מחלוקת בראי המקורות
- רבן גמליאל ורבי יהושוע
דף כד, ב משנה מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח
דף כה, א משנה וערבית במערב א"ר יוחנן בן נורי עדי שקר הם כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר"ג אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך הלך ומצאו ר"ע מיצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר (ויקרא כג) אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו בא לו אצל ר' דוסא בן הורכינס אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר (שמות כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו עמד ר"ג ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי:
דף כה, ב גמרא ואומר (תהילים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים ואומר (דברים יז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר (קוהלת ז) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה: נטל מקלו ומעותיו בידו: תנו רבנן כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן:
תלמוד בבלי, ראש השנה
שאלות מנחות:
מהי המחלוקת המתוארת?
לו היה עליך להכריע בסוגיה זו, כיצד היית נוהג ומדוע?
אילו גישות להתמודדות עם מחלוקת מובאות כאן?
מהו גודל ההשפעה של מחלוקות בחברה המתוארת בתלמוד?
כיצד משפיעות מחלוקות על החברה כיום?
מה לדעתך ניתן ללמוד על דרכי התמודדות עם מחלוקת ממקורת אלו?
כיצד ניתן ליישם גישות אלה בימנו?
2. אלו ואלו דברי אלהים חיים
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין [צנועים] היו. ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
תלמוד בבלי, עירובין יג ע"ב
3. מחלוקת לשם שמים
כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו.
משנה אבות ה', י"ז
רצח פוליטי – סיפור גדליה בן אחיקם – אז והיום
- סיפור הרצח – מלכים ב' כ"ה
כב וְהָעָם, הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל–וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. כג וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים, כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּה; וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן-תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן-הַמַּעֲכָתִי–הֵמָּה, וְאַנְשֵׁיהֶם. כד וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ, וּלְאַנְשֵׁיהֶם, וַיֹּאמֶר לָהֶם, אַל-תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים: שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל–וְיִטַב לָכֶם. {פ}
כה וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶּן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת; וְאֶת-הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה. כו וַיָּקֻמוּ כָל-הָעָם מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיִם: כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵי כַשְׂדִּים.
- היום שאחרי – ירמיהו מ"א
. ד וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, לְהָמִית אֶת-גְּדַלְיָהוּ; וְאִישׁ, לֹא יָדָע. ה וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן, שְׁמֹנִים אִישׁ, מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים, וּמִתְגֹּדְדִים; וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם, לְהָבִיא בֵּית יְהוָה. ו וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה לִקְרָאתָם, מִן-הַמִּצְפָּה, הֹלֵךְ הָלֹךְ, וּבֹכֶה; וַיְהִי, כִּפְגֹשׁ אֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֹּאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם. ז וַיְהִי, כְּבוֹאָם אֶל-תּוֹךְ הָעִיר; וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, אֶל-תּוֹךְ הַבּוֹר–הוּא, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אִתּוֹ. ח וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ-בָם, וַיֹּאמְרוּ אֶל-יִשְׁמָעֵאל אַל-תְּמִתֵנוּ–כִּי-יֶשׁ-לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה, חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ; וַיֶּחְדַּל, וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. ט וְהַבּוֹר, אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל-פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד-גְּדַלְיָהוּ–הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא, מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל; אֹתוֹ, מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ–חֲלָלִים. י וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת-כָּל-שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה, אֶת-בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת-כָּל-הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה, אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם; וַיִּשְׁבֵּם, יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, וַיֵּלֶךְ, לַעֲבֹר אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן. {ס}
יא וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ, וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה. יב וַיִּקְחוּ, אֶת-כָּל-הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ, לְהִלָּחֵם עִם-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה; וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ, אֶל-מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. יג וַיְהִי, כִּרְאוֹת כָּל-הָעָם אֲשֶׁר אֶת-יִשְׁמָעֵאל, אֶת-יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ, וְאֵת כָּל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ–וַיִּשְׂמָחוּ. יד וַיָּסֹבּוּ, כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר-שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל, מִן-הַמִּצְפָּה; וַיָּשֻׁבוּ, וַיֵּלְכוּ, אֶל-יוֹחָנָן, בֶּן-קָרֵחַ. טו וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים, מִפְּנֵי, יוֹחָנָן; וַיֵּלֶךְ, אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן. {ס}
טז וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-אִתּוֹ, אֵת כָּל-שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה מִן-הַמִּצְפָּה, אַחַר הִכָּה, אֶת-גְּדַלְיָה בֶּן-אֲחִיקָם–גְּבָרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְנָשִׁים וְטַף וְסָרִסִים, אֲשֶׁר הֵשִׁיב, מִגִּבְעוֹן. יז וַיֵּלְכוּ, וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כמוהם (כִּמְהָם), אֲשֶׁר-אֵצֶל, בֵּית לָחֶם–לָלֶכֶת, לָבוֹא מִצְרָיִם. יח מִפְּנֵי, הַכַּשְׂדִּים, כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם, אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ.
מה הדומה ומה השונה בשני מקרי הרצח? מה ניתן ללמוד מהשוואה זו?
