בלי שירת נשים – התחשבות או כניעה?
באוניברסיטת בר אילן הוחלט למנוע מסטודנטיות לשיר בטקס יום השואה. הסטודנטיות תוכלנה לנגן אך לא לשיר.
בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחסת תהילה פרידמן, חברת הנהלת תנועת נאמני תורה ועבודה, בביקורת להחלטה.
"צר לי על ההחלטה שמשקפת מגמה יותר רחבה גם בציבור הדתי, וגם בציבור הרחב שרוצה לצאת בסדר עם כולם", פותחת פרידמן ואומרת. לדבריה תפיסה המדירה שירת נשים אינה הכרחית מהבחינה ההלכתית. "יש בתוך הסוגיה הזו מגוון דעות, ויש דעות רציניות שאומרות שבדברים של קדושה ובדברים רציניים נשים יכולות לשיר ואין בעיה לגברים לשמוע אותן שרות".
מוסיפה פרידמן ומציינת היבטים נוספים להתנגדותה להחלטת האוניברסיטה ואומרת כי גם ברובד החברתי ישראלי "זה יוצר תהליך לא טוב. פרישה מהציבור. יש משהו יפה בכך שהטקסים כוללים שירה".
הממד השלישי בהתנגדותה, ממד אותו היא רואה כעיקרי "הוא שאמנם יש לנו צורך בחברה בהלכות צניעות, בהתייחסות לנושא מיניות ויצירת מרחב ציבורי ללא מניות מתפרצת ומצד שני מרחב ציבורי שאינו מדיר נשים, ואת הדיון החשוב הזה אנחנו מפספסים כשאנחנו לוקחים אותו לשאלה הלכתית צרה של שירת נשים וגדרי קול באישה".
"לכולנו ברור שיש גם שירת גברים שהיא מינית ופרוצה, כלומר מייצר אווירה של פריצות, כך שזה לא בהכרח שירת נשים. אנחנו מתעלמים מכך. אני רואה מה ילדיי רואים ביוטיוב ובפרסומות וזה אבסורד שההתייחסות ההלכתית במקום שתהיה בדבר הזה היא על שירה בטקסים, טקסי יום השואה. זה נראה לי פספוס".
על כל אלה נשאלת פרידמן אם מעל כל הערכים הללו שאותם היא מבקשת לחזק ניצב ערך נוסף והוא ערך ההתחשבות בזולת, כפי שעולה מתגובת האוניברסיטה לטענות, תגובה בה מציינים באוניברסיטה כי גם גברים וגם נשים לא ישירו על מנת שלא לפגוע במי שהדבר פוגע בו מחד ומאידך גם לא תהיה פגיעה במעמדן של נשים.
פרידמן משיבה ואומרת כי לטעמה אמנם "על פניו זה כאילו נשמע יפה ומכיל, אבל אני חושבת שבחברה הישראלית כמעט מקובל ליישר קו עם קצוות, וזה יוצר מצב שבו מי שמנהל את המרחב זה הקצוות וזו טעות. אם מישהו מקפיד על עצמו אכבד את זכותו ובחירתו שלא להגיע.
"זו בחירה מוטעית לטעמי אבל יש לה מקום. לנהל את המרחב הציבורי על עמדות קיצון? זה נראה לי טעות. זה גם הופך את היהדות לזירת ריב ומדנים וגם מייצר תמונה מעוות של מתן ניהול המרחב בידי קיצוניים".
ושוב נשאלת פרידמן מדוע היא אינה מקבלת את ההחלטה שלא תהיה שירה, לא של נשים ולא של גברים, כהחלטה מכילה ומכובדת, החלטה שאינה פוגעת במעמדו של איש. פרידמן משיבה: "לא דיברתי בשם פגיעה בשוויון, למרות שברור שזה העניין. אני אומרת שיש ערך אחד של הכלה את כולם, ומולו יש ערכים אחרים וצריך לשקול את הערכים – איך אנחנו רוצים שייראו טקסים ואיזה ערכים להכניס לתוכם".
