בין העברים, פרשת ואתחנן תשפ"א
כאשר אנו בוחנים את תולדות חייו של משה רבנו והתחנות המרכזיות שעבר, אנו רואים כי כל חייו של משה הם חיים של מעברים. המעברים הם גיאוגרפיים, זהותיים, רוחניים ועוד. לאחר גזירת פרעה על הבנים, הוא עובר מידי הוריו ליאור. מן היאור הוא עובר בעזרת בת פרעה לארמון פרעה. משם עובר משה חזרה לאחיו "העברים". מעבר זה אינו מעבר גיאוגרפי אלא מעבר של זהות. מנסיך מצרי הופך משה בהדרגה לאחד מהעברים המעונים. נאמר באברבנאל שמות ב' י"א:
"ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", לפי שמשה תמיד דבקה נפשו ביוכבד אשר גידלתו ובבניה. ואחרי שנתגדל, ידע מהם אמיתת עניינו ושהוא מילדי העברים עם היות שבת פרעה גדלתו כבן. ולכן היה יוצא אל אחיו העברים שהיו חוץ לעיר בבניני המלך. ומשה יצא מארמון המלכות וילך אל אחיו העברים, או אל אחיו הלויים…", בשלב זה לא התגבשה זהותו העברית הוא רואה ב"סבלותם" כלומר, הוא עדיין אינו חלק מהם. כאשר הוא הורג את המצרי, הוא מתחיל במסע גיבוש הזהות העברית שלו כאחד מבני ישראל. במאבקו עם המצרי המכה איש עברי, בוחר משה לעמוד לצדו של האיש העברי אולם עדיין אינו ממיר את זהותו השאולה המצרית. בבריחתו למדין הוא ממשיך להיצמד לזהותו הקודמת המצרית .הוא מוצג בפני יתרו כאיש מצרי, "וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים" (שמות ב' י"א) וקושר קשרי נישואין עם ציפורה המדיינית.
משה מתחתן עם בת יתרו, והוא כביכול חצי מדיני. ואז עובר משה מעבר קיצוני מאוד רוחני ועמוק. הוא רואה את הסנה הבוער באש ואיננו אוכל, ונדמה שהוא מגלה את עצמו ואת זהותו, עדיין לא את ייעודו אלא את זהותו. הוא מגלה שהוא חלק מהעם המעונה, הוא אינו מצרי ואינו מדייני אלא עברי. דומה שזה מעט מפחיד לגלות שאינך נסיך מצרים ואינך שייך למשפחת הכהונה המדינית אלא הינך חלק מהעבדים המדוכאים שבמצרים. זהו מעבר קיצוני מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
נדמה שמשה עובר מעברים חדים ומטלטלים, רגע אחד הוא מתגלה בפני עצמו כחלק מהעם המדוכא ופתע הוא נדרש לייצג את העם בפני פרעה. משה שגדל בבית פרעה גורש ממנו, מגלה שאינו חלק מבית פרעה ועתה הוא נדרש להתעמת עם פרעה, שהיה אולי מעין דמות אב בשבילו. הוא לא רק מתעמת עם פרעה אלא גם מענישו וזה קשה פי כמה וכמה.
לאחר מכן, משה נכנס לסדרה של מעברים חדים ביותר. יציאת מצרים, הינה מעבר גיאוגרפי ורוחני: ממצרים למדבר, מטומאה לטהרה ומעבדות לחרות. משה רבנו עובר בים סוף עם בני ישראל, ואז בא המעבר הגדול ביותר המתרחש בהר סיני. במעמד הר סיני עובר משה יחד עם העם כולו טרנספורמציה מהעברים לעם ישראל, אשר מעתה מגובש כעם תחת מנהיגותו של משה, והם נודדים אל עבר הארץ המובטחת.
במעמד הר סיני הופך משה למתווך אנושי בין שמיים לארץ, הוא המעביר לעם את דברי הקל. בגמרא מצוי המושג של שטח מעבר שאינו בדיוק שייך לא לזה ולא לזה. ובדיוק שם מצוי משה. הוא אינו אדם רגיל כי אם גדול הנביאים ועומד בתווך בין ה' לעמו.
כאשר הוא עולה על הר סיני על מנת לקבל את התורה, הוא מצוי מעל הארץ הגמרא אומרת : מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר (תהלים קט"ו, ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם … ומשה עלה אל האלהים למטה מעשרה (סוכה ה' א') .
כלומר, משה מצוי במעין שטח ביניים בין שמיים וארץ.
בהמשך מתוקף תפקידו, משה רבנו עובר תלאות וניסיונות רבים בעיקר עם ישראל. הנדודים במדבר הינם שלב ביניים, במקום ביניים, בין יישוב לשממה. בירמיהו נאמר "בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת—בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם" (ירמיהו ב' ו') . אך טבעי הוא שבן אדם אשר כל ארבעים שנה מבקש לעבור מעבר "למצרים", עד למטרת המעבר שהיא ההגעה לארץ המובטחת, יתאווה לעבור אל מחוז חפצו ולהגיע אל היעד הנכסף.
כמה קשה עליו לשמוע כי נגזר עליו להישאר בשטח הביניים, כאשר כפסע בינו לבין היעד . משה יושב בגיא ורואה את מחסום המים, ואת היעד כי קרוב הוא ואין בידיו להגיע אליו. הוא מתחנן אל הקב"ה. המדרשים מאריכים בתיאור תחנוניו וניסיונות השכנוע שלו שעולים בתוהו. משה כביכול זועם על הגזירה הקשה הזאת, נאמר בדברים ג' כ"ו "ויתעבר בי" מלשון עברה, כלומר ה' כועס על משה, אך השימוש בפועל זה מרמז גם על העיבור כביכול.
הקב"ה מעבר את משה בכעס על הגזירה, ואכן הגזירה מאת ה' היא להישאר במעבר, כאשר בחובו טמונים הכיסופים לארץ הקודש. מעין חסד עשה עימו הקב"ה שהעלאהו על ראש ההר ונתן לו לראות את המקום בו לא יוכל לדרוך, ואילו הוא נשאר הוא בהר העברים, במקום שהוא מעבר.
בהר מעביר משה את כוחותיו ומנהיגותו ליהושע. ממרום הר העברים הוא מעביר ליהושע את תורתו, על מנת שיעמוד איתן על קרקע ארץ ישראל ולא בין שמים לארץ. וממנהיגות של נבואה אנו רואים מעבר למנהיגות של עשיה והתנחלות. ההנהגה עוברת שינוי מהנהגה שמימית שבה קול ה' נשמע דרך משה המתווך, להנהגה ארצית, מעשית.
בכל דור ודור ישנן תקופות של מעבר, כל מעבר עם מנהיגיו ואין אחד נוגע כמלוא הנימה בחברו. המנהיג האמיתי יודע להתגבר על יצרו ולהעביר את הנהגתו ליורשו, כמתנה כואבת אך מלאת אהבה. ויהי רצון שנזכה לראות מעברים מוצלחים בדורנו אנו.
ד. שפרבר
כאשר אנו בוחנים את תולדות חייו של משה רבנו והתחנות המרכזיות שעבר, אנו רואים כי כל חייו של משה הם חיים של מעברים. המעברים הם גיאוגרפיים, זהותיים, רוחניים ועוד. לאחר גזירת פרעה על הבנים, הוא עובר מידי הוריו ליאור. מן היאור הוא עובר בעזרת בת פרעה לארמון פרעה. משם עובר משה חזרה לאחיו "העברים". מעבר זה אינו מעבר גיאוגרפי אלא מעבר של זהות. מנסיך מצרי הופך משה בהדרגה לאחד מהעברים המעונים. נאמר באברבנאל שמות ב' י"א:
"ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", לפי שמשה תמיד דבקה נפשו ביוכבד אשר גידלתו ובבניה. ואחרי שנתגדל, ידע מהם אמיתת עניינו ושהוא מילדי העברים עם היות שבת פרעה גדלתו כבן. ולכן היה יוצא אל אחיו העברים שהיו חוץ לעיר בבניני המלך. ומשה יצא מארמון המלכות וילך אל אחיו העברים, או אל אחיו הלויים…", בשלב זה לא התגבשה זהותו העברית הוא רואה ב"סבלותם" כלומר, הוא עדיין אינו חלק מהם. כאשר הוא הורג את המצרי, הוא מתחיל במסע גיבוש הזהות העברית שלו כאחד מבני ישראל. במאבקו עם המצרי המכה איש עברי, בוחר משה לעמוד לצדו של האיש העברי אולם עדיין אינו ממיר את זהותו השאולה המצרית. בבריחתו למדין הוא ממשיך להיצמד לזהותו הקודמת המצרית .הוא מוצג בפני יתרו כאיש מצרי, "וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים" (שמות ב' י"א) וקושר קשרי נישואין עם ציפורה המדיינית.
משה מתחתן עם בת יתרו, והוא כביכול חצי מדיני. ואז עובר משה מעבר קיצוני מאוד רוחני ועמוק. הוא רואה את הסנה הבוער באש ואיננו אוכל, ונדמה שהוא מגלה את עצמו ואת זהותו, עדיין לא את ייעודו אלא את זהותו. הוא מגלה שהוא חלק מהעם המעונה, הוא אינו מצרי ואינו מדייני אלא עברי. דומה שזה מעט מפחיד לגלות שאינך נסיך מצרים ואינך שייך למשפחת הכהונה המדינית אלא הינך חלק מהעבדים המדוכאים שבמצרים. זהו מעבר קיצוני מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
נדמה שמשה עובר מעברים חדים ומטלטלים, רגע אחד הוא מתגלה בפני עצמו כחלק מהעם המדוכא ופתע הוא נדרש לייצג את העם בפני פרעה. משה שגדל בבית פרעה גורש ממנו, מגלה שאינו חלק מבית פרעה ועתה הוא נדרש להתעמת עם פרעה, שהיה אולי מעין דמות אב בשבילו. הוא לא רק מתעמת עם פרעה אלא גם מענישו וזה קשה פי כמה וכמה.
לאחר מכן, משה נכנס לסדרה של מעברים חדים ביותר. יציאת מצרים, הינה מעבר גיאוגרפי ורוחני: ממצרים למדבר, מטומאה לטהרה ומעבדות לחרות. משה רבנו עובר בים סוף עם בני ישראל, ואז בא המעבר הגדול ביותר המתרחש בהר סיני. במעמד הר סיני עובר משה יחד עם העם כולו טרנספורמציה מהעברים לעם ישראל, אשר מעתה מגובש כעם תחת מנהיגותו של משה, והם נודדים אל עבר הארץ המובטחת.
במעמד הר סיני הופך משה למתווך אנושי בין שמיים לארץ, הוא המעביר לעם את דברי הקל. בגמרא מצוי המושג של שטח מעבר שאינו בדיוק שייך לא לזה ולא לזה. ובדיוק שם מצוי משה. הוא אינו אדם רגיל כי אם גדול הנביאים ועומד בתווך בין ה' לעמו.
כאשר הוא עולה על הר סיני על מנת לקבל את התורה, הוא מצוי מעל הארץ הגמרא אומרת : מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר (תהלים קט"ו, ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם … ומשה עלה אל האלהים למטה מעשרה (סוכה ה' א') .
כלומר, משה מצוי במעין שטח ביניים בין שמיים וארץ.
בהמשך מתוקף תפקידו, משה רבנו עובר תלאות וניסיונות רבים בעיקר עם ישראל. הנדודים במדבר הינם שלב ביניים, במקום ביניים, בין יישוב לשממה. בירמיהו נאמר "בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת—בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם" (ירמיהו ב' ו') . אך טבעי הוא שבן אדם אשר כל ארבעים שנה מבקש לעבור מעבר "למצרים", עד למטרת המעבר שהיא ההגעה לארץ המובטחת, יתאווה לעבור אל מחוז חפצו ולהגיע אל היעד הנכסף.
כמה קשה עליו לשמוע כי נגזר עליו להישאר בשטח הביניים, כאשר כפסע בינו לבין היעד . משה יושב בגיא ורואה את מחסום המים, ואת היעד כי קרוב הוא ואין בידיו להגיע אליו. הוא מתחנן אל הקב"ה. המדרשים מאריכים בתיאור תחנוניו וניסיונות השכנוע שלו שעולים בתוהו. משה כביכול זועם על הגזירה הקשה הזאת, נאמר בדברים ג' כ"ו "ויתעבר בי" מלשון עברה, כלומר ה' כועס על משה, אך השימוש בפועל זה מרמז גם על העיבור כביכול.
הקב"ה מעבר את משה בכעס על הגזירה, ואכן הגזירה מאת ה' היא להישאר במעבר, כאשר בחובו טמונים הכיסופים לארץ הקודש. מעין חסד עשה עימו הקב"ה שהעלאהו על ראש ההר ונתן לו לראות את המקום בו לא יוכל לדרוך, ואילו הוא נשאר הוא בהר העברים, במקום שהוא מעבר.
בהר מעביר משה את כוחותיו ומנהיגותו ליהושע. ממרום הר העברים הוא מעביר ליהושע את תורתו, על מנת שיעמוד איתן על קרקע ארץ ישראל ולא בין שמים לארץ. וממנהיגות של נבואה אנו רואים מעבר למנהיגות של עשיה והתנחלות. ההנהגה עוברת שינוי מהנהגה שמימית שבה קול ה' נשמע דרך משה המתווך, להנהגה ארצית, מעשית.
בכל דור ודור ישנן תקופות של מעבר, כל מעבר עם מנהיגיו ואין אחד נוגע כמלוא הנימה בחברו. המנהיג האמיתי יודע להתגבר על יצרו ולהעביר את הנהגתו ליורשו, כמתנה כואבת אך מלאת אהבה. ויהי רצון שנזכה לראות מעברים מוצלחים בדורנו אנו.