- תגובות גולשים: סגירת המעגל, שבלעדיה, הכל אין – משה אהרון , 9/16/2007
"צום גדליה, לא בא לעולם אלא לשם אחריתו, כדי להקדים ולגדור גדריו ומשמעויותיו של רצח – "בן אחי קם" על אחי להורגו. אם כן צום גדליה כראשית – ורצח רבין כאחרית בבחינת שני קצוות של אותו מעגל. כל עוד תובנה זו לא תחלחל, משמעותו של "צום גדליה" – מחוללת. ואם לא די בכך, צום גדליה הוא גם ההכנה הרלוונטית הגדולה לצום יום הכיפורים, ולכן הוא גם נופל בתכוף לראש השנה ובתחילת ימי המירוץ של עשרת הימים . . אין כל משמעות לצום יום הכיפורים, אם אין את ההפנמה והחרדה הכנה, לבקיעים שבאחדות כלל ישראל. ואם אין נותנים הדעת, לצום ה"נצרך" ודווקא תחילה, לאחדותו של עם ישראל לכלל עם אחד. והנה כראשית באחרית, ואולי בהפוך על הפוך, לא בדמדומי הדעיכה כאז, אלא דווקא בהבזקי גאולה דהיום נפל שוב אותו הדבר הנורא. בקיע מעיב בחומת האחדות והנה, אין שם אל לב. אין קושר קצוות, מפיק לקחים, מזקק מסרים… בלעדי התובנה הנ"ל אי אפשר להתחיל ברגל ימין את הצעידה בעשרת ימי התשובה אל מעלה הפסגה: אל המלך , אל המשפט , אל החותם… "
עיצוב זיכרון – מה אנו בוחרים לזכור, איך, מתי?
- זכרנו לחיים –
בעשרת ימי תשובה מוסיפים בתפילת שמונה עשרה:
"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוהים חיים"
מהי משמעות הביטוי זכרנו לחיים? על איזה זיכרון מדובר ומדוע דווקא לחיים?
- יצירת זיכרון לדורות –
"כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ."
(זכריה ח', י"ט)
כיצד יוצרים זיכרון של מאורע לדורות? האם מנגנון זה מתאים לימינו? אילו אפשרויות עומדות בפנינו כחברה יהודית בישראל של ימינו? מה בין צום לטקס זיכרון?
מקורות נוספים –
"אם תשאלו את ועדת הטקסים הממלכתית, תגלו שיצחק רבין לא נרצח. הוא מת. "יום הזכרון ליצחק רבין" – יום הזיכרון לאדם עצמו, ולא להירצחו. ההחלטה לזכור את רבין (ולא את הירצחו) מהווה התנקשות נוספת בזיכרו. " מתוך: פרסום מערכת אתר וואלה!, 24.10.2004
"ציון יום הזיכרון לרבין בשני תאריכים שונים עלול ליצור זיכרון מפוצל ולפלג עוד יותר את החברה הישראלית, המשוסעת גם כך. לוח השנה אחיד קובע את מקצב החיים של החברה, קושר את חברי החברה זה לזה ויוצר בקרבם את תחושת השותפות והשייכות למעגלי החיים והזיכרון הקולקטיביים. עם שאינו מצליח ליצור לוח שנה אחיד על-פיו נוהגים כולם הוא עם שנדון להתפלגות. הרי לא היינו מעלים בדעתנו, שחלק מהעם היהודי יציין את ראש השנה ב-א' בתשרי וחלקו ב-30 באוקטובר. אם אין יכולת לזכור את העבר יחדיו ולהתייחד עם זכרו של מנהיג שנרצח ביום אחד המקובל על כל חלקי הציבור, פירושו של דבר שאין יכולת להתקיים יחדיו בהווה, ושאין עתיד משותף"
"יום רבין חל בשבוע שעבר, ביום י"א בחשוון, אבל יום רבין יחול גם בשבוע הבא, ביום 4 בנובמבר. שבועיים ימים מפרידים בין יום רבין, לפי התאריך העברי, לבין יום רבין, לפי התאריך האזרחי, שכמעט כולנו חיים על פיו. לכאורה, הפער הזה הוא לא יותר מאשר עדות נוספת לעקמומיות המפורסמת של הפשרה: במישור המעשי, נחיה כל אחד על פי לוח השנה המעניין אותו, עברי, אזרחי, מוסלמי או אחר, אבל במישור הסמלי, של התאריכים הרשמיים, נחיה על פי הלוח העברי, שהוא זר למרבית הבריות…לאמיתו של דבר נוצרה כאן אפשרות לציין לא יום רבין אחד ולא שני ימי רבין, אלא את תקופת ימי רבין, בין הראשון לבין השני. אני לא מתאר לעצמי את תקופת ימי רבין כתקופה של ימי אבל, אף כי הייתי רוצה לראות את הבריות מתאבלים על רבין יותר ממה שראינו לאחרונה. אני גם לא מתאר לעצמי את התקופה הזאת כתקופה של ימי התמקדות ברצח עצמו. אף כי ראוי לעסוק בו, ובכלל זה במדרון שהוביל אליו, יותר מכפי שהבריות והמוסדות עוסקים ברצח ובלקחיו. אני מתאר לעצמי את תקופת ימי רבין כתקופה של ימים או שבועות, שבהם כל אדם יכול למצוא לעצמו זמן, אפילו שעה קלה, כדי לייחד אותו לזכרו של רבין, למוראותיו של הרצח ולאורותיו של השלום" (עמדתו של פרופ' אסא כשר מתוך עיתון תל-אביב, 29.10.1999).
