בין מסרים סותרים למסרים גלויים בחינוך הילדים

 

 

 

1.5.12

 

 

דרשתו של רש"י מתורת כהנים על הפסוק "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ
וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם ידועה לכל ילד הלומד
חומש רש"י. השאלה שעולה מהפסוק היא: מדוע סמכה התורה כיבוד הורים לשמירת
השבת? תשובתו של רש"י:

"סמך שמירת שבת למורא אב, לומר אף על
פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל
המצות:"

הנער העומד מול אביו נמצא בדילמה ערכית ונפשית, למי לשמוע – לקול האב או לקול הציווי
האלוקי. תשובתו של המדרש ברורה- הציווי האלוקי. אין מקום לספק. המדרש לא
מביא לנו את ייסורי הנפש והקשיים הנמצאים בתוך ליבו של הנער שצריך לקבל את ההכרעה.
התורה העמידה את הסתירה באירוע ברור ומוחלט של שמירת שבת צווי דאורייתא. מה צריכה
להיות ההכרעה במקרה שיש התנגשות ערכית? ברור לכולנו שהעולם הדתי והערכי שבו אנחנו
מחנכים את ילדינו מלא לא מעט דילמות והתנגשויות ערכיות המחייבות את ילדינו להגיע
לידי הכרעה. השאלה הגדולה העומדת בפניו הורים ומחנכים היא:

מה הדרך הטובה להנחיל לילדינו את היכולת לקבל הכרעה בעולם בו יש התנגשויות ערכיות ודתיות?

לעניות דעתי בסמיכת השבת לכיבוד הורים יש את המפתח להנחלת הכלים. רוצה אני לשתף אתכם
בחוויה אישית שקרתה לי, לפני לא מעט חודשים. ראיינתי ילד חמוד בגיל 12 על מנת
לקבלו לבית הספר (עוול, גם בהתחשב במטרה, בהעמדת ילדים בלחץ
של הקבלה או אי הקבלה למוסד חינוכי כזה או אחר – אולם אין המקום במקרה זה להאריך)

במהלך הראיון שאלתי אותו מה הם תחביביו העיקריים, וכיצד הוא מבלה את זמנו. הנער ענה לי
שהוא מאוד אוהב לשחק משחק משותף עם חברים מהכיתה בפייסבוק. לשאלתי – האם הורים
מודעים לכך שהוא חבר בפייסבוק, ענה הנער בחיוך חביב שכן, ושאחד מהוריו עזר לו, כבר
בגיל 10, לפתוח את הדף. שאלתי הבאה קצת הביכה את הנער, שציין בפני שהוא ישר,
שאלתי אותו בן כמה הוא בפייסבוק?

והנער ענה לי במבוכה קלה שהוא בן 18.

השאלה הביכה את הנער כיוון שלכל אחד ידוע שמבחינת התקנון של פייסבוק רק מעל גיל 14 מותר
לפתוח דף.

לא מעט ילדים והורים בהכניסם נתונים לפייסבוק יוצרים מצג שווא על מנת שיוכלו להיות
חברים באתר המפורסם.

לאחר הראיון שאלתי את עצמי מה המסרים שהנער מקבל? הוריו, מחד, מחנכים אותו ליושרה ואמון
ומאידך מאפשרים לו, על מנת להיות עם חבריו, לשקר "רק שקר קטן". העולם
המודרני מביא את כולנו, המבוגרים והילדים כאחד, ללא מעט אתגרים ופיתויים. קשיי
התמודדות מחייבים בניה של עולם ערכי ורוחני ברור וחזק, בניה שמבוססת על נאמנות
ויושרה. ילד חש היטב את המציאות, הוא יודע להבחין מתי מזייפים, הוא מרגיש היטב מתי
המסרים, מדיבורים ומהתנהגות, הם סותרים. ברור לכל בר דעת שמסר סמוי שילד מקבל ברוב
המקרים חזק בהרבה מהמסרים הגלויים.

בפרשת השבוע (אחרי מות קדושים) הסמיכה התורה את השבת לכיבוד הורים. הרש"ר הירש על הפסוק מלמד אותנו

"השבת ננקטה כאן כדוגמא לכל התורה כולה…..כאשר ילד יהודי רואה את הוריו שמרים את השבת,

ילמד גם הוא מדוגמת ההורים לשית את עולמו לרגלי ה'"

השבת היא אחת מעמודי התווך של העולם היהודי. היא וכיבוד הורים על פי הרש"ר בהמשך
דבריו:

"הם הם שני העמודים של קדושת החיים בישראל"

רש"י בהמשך הפסוק ממשיך ללמד אותנו

"אני ה' אלהיכם – אתה ואביך חייבים בכבודי"

החיבור בין כיבוד הורים לשמירת השבת בא ללמד אותנו שגם הורים וגם בניהם מחויבים בשמירת
השבת וקיום התורה. אין מקום לזיופים. המסרים הסותרים נקלטים היטב בעיני הילדים.
ילד שגדל לתוך מציאות חברתית מורכבת כל כך של עולם המדיה, התקשורת והתרבות הסובבת
אותנו נדרש לקבל בבית הוריו חיסון וכלים להתמודד עם אתגרים אלו.

אני ה' – בוחן כליות ולב, אני ה' – היודע מה הם המסרים הגלויים והמסרים הסותרים אותם
מקבלים ילדיכם. הדוגמא האישית שלנו, המבוגרים, בהתנהגותנו היום יומית, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה ערכית
ודתית, היא הכלי והחיסון החזק ביותר שיכולים אנו לתת לילדינו בדרכם להתמודדות עם
הדילמות שהעולם המורכב שאנו חיים בו מציב בפניהם. 

 

הכותב הוא צור לוי אב לארבעה ואיש חינוך.

שלחו לנו מאמרים והגיגים:neemaney@toravoda.org.il

קרן חדד טאוב

יועצת זוגיות ורכזת הבלוג
"הורים עושים חינוך"