דעה: אג'נדה לציונות הדתית
הסקרים חוזים ל'בית היהודי' בראשות נפתלי בנט הצלחה בבחירות. ייתכן ולראשונה מאז 1973 תחזור האות ב' לגודל הדו-ספרתי, ולהיותה המפלגה השלישית בישראל.
מרכזיות המפלגה איננה זכות אלא גם חובה. בתוך מסך העשן של תעמולת הבחירות נשכחת השאלה היסודית – מהו, בעצם, סדר-היום אשר מבקשת הציונות הדתית לקדם, איזו אג'נדה אנו יכולים לבשר לחברה בישראל?
האג'נדה במפלגות בישראל – העמדות ומרכזיותם
אג'נדת המנהיגות כוללת שתי שאלות: 1. מהו הנושא המרכזי בו הוא מבקש לעסוק? 2. מה עמדתו בנושא זה ובאחרים? שאלת האג'נדה עומדת ביסודן של מערכות בחירות בכלל, ובולטת במיוחד במאבק הנוכחי בין נתניהו לשלי יחימוביץ'. נתניהו מפנה את הציבור הרחב לשאלת הניסיון של המנהיגות ולנושאי חוץ וביטחון, יחימוביץ' מדגישה את 'האג'נדה החברתית'. המאבק ביניהם נוגע, בעיקר, לנושאים בהם יידונו, ופחות לעצם עמדותיהם בנושאים השונים. רוב הציבור בישראל מציג נטייה לימין המדיני ולשמאל הכלכלי.
ניצחון הליכוד נובע ממרכזיותה של השאלה המדינית באג'נדה של הציבור והמערכת הפוליטית בישראל. בשאלת היסוד המדינית מייצג נתניהו את רוב אזרחי ישראל, ולכן זכה באמונם, ולפי כל הסקרים צפוי לזכות שוב בניצחון גם בבחירות הקרובות. כיוון שהליכוד זוכה בשלטון, הוא מצליח להוביל גם לדומיננטיות של עמדותיו הכלכליות.
יחימוביץ' מבקשת להעביר את האג'נדה הציבורית לנושאי כלכלה. במישור זה יש לה יותר סיכוי לזכות ברוב בציבור ולהגיע לניצחון. היא פועלת לטשטש את הזהות המדינית של מצע מפלגתה בכלל ועמדותיה האישיות בפרט. גם בנושאי דת ומדינה היא מובילה קו של נייטראליות ומתרחקת מכל סממן אנטי-דתי או חרדי.
גורמי ההגמוניה חרדית בסוגיות דת ומדינה
ניצחון הליכוד נובע ממרכזיותה של השאלה המדינית באג'נדה של הציבור והמערכת הפוליטית בישראל. בשאלת היסוד המדינית מייצג נתניהו את רוב אזרחי ישראל, ולכן זכה באמונם, ולפי כל הסקרים צפוי לזכות שוב בניצחון גם בבחירות הקרובות
ומה לגבי נושאי דת ומדינה? מדוע החרדים מצליחים להיות הגמונים במישור זה, למרות שעמדת הרוב בציבור הישראלי קרובה יותר לעמדותיה של הציונות הדתית? התשובה לכך מצויה במרכזיותו של הנושא במפלגותיהן.
המפלגות הדתיות מתייחסות בעיקר לנושאים המדיניים (על אילו נושאים איים 'הבית היהודי' לפרוש מן הקואליציה? על אילו נושאים הגיש 'האיחוד הלאומי' הצעות אי אמון בממשלה?). החרדים הם היחידים המעמידים כנושא מרכזי את סוגיות דת ומדינה, הרבנות ובתי הדין. למרות העובדה כי הרוב המכריע של הציבור בישראל מזדהה עם עמדות המחנה הדתי בסוגיות דת ומדינה, החרדים מצליחים להיות הגורם המוביל במקומה ואופייה של היהדות בשלטון בישראל. המפלגות הדתיות הסתפקו בשאריות, פירורי מינויים מהחבר'ה שלנו, בעוד המערכת הרבנית ואופייה מקבלת צביון חרדי.
מהי האג'נדה המיטבית לציונות הדתית
לא הגודל המוגבל של המפלגות הדתיות (שבעה מנדטים כיום במצורף), אלא האג'נדה, סדר היום המכוון לנושאים מדיניים הפכה אותן לבלתי רלבנטיות. גם אם איחוד ציוני דתי חדש בין הבית היהודי לתקומה יזכה לכפליים מנדטים, יכולת ההשפעה שלו עלולה להישאר אפסית. אם ירצה איחוד כזה לתבוע בתוקף מנתניהו לאמץ עמדות מדיניות המקובלות במחננו, יכולתו תהיה מוגבלת, אם לא אפסית. חידוד התביעה המדינית מנתניהו ידחוף את הליכוד-ביתנו לזרועותיהם של לפיד וחבריו. (בדיוק כמו שהאיחוד הלאומי הוביל את נתניהו לזרועות אהוד ברק בקדנציה היוצאת). על הנושאים המדיניים יכולת ההשפעה מוגבלת מאוד, ומיקוד המאמץ בהם הותיר את זירת אופייה היהודי של המדינה בדומיננטיות חרדית.
המחלוקת האידיאולוגית בין נפתלי בנט וזבולון אורלב נבעה, להבנתי, משאלת האג'נדה. אורלב הדגיש את ההתמקדות בפירורים הניתנים למחנה הדתי, ובהתכנסות פנימה אל הציבור הדתי. נפתלי בנט מבקש להוביל (ברוח רבו, הרב רונצקי) עיסוק בזהותה היהודית של מדינת ישראל, תוך פעילות משותפת עם חילוניים ומסורתיים הקרובים לעמדותינו. אולם האג'נדה, תשומת הלב של המנהיגות, איננה בלתי מוגבלת. נדרשת בחירה בין חלופות: האם אופייה של המדינה יעמוד במוקד האיחוד הציוני דתי או מדיניות החוץ והביטחון של ישראל?
מכל חלקי הציבור הישראלי, דתיים, חרדים, חילוניים ומסורתיים עולה קריאה לחיזוק אופייה היהודי של מדינת ישראל. המערכת הפוליטית התמהמה להיענות לאתגר. הציונות הדתית הזניחה את הנושא והסתפקה בטיפול בתוככי המגזר. היציאה לציבור הרחב, אליה קורא נפתלי בנט מאז הצטרף למערכת הפוליטית, מחייבת אג'נדה הולמת. קביעת סדרי עדיפויות הולמים. רק לאורם ניתן יהיה באמת להתחיל במשהו חדש.