דוברי צדקות, מסתבכים עם התרומות

 

http://nrg.co.il/online/1/ART1/947/160.html

למרות הרצון לתרום בעין יפה, לאור שלל הפניות בבקשת עזרה, סיוע ותרומה כספית,

לעיתים לא ברור מתי מדובר ב"הכנסת כלה" ומתי זו סתם "הכנסה קלה"

27/9/2009

 

לכבוד ר' משה בן מימון, רחוב מתנות עניים, משנה תורה

הנדון: שאלה עקרונית בסוגיית הצדקה והצורך לסייע לזולת

אני פונה אליך בשאלה קשה הטורדת את חברי בית הכנסת שלנו, בעיקר בימי הכפרות לפני יום כיפור, לקראת חג הפסח, ובהתרמות מחצית השקל. מכל זווית ודרך ובמיוחד השנה, מגיעים לפנינו אנשים המבקשים עזרה ותמיכה כלכלית.

אנו שמחים לעזור עד כמה שניתן ולפעול כפי שכתבת בהלכות צדקה, ש"עני שאין מכירין אותו, ואמר רעב אני… אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מיד". יותר מכך, אנו משתדלים לעשות את המצווה בסבר פנים יפות ובשמחה ובהתאם לכל ההקפדות הנדרשות בכדי לקיים הלכה חשובה זו, אשר ממנה נהנים הנותן והמקבל גם יחד.

ואולם, בסוף סעיפי ההלכות הוספת כי "לעולם ידחוק אדם עצמו… ואל יצטרך לבריות, ואל ישליך אדם עצמו על הציבור…".

ואני הקטן, שואל אותך הרמב"ם: כיצד נדע למי ניתנה ההזדמנות להתפרנס ולמי לא? כיצד אדע מי מהעניים הדופקים על דלתינו הם מאלה שניצלנו אותם או מאלה שמנצלים אותנו? מתי זו "הכנסת כלה" ומתי זו "הכנסה קלה"? האם האחריות שלנו צריכה להיות גם למי שלא אחראי לעצמו?

אנו נוהגים לתמוך בארגונים העוזרים לציבור במציאת פרנסה ומקצוע, בארגוני חסד הפועלים עם אלו שלפתע פוטרו או פשטה ידם ולתת לאלו אשר אין ביכולתם לפרנס.

אך מה לעשות עם אלה אשר קבצנותם אומנותם? האם הם שייכים לרישא של דבריך או שמא לסיפא? האם רצוננו שלא לעודד בטלה הינו רצון אמיתי, או שמא הוא נובע מצרות עין והתנשאות?

צילמנו עבורך כמה מן הקופות שהונחו השבוע בבית הכנסת. אודה לך ולציבור המטקבקים אם ידע להציע למי לתת בשמחה ולמי לסרב בנימוס.

בברכה
שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה