דרוש: רב לכו-לם

ב-60 שנות קיומנו ישנה מציאות מעוותת שענייני בחירת הרבנים היא בעיקר טריטוריה של 20 האחוזים האורתודוכסים, ובעיקר של עסקני ציבור זה, המתגוששים בזירת המינויים לרבנות הפלגים הפנימיים, כשהשאר מביטים מבחוץ באדישות. מאיר יפה סבור שרב עיר חייב להיות משרת נאמן של כלל הציבור

 21.06.09

נשאלת בוודאי על ידי רבים השאלה: מה ליהודי חובש כיפת שמיים חילונית כמוני ולסוגיית בחירת רב עיר בירושלים?

במדינת ישראל כיום כשישה מיליון יהודים, מתוכם כ-50% מגדירים עצמם כחילונים, 30% כמסורתיים, רק כ-20% מגדירים עצמם כחרדים או דתיים לאומיים המהווים את האורתודוכסיה הדתית בישראל.

ב-60 שנות קיומה של מדינת ישראל נוצרה מציאות מעוותת שענייני בחירת הרבנים היא בעיקר טריטוריה של עשרים האחוזים האורתודוכסים, ובעיקר של עסקני ציבור זה, המתגוששים בזירת המינויים לרבנות הפלגים הפנימיים, ושאר רובם ומניינם של יהודי ישראל מתבוננים ומשתאים במחזה מהיציע, מי בהנאה, מי בשאט נפש ורובם בעיקר באדישות.

מצב זה הוא בעיני לקוי, מעוות ומזיק לא רק למי שאינו דתי אלא אף ואולי בעיקר לציבור הדתי.

רב עיר הוא קודם כל משרת ציבור. הוא הרב גם של החילונים.
אין כאן אוקסימירון: הרב הבא של ירושלים ילחם לתיקון סכנות בכביש כמו להצבת עמודי עירוב; יוטרד מתופעת האלימות במשפחה; יבין שהאדם החילוני הנוהג בשבת צריך מקום חנייה; יכיר בגיורי הרבנות הראשית; יהיה ציוני.
ממומן בכספי כל משלמי המיסים. גם ואולי ובעיקר מכספם של יהודים חילונים שמהווים רוב מובהק בקרב פלח האוכלוסיה היהודית בישראל. שירותי הדת לדתיים הם חלק בלבד ממניפת הנושאים שבהם עוסק ומשפיע רב עיר. כל תחומי האישות של הציבור היהודי בישראל מופקדים בגזרת הרבנות והרבנים, בעיקר בתחומי נישואין, גירושין, גיור וקבורה, וכך הם נוגעים ישירות במקום רגיש ואינטימי בעולמו של כלל הציבור היהודי.

גלוי לכל שסוגיות "מי הוא יהודי" ו"מה היא יהדות", נמצאת בתקופתנו במחלוקת חריפה, שאין עליה הסכמות. אך למרות מלחמות התרבות והדת, יש כיום עדיין הסכמות שבמדינת ישראל אנו חייבים ליצור מרקם של חיים משותפים לכל קבוצות העם היהודי כתנאי הכרחי לקיום ולשגשוג של החברה והמדינה.

רב עיר חייב להיות משרת נאמן של כלל הציבור היהודי, גם של אחרון החילונים. הדבר נכון בכל יישוב בישראל, ועל אחת כמה וכמה בירושלים, שאינה רק העיר שמשרתת ומייצגת את תושביה, היא בירת מדינת ישראל והעולם היהודי הכולל גם את מיליוני היהודים הרפורמים, הקונסרבטיבים ושאר הגוונים והקבוצות.

שני רבדים של עניין יש לציבור היהודי שאינו רבני במוסד הרבנות. רובד אחד שהוא הכולל והרחב ביותר נוגע לכל ממשק השירותים בתחום המעמד האישי. שם ראוי כל אזרח לפגוש רב ישוב ונציגי ציבור הבקיאים בהלכות העולם שמחוץ לחומת ההלכה היהודית האורתודוכסית, שגם כאשר הם לא מסכימים בהכרח עם השקפת עולמו וערכיו, הם מכבדים אותו, את חוקי מדינת ישראל ואת מוסדותיה, ובעיקר את אותה רוח שקיימת במורשתנו היהודית, שכל בן אדם באשר הוא אדם נברא בצלם אלוהים והוא עולם ומלואו (גם אם רחמנא-לצלן הוא גוי, הומו או נכה).

הרובד השני – נוגע לחלק קטן יותר מהציבור שאינו רבני, אך הוא חלק שגדל והולך בשנים האחרונות. בתופעה זו לדעתי טמון צופן חיוני וקיומי עבור עתידה של החברה והמדינה הישראלית. דווקא ירושלים שבה מקצינה החרדיות לכיוון חשוך, היא גם בירת ומובילת התהליך והתופעה הזאת בישראל.

מדובר בציבור גדול של יהודים ישראלים שמעמיק את אחיזתו במסורת ובמורשת היהודית ונותן לה מקום מרכזי בחייו הרוחניים והמעשיים. ציבור הרואה בזהותו היהודית משאב מרכזי ונוכח בחייו.

תופעה זו של התחדשות יהודית במרחב שמחוץ לגדרות ההלכה האורתודוכסית מתקיים בקשת רחבה של הגדרות דתיות ליברליות וחילוניות והוא מושך אליו מחד, יותר ויותר חילונים שלא "ספרו" בעבר את יהדותם, ומאידך, הרבה דתיים שעזבו את האורתודוכסיה אך מבקשים להמשיך ולקיים חיים יהודיים עשירים. לחלק מציבור זה יש נגיעה עמוקה במרכיבי הפולחן הדתי: בתי כנסת ותפילה, תקנים לרבנים, מורים, מקוואות, ושאר מאפייני קהילה דתית. ציבור זה היום מוקצה מחמת המיאוס על ידי כל גורמי הרבנות הראשית והממסד האורתודוקסי, ומודר ומופלה לרעה בהקצאת משאבים.

ולסוגיית בחירת הרב לירושלים עיר קודשנו. הייתי מרחיב את מעגל החיפוש בעת הזאת גם אל הרבנים והרבות הקונסרבטיבים והרפורמים, שרבים בהם אנשי המעלה הראויים לתפקיד, אך מאחר שגם רגליים לי על הקרקע אסתפק בקריאה לבחור רב אורתודוכסי שמסוגל וראוי לייצג ולשרת את כלל הציבור היהודי בארץ וגם בעולם, ולא רק סקטור אחד בלבד.

הערב ב-19:30 יערך באולם מועצת העיר, כנס בנושא בחירת הרב הראשי ביוזמת "נאמני תורה ועבודה" וחברת המועצה רחל עזריה