בזכות נדיבי עם זוכים אנו למתנת נחלתו של הקב"ה, פרשיות חקת ובלק תשפ"ד

פרשתנו פותחת בשני פסוקים אלה: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל…" וכו' (במדבר י"ט א'-ב'). והנה הרמב"ן כתב: שהוא מסורס, כמו: דבר אל בני ישראל זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר ויקח… וגו'. וכתב על כך הנצי"ב (שם פסוק ב'): … ואין דבר ריק בתורה שלפנינו יתבאר שהיה משונה פרת משה משאר פרות לדורות בכמה משמעויות באותה פרשה. ואם כן הרי זה מתפרש מקרא זה לשני זמנים… וכו'. הוי אומר שלפעמים מרמזת לנו התורה על כך שפסוקים מסוימים, כגון אלה שלפנינו, מתפרשים בצורות שונות בזמנים שונים עד כי מנבאים לנו מצב מסוים אף לאחר זמן רב.

והנה ידוע לנו כי פרשה זו, העוסקת בענייני הפרה האדומה, מלמדנו עניין מיוחד, דהיינו שאף שמי פרה מכוונים הם לטהר את הטמאים בטומאת מת, הרי כל מי שמכין את אפר הפרה ושאר הדברים הנדרשים למי פרה, כגון השורף אותם, הרי הוא נטמא, ועליו הכתוב אומר, "וכבס בגדיו במים … ורחץ בשרו במים … וטמא הכהן עד הערב" (שם פסוק ז'), וכמו כן, "ואסף איש טהור את אפר הפרה… וכבס האסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב…" (שם ט'-י'). הרי מי שמכשיר את הדרך לטהרה, כלומר בכדי לטהר אחרים, אף שהוא היה בראשית המעשה טהור, נטמא הוא. ובלשונם של חז"ל שמי פרה מטמאים את הטהור ומטהרים את הטמא.

פתחנו את דברינו בכך שפסוקים אלו נאמרו לא רק לזמן אלא גם לדורות, כלומר אף לימינו אנו.

כי יש גיבורים, טהורי הנפש, אשר היו בגדר של "איש טהור" (שם פסוק ט'), אשר נשפך דמם תוך מאבקם להצלת אחיהם ואחיותיהם, והיו לחללי חרב. ובמותם נפלו בטומאת מת, ואילו אלה אשר בזכותם ניצלו, אף שגם בהם בוודאי נדבקו מיני טומאה שונים, זכו הם לטהרת חיים. ועל הראשונים, גיבורי חיל יאמר בספר מלחמות ה', את אשר אהב הקב"ה מצאו את סופם בקידוש השם. ולנו הנותרים יאמר המושלים באו חשבון (על פי שם כ"א, כ"ז); בכדי שנזכה בקרוב בימינו לנחלת קל, בשלום ובבטחה. ואף הבטיחנו הקב"ה כי "עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" (במדבר כ"ג כ"ד). ויהי ארורינו ארורים ומברכנו ברוכים (במדבר כ"ד ט'). אמכי"ר

ד. שפרבר