יצאה מחשבון" (במדבר כ"א כ"ח), וסיים "שלם תשלם". "הרי קראו מבעיר בידיים, ובא לרמוז דחיוב אשו הוא משום דמכחו בא, כמו חץ המורה, אף על פי שהיריה הייתה במקום רחוק ממקום נפילת החץ. מכל מקום חייב המורה, משום דמכחו באה הנפילה", (תורה תמימה שם). ובהמשך הפסוק שם, "אכלה ער מואב" דרשו חז"ל: זה המהלך אחר יצרו. והוסיף רש"י שם אחר "תאוותו". ובתרגום אונקלוס שם, "קטילו עמא דשרו בלחית מואב", שקוטלים במבצרי מאווים, שמדמים בנפשם ששמורים ומוגנים בהתקהלויות, ולמרות זאת הארס היוצא מחיצי הנגיף פוגע בהם ובסובבים אותם.
אין כל ספק שההצטרפות להתקהלות המונית, בין חתונה ובין לוויה, בצפיפות וללא מסכות הינה בבחינת מהלך אחר יצרו ותאוותו, העשויה להביא אף לקטילת עמא דשרו בלחית (מבצרים).
איני יודע אם אכן היה הרב אשם, אבל אין בי שמץ של ספק שאשמים "הסובבים הודו". וה' ישמרנו מחיצי פחותי אחריות, ויקרא לנו דרור מכל נגף ומחלה, ומחילה לשבים בתשובה, ויפיל בקרוב פור לפדיון נפשנו. ונשמח יחד בשמחת פדותנו, כי הוא הרופא לכל תחלואינו, כי קל חנון ורחום הוא.
