בקורת ולא זלזול, תגובה לתגובותיו של יזהר ברק
בהחלט ייתכן כי יש מקום לתגובה על המשא ומתן ההלכתי שבחוברת. אולם ברק בעיקרו נוקט בדרך הזו – הצגת הפרשנויות וההסברים בחוברת כמניפולציות, תמוהות ולא רלוונטיות, בלא ביסוס הדברים תוך מו"מ הלכתי והבאת דוגמאות. מחבר החוברת "חברה מעורבת לכתחילה" עונה לביקורת נגדו.
רן חורי 28.06.11 17:51
המחלוקת והדיון הם אבן יסוד של הלימוד והבירור במסורת היהודית. ברם, כאשר מדובר בסילוף, בזלזול, בציניות, בהטחת ביקורת לא עניינית ובשלילת הצד אחר מעיקרו – אין כאן מחלוקת לשם שמיים שמטרתה בירור הרצוי, אלא ניסיון עיקש לקנטר ולערוך דה-לגיטימציה, וראוי היה להתעלם מהדברים. דרך זו איננה דרכה של תורה וההולכים בדרכה. על כן הדברים אינם מכוונים כתגובה ליזהר ברק – הרוצה לקנטר תמיד ימצא דרך, אלא להעמדת דברים על דיוקם ולהבהרת נקודות לאחר שדבריו של יזהר הוצגו בבמה ציבורית, והבוחר יבחר.
לדון ולא להכפיש.חסד עשה עמנו יזהר ברק, כשמיד בפתח מאמרו כתב כי מחברי החוברת חברה שלמה העידו על עצמם כי אינם מבקשים לתור אחר רצון ה' אלא להצדיק את המצוי, ועל כן אין לנו בסיס משותף לדיון.
חסד – משום שהחוברת מלאה בהדגשות על היותה מבקשת לכוון לאמיתה של תורה לכתחילה ולרצונו של הקב"ה. טענה זו נשזרת כחוט השני בכל מאמרו הראשון ומביאה אותו להטלת דופי בכל האמור בחוברת. אף המגיבים החולקים על יזהר שלא ראו את החוברת ראו צורך ללמד זכות על נקודה זו. ברק ממשיך בקו זה גם בתגובתו לתגובות.
בין פרטים לציבור
כבר לימדנו הרמב"ן שלימוד התורה אינו כחכמת התשבורת, לאמור, דיונים בהלכה אינם דיונים מתמטיים, ומחלוקות לעולם אינן מוכרעות במאה אחוז של וודאות, אלא ב"הסכמת השכל הנכון". בהחלט ייתכן כי יש מקום לתגובה על המשא ומתן ההלכתי שבחוברת. אולם ברק בעיקרו נוקט בדרך הזו – הצגת הפרשנויות וההסברים בחוברת כמניפולציות, תמוהות ולא רלוונטיות, בלא ביסוס הדברים תוך מו"מ הלכתי והבאת דוגמאות.
על כך אין אפשרות ויכולת להגיב; הקורא הנבוך מוזמן לבחון את הטיעונים והפרשנויות המובאים בחוברת ולבחון אותם בעצמו. משא ומתן במקורות שהעבודה היסודית עליו ארכה חודשים לא יכול להצטמצם לכדי יריעה קצרה של מאמר.
טענה הלכתית אחת של ברק שוללת את החלוקה בין ההדרכה לפרטים להדרכה לחברה כחלוקה מתמיהה. החלוקה עולה מקריאה פשוטה של הלכות צניעות ותכנן (ייחוד, נגיעה, קול אישה וכדו') שעוסקות במגעים שבין גבר לאישה ולא בשאלה האם יש להפריד בין שני המינים. טענתו היא כי אי התייחסות חז"ל לשאלה זו (אם אכן לא התייחסו) נובעת מכך שלא חלמו כי יקום רב בישראל ויחלק חילוק "תמוה" שכזה.
מעבר לעובדה כי טענה זו עצמה תמוהה, לא ברור מה מביא את ברק לטעון כי ההפרדה בין המינים היא נגזרת ישירה ופשוטה של הלכות פשוטות (בהמשך ברק מרחיק לכת וטוען כי המחברים התעלמו מהלכות פשוטות). מדוע לא ביטאו חז"ל את עמדתם במפורש, יחד עם עמדות הלכתיות אחרות רבות שהובעו?
תחת הכותרת 'העמדה ההלכתית' (העומדת מול 'העמדה המתירנית', לדבריו, של מחברי החוברת) מביא ברק מספר הלכות צניעות וטוען כי אין קביעה גורפת ביחס להתנהלות חברתית, ויש לבחון סיטואציות ע"פ השאלה האם ההלכות נשמרות בהן או לא. הדבר מותיר, לטענתו, טווח מצומצם מאוד של תחומים אפורים ולא ברורים המצריכים ראייה תורנית ודעת תורה.
הדברים אינם ברורים – הליכת גברים להופעה של אישה היא אסורה, לדוגמה, יחד עם הסתכלות לצורך הנאה בנשים – אולם כיצד ניתן להסיק מהלכות פרטיות אלו הדרכה חד משמעית, "ישירה וברורה" ביחס לסיטואציות חברתית כמו ארוחות שבת משותפות, פעולת ערב שבת או מקום עבודה?