בנוסף אומרת פרידמן כי "כאדם דתי שאמון על הלכות צניעות זה נראה לי פספוס של העניין, זה כמעט מגחיך את ההלכה, זו קראות של תורה שבעל פה. יש בהלכה הזו עיקרון שאותו היא רוצה להנחיל ואנחנו לא מתעסקים בעיקרון. אנחנו מיישמים אותו באופן אבסורדי שמעקר אותו מתוכן".
כשנשאלה אם אכן לטעמה אותם המשוכנעים באיסור שירת נשים מתוקף הלכתי הם אכן מגחיכים את ההלכה, משיבה פרידמן בחיוב ומזכירה את דבריו של הריטב"א במסכת קידושין, שם הוא "מדבר על כך שיש בצניעות דברים שברגילות, ואדם צריך לדעת בעצמו מה גורם לו ומה לא גורם לו הרהורים.
"אין סטנדרט אובייקטיבי אלא הדברים מסורים לאדם הסובייקטיבי, ואני סבורה שזה עיקרון מאוד מרכזי בדבר. לומר ששירת נשים בטקסים כמו טקס יום השואה היא שמייצרת מיניות במרחב זה נראה לי טענה שקשה מאוד לקבל אותה".
בעקבות דבריה אלה נשאלה פרידמן אם דווקא דבריה על המבט הסובייקטיבי של כל אדם ואדם בנושאי צניעות לא אמורה הייתה לעורר הערכה על נכונותה של האוניברסיטה לכבד את מי שסבור שהדבר פוגע בו. פרידמן סבורה שאכן יש בכך משהו, אך על כך משלמת החברה מחיר.
"אני לא אומרת שזו לא החלטה לגיטימית. אני אומרת שזו החלטה מצערת. גדלתי בתקופה שבבני עקיבא היה פזמון סניף וצוותי הווי כחלק מפיתוח היצירתיות. מי שמכיר את הסוגיה ואת העולם ההלכתי ואת היסטוריה שבה רבנים ראשיים ישבו בטקסים, יודע שזה לא דבר שהיה מקובל בעולם הדתי ולא עליו גדלנו, ולא בכדי כי יש רגילות. אנחנו חיים בעולם שונה מזה שבו רב ושמואל אמרו את דבריהם על קול באישה בעת קריאת שמע".
בהמשך הדברים התבקשה פרידמן להתייחס לדברי האוניברסיטה ולפיהם מדובר במדיניות שננקטת מזה לא מעט שנים, ואולי אכן עצם העלאת העניין לדיון פומבי נרחב מעורר את אותו מדון וריב שמהם היא מבקשת להתרחק.
"אני לא יודעת לומר מה היה מקובל שם בעבר. דיברתי עם שני פרופסורים וכל אחד אמר משהו אחר. אני חושבת שכל מי שביושר מתאר את ההיסטוריה יודע שההקפדה על שירת נשים הוא סיפור של כעשור. לא יותר".
לדבריה יש לה כמה הסברים לכך שהנושא תפס מקום בחברה הדתית, והיא מציינת שני טעמים להבנתה: "הסיבה הראשונה היא כללית – באופן כללי ככל שעלה מקומן של ישיבות על מקום ההלכה הכתובה על פני המסורת החיה. נתנו משקל יותר להלכה הכתובה על פני מסורת בית אבא.
"הסיבה השנייה היא ספציפית – יש לי תחושת בטן שזה קשור להתנתקות. יש משהו שגרם לציונות הדתית ריב עם המדינה לאחר ההתנתקות. הייתה לי תחושה שהיציאה של חיילים מטקס קשורה לשם. זו אינטואיציה שאינה מבוססת על כלום".
נזכיר ונציין כי בתגובה לטענות הגיבה דוברות האוניברסיטה: "טקס יום השואה נערך מדי שנה במשותף עם רב הקמפוס ואגודת הסטודנטים והוא מיועד לכל ציבור המרצים והעובדים ולכל הסטודנטים, דתיים ושאינם דתיים, מי שנמנעים משירת נשים ומי שאינם מקפידים.
"כאוניברסיטה דתית ופלורליסטית, וכדי להימנע ממחלוקות הנוגעות לאופיו של הטקס החשוב, הוחלט שהוא יכלול פרקי תפילה וקריאה, נאומים וכן פרקי נגינה, אך לא שירה. כך היה כל השנים, וכך יהיה הטקס גם הפעם".
פורסם בערוץ 7
