דרוש מהפך בבתי המדרש – מיכה גודמן

מילכוד בתי המדרש במדינת ישראל: לשמרנים יש בקיאות אדירה ולמדנות חריפה, אך חסרה מחשבה מקורית ותסיסה יצירתית. בתי המדרש הפלורליסטים חסרים את הבקיאות התלמודית והחריפות המסורתית. לד"ר מיכה גודמן יש מתכון לבית מדרש חדש
מיכה גודמן

 

עם תום מלחמת העולם השנייה, התקבצו אל בית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית כמה מגדולי תלמידי החכמים של העולם היהודי – ובראשם שאול ליברמן ור' אברהם יהושע השל. העוצמה האינטלקטואלית ושיעור הקומה הרוחני של דמויות אלו, כאשר מכונסות היו במקום אחד, הפך את בית המדרש לרבנים לאחד מהמרכזים הרוחניים החשובים של יהודי צפון אמריקה באותה תקופה. אולם התנועה הקונסרבטיבית לא הצמיחה דור נוסף של דמויות כדוגמת השל וליברמן. זה היה מופע היסטורי חד פעמי של גדולה בבית המדרש לרבנים. במבט שני, גם את השל וליברמן התנועה הקונסרבטיבית לא הצמיחה. בית גידולם היה הישיבות האורתודוקסיות של אירופה.

 

 

תופעה דומה מצאנו כדור וחצי קודם לכן בקרב הציונות החילונית המתחדשת. בעלייה השנייה התקבצו עוצמות רוחניות ענקיות שהובילו את המהפכה התודעתית של החילוניות העברית המודרנית. אך גם במקרה זה לא הצליחה הציונות החילונית להעמיד דור שני של תלמידי חכמים כדוגמת ביאליק, ברנר וברדיצ'בסקי. גם הם גדלו בישיבות האורתודוקסיות של מזרח אירופה.

 

 

הניסיונות המודרניים להזריק רעיונות חדשים למסורת עתיקה ולמרוד ביהדות השמרנית נעשו על ידי חניכי אותה היהדות השמרנית עצמה. על אף הצלחותיהם הגדולות של החילוניות הישראלית ותנועות ההתחדשות בצפון אמריקה, הם כשלו ביצירת דור חדש של תלמידי חכמים שיכולים לשמר את השיח המורכב עם המסורת היהודית.

 

 

מיפוי של בתי המדרש הקיימים במדינת ישראל מגלה את המילכוד הבא: בבתי המדרש השמרניים נוצרת בקיאות אדירה ולמדנות חריפה, אך בתי מדרש אלו נעדרים על פי רוב במחשבה מקורית ובתסיסה יצירתית החורגת מגבולות המסורת. מצד שני, בתי המדרש הפלורליסטים למיניהם, שקמים לאחרונה בחברה הישראלית, מלאים במחשבה מקורית וביצירתיות אך חסרים את הבקיאות התלמודית והחריפות המסורתית. האם ניתן לכונן בית מדרש חדש שימזג בין מחויבות ללימוד תורה כדוגמת בתי המדרש המסורתיים, עם האפשרות למחשבה נקייה, מקורית ויצירתית כדוגמת זו המתרחשת בבתי המדרש הפלורליסטיים?

 

 

מצויינות רב גונית

בית המדרש החדש יישמר בתוכו את הלהט הלמדני. הרעש בבית המדרש יהיה הרעש המתוק והמוכר שנשמע בבתי המדרש מאות שנים, רעש של מאות חברותות סימולטאניות שמכוננות את הניגון הלמדני שנוח כל כך להיבלע בו. על אף הקולות הזהים, המילים אחרות יהיו. הקוריקולום המסורתי יעבור שינוי משמעותי. מרכזיותו של התלמוד תבחן מחדש. תלמיד החכם המודרני יידרש לפתח עולם רוחני ואינטלקטואלי שהנו רחב מהוויות אביי ורבא.

 

 

לשם הדגמה, כיום, גם בישיבות הפתוחות ביותר, לומדים את הפילוסופיה של הרמב"ם אשר למד מאריסטו, אך לא לומדים באופן שיטתי את אריסטו. בבית המדרש החדש נבקש לא רק ללמוד מהרמב"ם, אלא ללמוד כמו הרמב"ם.

 

 

תלמידי בית המדרש יילמדו לצד הגמרא גם את היצירות הקלאסיות של הפילוסופיה היוונית והמערבית. בבית המדרש תידרש התעמקות מקראית לצד למידה סדורה של יצירות ספרות קלאסיות ועיון בכתביהם של הוגים ציוניים מודרניים. אביי, רבא, אריסטו, ברנר, ברדיצ'בסקי, אפלטון וקאנט – כולם יחד יהיו גיבורים מעוררי השראה עבור התלמיד. כמו כן ירכשו בבית המדרש כלים להשפעה תרבותית כדוגמת סדנאות כתיבה יוצרת ולמידת סודות הרטוריקה.

 

 

מלבד הרחבת הקוריקולום, יאפשר בית המדרש לתלמידיו לבטא באופן מלא את כל צדדי אישיותם. במהלך פיתוח התבונה, העבודה על הגוף לא תינטש. בני בית המדרש יתרגלו יוגה, התבוננות פנימית וילמדו אומנויות לחימה.

 

 

החברה הישראלית במלואה תהיה מיוצגת בבית המדרש החדש. יהיו בו דתיים וחילונים, גברים ונשים. האינטרקציה בין בני בתי המדרש לא יכווץ ללימוד משותף בלבד. במהלך התקופה בבית המדרש הם יטיילו יחד, יתנדבו בקהילה, וינהלו בכוחות עצמם את החיים השוטפים של הקמפוס.

 

 

הישיבות השונות שהתפתחו בחברה הישראלית (וגם הפתוחות שבהם) שימרו את המודל של בית המדרש המסורתי בו לומדים בעיקר תלמוד ואליו מוזמנים רק גברים דתיים. המחשבה שהקוריקולום שהתאים לוולוז'ין במאה התשע עשרה מתאים למדינת ישראל במאה העשרים ואחת, מקשה מאוד על היווצרותם של תלמידי חכמים שיוכלו להתמודד עם המורכבות הישראלית המודרנית – דמויות שהחברה הישראלית כה זקוקה להם.

 

 

בעוד בית המדרש המסורתי מסתגר מהעולם – בבית המדרש החדש יהיה מוקדש כולו למפגש עם העולם. הוא יפגיש בין היצירות היהודיות הגדולות ליצירות המערביות הגדולות, הוא יפגיש את הגוף עם הנפש, וכאמור – בין דתיים וחילונים. המתח שבין התכנים המגוונים והלומדים המגוונים עתיד להצמיח מחשבות חדשות וחושבים חדשים ויהווה את התשתית לצמיחתו של תלמיד חכם חדש: אדם שחותר למצויינות רב גונית, אדם שמכיל בתוכו את הלמדנות המסורתית עם יצירתיות מחשבתית חופשית ואשר יוכל להתמודד אם האתגרים המורכבים של המציאות הישראלית-יהודית המודרנית.

 

 

ד"ר מיכה גודמן מלמד מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ועומד בראש מדרשת עין פרת. המאמר המלא יפורסם בעלון "עת לדרוש" של תנועת נאמני תורה ועבודה