בתי ספר בתחפושת

 

 

בהמשך לדבריו בשדולת אחריות החינוך בכנסת, פועל שמואל שטח, מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה לאיחוד חברי הכנסת סביב מטרה חברתית נעלה: הורדת האטרקטיביות התקציבית של בתי ספר הפרטיים. רק כך, כשבתי הספר הפרטיים יאבדו את כדאיותם, יחזור הכוח למפקחים אשר יוכלו לכפות את חוקי המדינה הראויים על מוסדות, מבלי לחשוש שיאיימו להפוך לפרטיים.

 

17 יולי 2012

בשכונה גדולה, עם אוכלוסייה בעלת רקע סוציו אקונומי מגוון, שוכנים להם שני בתי ספר יסודיים ציבוריים ושניהם ממלכתיים דתיים, הנתמכים כמו כל מוסד ציבורי אחר. הראשון מביניהם לוקח אחריות על כל ילדי השכונה ומקבל כל דכפין אשר חפץ שבניו יגדלו בחינוך דתי. אין מבחנים, אין שאלונים והתשלום השנתי הוא סמלי ובא לעזור מעט בהגדלת השעות. כך מקבל בית הספר כל ילד, ללא קשר למצב הכלכלי של הוריו או ליכולותיו הלימודיות. כולם ברוכים.

השני מביניהם השוכן לידו, גם הוא ממלכתי דתי , אולם שם התמונה היא אחרת: עלות לימודים שנתית לכיתה א' עומדת על 3,602 ₪, ולכיתות ה'- ו' העלות היא 4,676 ₪. עלות כזו יוצרת באופן מובהק סגרגציה בין שני בתי הספר. סכום שכזה הוא בדיוק מה שיוצר את ההבדל הסוציולוגי בין באי בתי הספר השונים.

אך לא בזה תם ונשלם: בבואנו להירשם לאותו בי"ס "יוקרתי", עלינו לענות על שאלון מיוחד שבו נישאל מיד לאחר השאלון הרפואי, וכביכול בתמימות, האם יש טלוויזיה בבית והאם היא מחוברת לכבלים? האם אב המשפחה למד בישיבת הסדר? האם הוא מתפלל 3 תפילות ביום?, האם הכשרות בבית היא "כשרות מהדרין" ועוד ועוד. בשאלון זה, אשר מופנה להורי ילדים בגן חובה (!), מודגש באירוניה, כי "התשובות לשאלון אינן מהוות שיקול באשר לקבלת הילד לבית הספר".

למי שלא מכיר את העולם הדתי, הרי שאלון זה כשלעצמו, מהווה אמצעי מעולה לסנן את הילדים מן המעמד הסוציואקונומי הנמוך.

כך, ברשות המדינה ובתקציבה המלא, פועל לו בי"ס פרטי בתחפושת. כלפי חוץ כולם בטוחים שהוא פרטי מפאת הדרך בה הוא מתנהג ואולם, בפועל הוא ממומן ב-100% ע"י מדינת ישראל.

חובה לציין כי מעטים פועלים כמו אותו בית ספר ומרבית מוסדות החינוך הממלכתי דתי בישראל נמצאים בחזית לקיחת האחריות על השכבות החלשות. אין כמו רובו של החינוך הממלכתי דתי ללמד אותנו צדק חברתי מהו. ועדיין, מוסד אחד שכזה, יכול לפגוע במוסדות רבים שנמצאים סביבו בשיטת כדור השלג. הוא מייצר סוג של "אליטיסטיות" וכך מערער את האיזון , ושנה לאחר מכן, ההורים נאלצים להיכנע לשינויים החברתיים ולשלוח לשם את ילדיהם, גם אם הם אינם מזדהים כלל עם השיטה החינוכית המתבדלת.

השאלה כמובן כיצד דבר שכזה קורה? האם אין פיקוח? והיכן משרד החינוך פה ?אלא שהאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית למחוקק ולא למפקחים. אלה, עושים לרוב כל שביכולתם להביא את המערכת להיות אחראית כלפי כל ילד. אלא שיש גבול למידת יכולתם לכפות.

החשש הוא שאם ילחצו יותר מדי את בית הספר לעמוד בקריטריונים הראויים, הרי שהוא יסרב, ויעבור חיש מהר לחינוך המוכר שאינו רשמי, קרי החינוך הפרטי. מאותו רגע הוא גם יהנה מתקציבים נדיבים ובנוסף, יוכל לעשות כל שברצונו ללא שום פיקוח, כמו למשל, גביית מחיר כפול. כך יצא שכרנו בהפסדנו.