בגנות מכחישי האמת. פרשיות וארא ובא, תשפ"ב/ הרב פרופ' דניאל שפרבר

בגנות מכחישי האמת. פרשיות וארא ובא, תשפ"ב

בשתי הפרשיות וארא ובא, מסופר כיצד פרעה מלך מצרים, שראה את המכות השונות אשר פוגעות כה קשה בבני עמו ובכל אשר במצרים, מחזק ומכביד את ליבו כסותם את אוזניו לדבריהם של משה ואהרון, וכפי שמפורש בפסוק: "ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם… וכו'" (שמות ז' כ"ב). ענין זה חוזר על עצמו ברוב המכות, כגון במכת צפרדע, שם נאמר, "והכבד את לבו ולא שמע אליהם…" (שם, ח' י"א), ועוד שם ח' ט"ו : "ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם", "ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם" (שם, כ"ח), "ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם" (שם ט' ז'), "ויכבד לבו הוא ועבדיו, ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל…" (שם ט' ל"ד-ל"ה). הרי שהתורה מדגישה את קשיות עורפו של פרעה בסירובו המתמיד להיענות לבקשתם של משה ואהרון.

וכל זה למרות שרואה הוא במו עיניו את האסונות הנוראים הקורים לעמו, וכפי שנאמר במכת דם, "ויך את המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם " (שם ז' כ'). ובמכת צפרדע נאמר,"וירא פרעה כי היתה הרוחה…" (ח' י"א), וכו'. הרי שהוא רואה בצורה ברורה כיצד החקלאות של ארצו נפגעת באופן כה חמור, הבהמות והחיות מתות ואנשי עמו סובלים ממחלות קשות ומוזרות, מכות אשר לא היה להן כל תקדים במצרים. ראה שם י' ו' , "אשר לא ראו אבותיך ואבות אבותיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה", ושם י' י"ד: "לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן". ורק כאשר ה' "הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור…" (שם י"ב כ"ט), כלומר כאשר ראה את המכה הקשה הזאת ממש בתוך ביתו ומשפחתו, ורק כאשר הייתה "צעקה גדולה במצרים" (שם י"ב ל'), רק אז, "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים… ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר: קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל…" (שם ל'-ל"א).

ולכאורה הדבר תמוה, שמי שרואה בהרס כמעט מוחלט של מדינתו, בכל זאת עומד בתוקף בעקשנותו ובסירובו להגיב בצורה הגיונית למה שעיניו רואות. הרי הוא נמצא במצב לו הפסיכולוגים קוראים "הכחשה"  ((denial  מצב נפשי שאינו נורמלי. ואכן הפסוקים מסבירים את התנהגותו המוזרה והבלתי רציונלית בכך שהקב"ה חיזק את ליבו (ראה במכת שחין, שם ט' י"ב), ובמכות ארבה וחושך (שם י' א'), ובצורה ברורה וגלויה באומרה התורה  "כי אני הכבדתי את לבו…"( שם י' א'). ושוב "ויחזק ה' את לב פרעה.." (שם י' כ"ז). ובאו הפסוקים הללו כאילו לבאר שאלמלא התערבותו הישירה של הקב"ה, כביכול, לא יכול היה פרעה להמשיך לעמוד בעקשנותו זו לאור הדברים הנוראים שראו עיניו.

