גנובים על סרוגים

נדמה שבפולמוס 'סרוגים' נשכחה שאלה אחת פשוטה: "האם מותר להוריד את סרוגים מהאינטרנט?". האם איסור 'לא תגנוב' קל יותר מאיסור נגיעה?

שמואל שטח

על מה לא כתבו ביחס ל"סרוגים"? על ענייני הלכה ומוסר כשמירת נגיעה, ייחוד, יציאה לשני דייטים במקביל, על נושא הרווקות במגזר, על נפילות ועליות רוחניות, על יחסי דתיים חילונים, על אתגרים חינוכיים ואפילו על בגדיהם של ה"סרוגים", היכן הם אוכלים ועוד. אני כבר ממתין לראות מאיזו ישיבה יצוץ אותו תלמיד שיאגד את הכול לכדי "קונטרס", ומי תהיה הישיבה שתפיץ ספר מאמרים שכנגד.
ואולם דומני ששאלה אחת לא נשאלה מספיק, לפחות לא בריש גלי: "האם מותר להוריד את סרוגים מהאינטרנט?". כפי שבכל נושא מן הנושאים שלמעלה יהיו מחמירים ומקילים, מתנגדים ומצדדים, ציפיתי שגם כאן יעלה פולמוס.
הרי ברור שיש מי שנפגע מהעניין. אין לי מניות ב- YES ומבחינתי עדיף שחברות הכבלים היו פושטות את רגלם מזמן ומאפשרות לבני האדם להרוויח זמן פנוי מ"כבלי הזמן". ובכל זאת, על הסדרה מישהו שילם וזכותו ליהנות מהשקעתו. עד היכן מגיעה "זכות יוצרים" היא שאלה מורכבת בעלת סימני שאלה הן במשפט הישראלי והן במשפט העברי. בכל מקרה, היא ראויה לדיון נרחב. הדבר שמציק לי הוא שכמו בכל נושא שעלה, היינו מצפים לראות פסק ברור של רב שאומר שיש כאן איסור מטעמי גזל, ויום אח"כ לראות רב שמקל. הפעם לא שמענו. זאת למרות שטעות בפסיקת ההלכה במקרה זה, משמעותה עבירה על "לא תגנוב" דאורייתא ולא על מנהג מתקופת הראשונים.
השאלה היא מדוע הנושא לא עלה במלוא חריפותו. האם זה מפני שיש נושאים שלכולנו, דתיים וחרדלי"ם כאחד, עדיף שלא לשאול? או אולי זה מפני שענייני "לא תגנוב" קלים אצלנו יותר מאשר עניינים שבצניעות? אולי זה פשוט משום שלהוריד משהו מהאינטרנט נחשב לדבר שנעשה ברשות היחיד של האדם, ומטבעו הוא אינו שש לחלק זאת עם אחרים? ואולי משום שרבים מפחדים מטוקבקיסטים שיכתבו: "משחק אותה צדיק, אז איך הוא ראה?".
ואולי אני בכלל מכפיש. כל הדיון על סרוגים נסב למעשה על פרקים 1,2 ו- 15שעלו באתר הסדרה. את שאר 12 הפרקים אף אחד לא ראה. ואולי להיפך, לכולם, כולל כל הרבנים ואנשי החינוך שכתבו על הסדרה יש בבית YES. מכיוון ששתי האפשרויות האחרונות לא כל כך מציאותיות, חזרנו לשאלות הקודמות.
לפני מספר שנים בהיותי שליח בשיקגו, העברתי סדרה של שיעורים העוסקת בסוגיות אקטואליות מן ההיבט ההלכתי. דילול עוברים, חידוש הסנהדרין, פיטום אווזים ועוד. באחת הפעמים בחרתי להעביר את השיעור על שאלת "הורדת שירים מהאינטרנט". התחלנו בניתוח סוגיות "שטפו נהר", על ייאוש מדעת, "זה נהנה וזה לא חסר", האם יש קניין בדברים לא מוחשיים ועוד. משם עברנו לפסקים החשובים בנושא ולהתלבטויות כמו: "אם ממילא לא היית קונה את הדיסק", או "אם כבר קנית בעבר גרסה ישנה" ועוד. בשלב זה של השיעור הסתכלתי על הנוכחים. למרות שחשבתי שזה ירתק אותם, הם היו די נבוכים. שאלתי אותם: "מה העניין? מדוע אינכם איתי?". אחד מהם, ענה לי בתמימות: "יש אנשים בישראל שצורבים דיסקים?" (באנגלית זה נשמע יותר טוב). לרגע לא הבנתי, אך לאחר ששאלתי אותם כיצד הם נוהגים, הכול התבהר: כשהם רוצים דיסק או תוכנה, הם הולכים לקנות בחנות. מבחינתם זה היה, כאילו העברתי שיעור על "האם מותר לגנוב מהמכולת- דיון בפוסקים". אז נכון שבארה"ב הדיסקים עולים שליש ממה שאנחנו משלמים כאן, ונכון שפה כולם ישראלים ונכון שיש עוד הרבה סיבות להקל. אך מדוע מתוך כל הדעות והעמדות, על נושא זה לא היה דיון אמיתי?

"עד היכן מגיעה זכות יוצרים היא שאלה מורכבת הראויה לדיון נרחב. הדבר שמציק לי הוא שכמו בכל נושא שעלה, היינו מצפים לראות פסק ברור של רב. הפעם לא שמענו"

הכותב הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה