גשר של שנאה-הרב אילעאי עופרן

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226826.html

 

גשר של שנאה-הרב אילעאי עופרן
04/05/11

באופן פרדוקסלי, הפכים עשויים להיות דומים מאוד זה לזה. לפעמים נדמה לי, שהדמיון בין השוליים הסהרוריים של החרדיות במאה שערים לבין קצה האסקפיזם של החילוניות התל אביבית הוא כה גדול, עד שהוא משמש מעין גשר על תהום השנאה הפעורה ביניהם.

שלושה ימי זיכרון עיקריים יש בלוח השנה העברי-הישראלי. ימי הזיכרון המודרניים – לשואה ולגבורה ולחללי צה"ל – ויום הזיכרון הקדום, לחורבן הארץ והמקדש בתשעה באב. החברה הישראלית על גוניה השונים מציינת ימים אלו בדרכים שונות, מצום ותפילה ועד צפירה וטקסים. בשנים האחרונות, נראה שנוספה "מצווה" נוספת לכל אחד מהם.

במהדורת החדשות במוצאי יום הזיכרון משודרות בכל שנה התמונות המוכרות של חרדים במאה שערים, המתעלמים מן הצפירה ורומסים ברגל גסה את קדושת היום. תמונות אלה הן עוד קיסם למדורת השנאה החילונית. באופן דומה, בכל שנה, בליל תשעה באב, נשלח אותו צוות צילום שתיעד את המתעלמים מהצפירה במאה שערים, לתעד את בתי הקפה בתל אביב העמוסים לעייפה באנשים הרומסים ברגל גסה את קדושתו של יום הזיכרון לחורבן הארץ והמקדש.

כמה חוסר יושר וחוסר כנות קיימים משני צדי המתרס. אותם שהובילו ותמכו בחוק שיאסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, ויכפה על כלל הציבור לכבד יום זה, מסרבים לכבד באופן מינימלי את יום הזיכרון. מן העבר השני, אותם המתנגדים ל"כפייה הדתית" ויוצאים למסעדה בליל תשעה באב כאקט של מחאה, מבקשים לכפות על העולם החרדי את הנורמות החילוניות המעצבות את יום הזיכרון.

כה רב הדמיון בין הבוז החילוני לבוז החרדי, ובין חוסר הכנות והיושר של שני הצדדים, עד שנעשה קשה ממש להבדיל ביניהם. הטיעונים זהים, הזלזול דומה. ההבדל היחיד הוא בכיוון שאליו מופנים חצי השנאה. חוששני, כי כל עוד פלחים כה רחבים בחברה הישראלית יוגדרו רק על ידי שנאתם לאחר, ימשיכו חיינו להיות רוויים בימי זיכרון.

הרב עופרן, רבה של קבוצת יבנה, מלמד במרכז יעקב הרצוג ובמכינת "צהלי", ומשמש רכז פרויקט "אור חדש" של נאמני תורה ועבודה