והנה בעל התורה תמימה, הרי הוא ר' ברוך הלוי עפשטיין, בספרו תוספת ברכה, שמות עמ' 55, על הפסוק "ויחזק ה' את לב פרעה" (במכת שחין, שם ט' י"ב), כתב בזה הלשון: עד מכה זו לא כתוב כי ה' חיזק והכביד את ליבו, ורק מעצמו הכביד, כמו שכתוב מזה בלשונות שונים, ויחזק לב פרעה, והכביד את ליבו. אבל במכה זו, בשחין, הכביד ה' את ליבו. וקרוב לומר, כי בכל המכות אשר עד זו, היו החרטומים מחזקים את ליבו במעשה ובדברים. אבל במכה זו כתב "ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה, מפני השחין כי היה השחין בחרטומים" (ט' י"א).  (ואף כי כתוב "ולא יכלו לעמוד לפני משה" (שם), אך בוודאי גם לפני פרעה לא יכלו לעמוד). ולכן לא היו יכולים לחזקו,  כמו שהיו רגילים והיה קרוב שישוכנע מסיבת מכה זו, לכן חיזק ה' את ליבו… וכו'. אמנם יש בדבריו של תוספת ברכה מעין מקצת סנגוריה לעמדתו של פרעה, שהלך בעצת יועציו החרטומים (ראה שם ז' כ"ב, ח' ג'). אך אחרי מכות דם וצפרדע השתנה המצב, וכבר לא יכלו החרטומים לעשות כמעשיהם של משה ואהרון (שם ח' י"ד-ט"ו), ואף הזהירו את פרעה באומרם, "אצבע אלוקים היא", ואף על פי כן "ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם, כאשר דיבר ה'" (שם). הרי שלמרות שבשאר המכות ראה את המראות הנוראים שסבבו אותו, ואת חוסר יכולתם של החרטומים להתגבר עליהן, התמיד בסירובו, והיה זה באחריותו הבלעדית.

כלפי מה הדברים אמורים בימינו אלה? בתקופה האחרונה נודע על אנשים שלכאורה גדולים הם ומוערכים בציבור, אשר נתפסו בקלקלתם. במעשים חמורים ביותר של אונס ילדים וילדות, נשים וגברים., עבירות שאיסורן איסורי דאורייתא. עדויות רבות נגבו במשטרה, ויש לשבח ולהעריך את אומץ ליבם של אלה שבאו להתלונן, והתגברו בעוז ובגבורה על הבושה והפחד בגילוי הדברים. פושעים אלה פראי-אדם הם. אנשי עץ ויער, שידם בכל. אשר הסתירו את מעלליהם הרעים במעטה של חסד וצדק של משי מוזהב ושל יראת שמיים ללא יראת חטא.

כאמור, רבות הן העדויות שנתגלו והוצאו מבית הסתרים, אף שמסיבות שונות טרם הובאו בפני בתי המשפט. למרבה הבושה הצער,  ישנם רבנים ומנהיגי עדות, שמכחישים בתוקף את כל האמור לעיל, וטוענים כי הכל עלילת שקר, ולא היו דברים מעולם. "מכחישים" אלה רבים הולכים שולל אחריהם, ובהכחשתם מוסיפים הם חטא על פשע, נגע על פגע. לא די בפגיעה הנוראה שגרמו האנסים לנפגעים שכמוה כרציחת הנפש והיא חורתת טראומות  שילוו את הנפגעים במשך כל חייהם, אלא שההכחשות אלה כזורות מלח על פצעים עמוקים, וגרמו אפילו להתאבדותה של אחת או יותר מהנפגעות.

אלה הרבנים הפועלים לזכות את החייבים, ולכסות על פשעיהם, הרי הם מסיתים ומדיחים בכסות עיניים, האומרים לחייב זכאי ולחוטא צדיק, ובכך מעודדים את הסתרת החטא והופכים את האמת לשקר, בעשותם בנפשם שקר. והלא אמר החכם מכל אדם "תועבת ה' שפתי שקר" (משלי י"ב כ"ב), ואלה הם בבחינת צדיקים הרעים לבריות, כי השליכו את האמת ארצה, ותהי אצלם האמת נעדרת. וחטאם כפול ומכופל, כי לא זו בלבד שהם מגנים על הפושעים אלא שהם מוסיפים לפגיעתם של הנפגעים וכביכול נותנים פתח לפוגעים נוספים להמשיך במעלליהם הנפשעים.

אכן, כך כתב הנציב בפתיחתו לפירושו על ספר בראשית, שאכן ישנם צדיקים וחסידים שעוסקים בתלמוד תורה, "אך לא היו ישרים בהליכות עולמם", והקב"ה אינו סובל אנשים כאלה, רק מי שהולך בדרך ישרה ולא בדרכים מסולפות.

והקב"ה יסכור פי דוברי שקר, ויחזירם בתשובה ולדרך האמת, ויאיר עליהם אור יקרות, עד שיחזרו מהכחשתם, כי בחסד ואמת יכופר עוונם.

ד. שפרבר