"בני עקיבא" זה לא מה שהיה

כל מי שיביט על מה שמתחולל בשנים האחרונות ב"בני עקיבא", יראה שמשהו השתנה. משהו מבורך. הציונות במובנה הישן לא נעזבה, אך התווספו לה רעיונות חדשים: החל מאידיאלים חברתיים של צדק ושוויון – וכלה בשותפות אמיתית עם החברה הישראלית. גם כשטוב צריך לכתוב.
כשאני כותב על "בני עקיבא", אני מרגיש זקן – אבל הפעם יותר מתמיד. בשבילי "בני עקיבא" הייתה מפעל אדיר של ציונות. ציונות שעסקה בחיבור לאדמה – להתיישבות, לקיבוצים הדתיים ולהפרחת השממה. בימי נערותי כמעט ולא עסקנו בצדק חברתי. ערכים כמו שיוויון, דמוקרטיה וסובלנות היו נחלתם הכמעט בלעדית של ארגוני השמאל.

ואולם כל מי שיביט על מה שמתחולל בשנים האחרונות ב"בני עקיבא", יראה שמשהו השתנה. משהו מבורך. הציונות במובנה הישן לא נעזבה, אך התווספו לה רעיונות חדשים, שחניכי הדור העכשווי נושאים בגאון.

נושא חודש הארגון – ששיאו השבת – לא עוסק בצה"ל או בהתיישבות, כפי שאני זוכר לטובה מהפזמונים שעד היום אני יודע את תנועותיהם. הנושא השנה הינו "בונים חברה צודקת". החניכים עוסקים בשאלות של צדקה מול צדק, מבררים מושגים כמו "קו העוני" ו"עובדי קבלן" ובוחנים כיצד הם יכולים להשתלב בבנייה של חברה צודקת במובנים חברתיים וכלכליים.

תורנו ההורים להתגייס
מזווית אחרת, די היה אם נביט מקרוב בפולמוסים שהיו לחניכי התנועה מול חניכי תנועות דתיות אחרות, בשאלה  האם להגיע לכיכר רבין ביום השנה לרצח. בשנים האחרונות, הובילה התנועה קו אמיץ שבא להחזיר את הציונות הדתית לכיכר רבין לא מתוך התרפסות, אלא ממקום של בניית מדינה דמוקרטית, אחדות רחבה וסולידריות חברתית. הפולמוסים שבהם הביעו נערים מחוץ לתנועה התנגדות למעשה חשוב זה, מבטאים עד כמה לילדים שלי יש מדריכים אמיצים, ועד כמה "בני עקיבא" באמת ממשיכה לתקן עולם.

חלק מהקוראים בוודאי יחשבו שהשתגעתי: "לא שמעת על כל ההתחרדות של התנועה?" שמעתי, ובמידה רבה בזכות "נאמני תורה ועבודה", שגם הח"מ נמנה עליהם, אף אתם שמעתם. בשך עשור אנו מובילים את הביקורת על תהליכי התחרדות שונים שהתנועה עברה, ואולם דווקא בגלל זה ראוי שנדע גם לומר את ההיפך ולפרגן.

אז נכון שטרם חודשו הופעות ה"פיזמונסניף"; יחידות בסמנריונים מועברות בנפרד, ובחלק לא קטן מהסניפים פועלים השבטים בהפרדה
רבה יותר מאשר בעבר. ואולם תופעות אלו הן גם תהליך שמבטא את הפרדת מערכת החינוך הדתית מכיתה א'.

לילדה שלמדה מגיל 6 בכיתת בנות, קשה מאוד לשבת ליד בן בפעולת ערכית, ולחשוב יחד על אידיאלים. עם בלימת תהליך ההפרדה בבתי הספר, ותחילת החזרה למצב הקודם, אני תקווה שהדבר יראה את אותותיו גם ב"בני עקיבא".

אם בכל זאת, אנו כהורים רוצים לומר משהו, הדרך הנכונה יותר לעשות זאת היא בהעברת שיעורים ופעולות. אנחנו די זקנים, אבל בטוחני שקומונרית נואשת שמחפשת מישהו/י מבוגר לפעולת ערב שבת, תשמח לקבל טלפון מהורה שיציע לה להעביר פעולה בעצמו.

בדקו לאיזו קבוצה תעבירו את הפעולה?- לגרעיני "נחשון" שפועלים בשדה הצדק החברתי? לגרעיני "יונתן" הפועלים בשכונות? לגרעיני "השחר" של בני העדה האתיופית? או אולי לכולם יחד, ולעוד קבוצות פעולה נוספות. 

לכתבה המקורית האתר "ynet יהדות"