יסוד המחלוקת
נראה כי לאחר ניקוי הלכלוך והרפש, המחלוקת הבסיסית בין העמדה שמציג ברק לבין עמדת החברה המעורבת הצנועה עומדת על שלושה בסיסים:
א. השאלה האם ניתן לתת אמון באדם שישמור את הלכות צניעות ומהי משמעות הקביעה "אין אפוטרופוס לעריות" – נושא הנידון בהרחבה בחוברת. אנו מאמינים כי ההלכה נתנה אמון בסיסי באדם וביכולתו לגלות אחריות על עצמו, יחד עם הצבת 'פיגומים' וסייגים הלכתיים שנועדו לשמור עליו ולהרחיקו מנפילות;
ב. הערכת המציאות – האם ניתן לשמור ולהקפיד על הלכות צניעות בחברה מעורבת ברמה המעשית, מהו המדרון החלקלק (מושג שמרכיביו רחבים בהרבה מכפי שמוצג בביקורת של יזהר) לשני הצדדים, מהו מעמד האישה בחברה הנפרדת
ג. חשיבותה ומעמדה של דרך הארץ – המקום היחיד במאמר של הברק בו הביקורת אכן מחייבת עיון.
בבמה זו לא ניכנס מחדש לשאלות אלו – אולם רק נעיר על שתי נקודות בקצרה. הפרדה בחברה אכן מחייבת הדרת נשים. בתשובה שנשאל הרב חיים דוד הלוי ומצוטטת בחוברת נשאל הרב על ישיבות משותפות של בני המושב לדיון העומדים על הפרק. הרח"ד נבוך מול השאלות, טוען כי בחז"ל אין התייחסות לשאלת החברה המעורבת משום שבתקופתם מקומה של האישה היה בתוך ביתה ובקושי יצאה מהבית (עשה לך רב, ד, רפד).
כלומר, להבנתו אי-התייחסות חז"ל לשאלה נובעת מתנאי חייהם, ועלייתה המחודשת נובעת מתנאי חיינו השונים (יש לציין כי הרב נקודת המוצא של רח"ד היא איסור חברה מעורבת, ומנקודה זו הוא יוצא להיתרים נקודתיים). בחברה נפרדת עולה השאלה על מקומה של האישה המרצה באוניברסיטה, אמירת דבר תורה ע"י נשים, נשים בתפקידי ניהול, ישיבות במקום העבודה ועוד. איננו טוענים כי בהדרת הנשים בלבד יש טעם בלעדי לאפשר חברה מעורבת, אולם הטענה כי אין הדרת נשים בחברה כזו כמעט ואיננה יכולה להיות נכונה.
ביחס לדרך הארץ – מושג המחייב עיון ולימוד, טוען ברק כי הובאה "ראיה" אחת לכך, והיא שמצוות פרו ורבו מחייב שותפות של שני המינים. דברים אלו הם עוד סילוף של הנאמר בחוברת. ההתייחסות היא לכלל הנאמר בפסוק – מילוי הארץ, רדייה בדגת הים ובעוף השמים (התייחסות לכיבוש תחייב מאמר נפרד), ולעובדה כי בעולם קיימים שני מינים הפועלים בו ושקיומו תלוי בהם.
המושג דרך ארץ (שמפורש כטבעיות החיים) ויחסו אל התורה וההלכה נידונים בחוברת גם בלא קשר ישיר לשאלת החברה המעורבת, שם מובאת ומבוססת בהרחבה הטענה כי דרכה של ההלכה בכל תחום אינה להמעיט ולבטל את דרך הארץ, אלא להיבנות על גביה.
נציין שוב כי בדברים אין כוונה לדיון עם ברק עצמו, והם לא היו נכתבים מלכתחילה אלמלא התפרסמו בבמה ציבורית. אין הדברים באים אלא להבהרה של כמה נקודות שהועלו בביקורת ולהצגת נקודות המחלוקת הבסיסיות. בעוד ביקורת ודיון מבורכים ולגיטימיים, אנו מצרים על זלזול, סילוף, הכפשה וביטול שאינו לכבוד התורה ולומדיה.
הקרן החדשה לישראל ותנועת נאמני תורה ועבודה
בשולי הדברים נעיר, כי הקרן החדשה לישראל מסייעת במימון תנועת "נאמני תורה ועבודה", והתנועה מגלה שקיפות מלאה ביחס לכך. ניתן לחלוק על עמדה זו ולבקר את התנועה על נכונותה לקבל את התרומה, אולם חשוב והגון לדעת את העובדות כהוויתן לפני הטחת ביקורת אמוציונלית ולא עניינית. יש לציין כי הקרן אינה מתערבת ומשפיעה על פעילות התנועה. הקוראים מוזמנים לקרוא בקישור הבא את הדברים ואת עמדת התנועה – ולגבש את עמדתם לאורם.
==
רן חורי הוא ממחברי החוברת חברה שלמה – חברה מעורבת צנועה לכתחילה ועורך תוכן בכתב העת "דעות" של תנועת נאמני תורה ועבודה.
