"דרישות הצניעות המחמירות מדירות רבים מהחמ"ד"

החינוך הממלכתי דתי, מהווה את המפעל האמוני-חינוכי הגדול ביותר הקיים בישראל ובמקביל מהווה את חוד החנית בקליטת עלייה ובאחריות לשכבות חלשות. מציאות זו הינה ארוכת שנים ופועל יוצא של תפיסה ערכית, התגייסות אחראית ומציאות ברוכה של עבודת קודש.

מוסד החפץ להיחשב כדתי ובמקביל להיות פתוח לאלו שחפצים בקרבת ה', גם אם אינם מקפידים על ההלכה כעת, חייב לאזן ברגישות רבה בין ערכים שונים. הפתיחות אינה נועדה רק למען אהבת ישראל אלא היא כשלעצמה נותנת ערך מוסף בחינוך הילדים לתורה ומצוות. מנגד, לפתיחות, חייבים ליצור גבולות והיא אינה יכולה לתת לגיטימציה ומקום לחוסר צניעות ולתרבות "רחוב". מרבית בתי הספר בחמ"ד יודעים לאזן היטב בין הדברים וגאה אנכי שילדי לומדים בחינוך זה.ואולם, ישנם בתי ספר אשר אינם פועלים כך. נייר העמדה אותו שלחנו לפני כחצי שנה לקברניטי החינוך הדתי, לא בא אלא מתוך רצון לחזק את אלו שלוקחים אחריות. אלו אשר לא מדירים משפחות אחרות, מטעמי צניעות כביכול. ביקשנו להצביע על תופעה חדשה של בתי ספר ממלכתיים דתיים, הקובעים בתקנון הבית ספרי, דרישות צניעות מחמירות ומובלטות, אשר מעבר לשאלת העיסוק המופרז בלבושן של ילדות קטנות, יש בהם הדרה ברורה של אוכלוסיות המעוניינות בחינוך דתי. כאשר מוסד אינו מקבל משפחה חוזרת בתשובה משום שבתקנון שלו כתוב שעל האימא להיות עם כיסוי ראש מלא, או מוסד אשר מרחיק, בשם התקנון, תלמידה בת 6 בגלל ששרוולה לא עבר את המרפק- כאן יש בעיה.

בעיה כפולה כאשר בערים עם אוכלוסייה הנחשבת לפחות מבוססת, דווקא בגלל כניסתן של קבוצות אידיאולוגיות, שהיו אמורות ל"חזק" את התושבים, נקבעות נורמות הגורמות לסגירת שערי בתי הספר הממלכתיים- דתיים בפני האוכלוסייה ה"מקומית". תקנוני הצניעות על נוסחם, הפירוט והסגנון, אינם במידה רבה, אלא דרך יעילה לסנן באמצעותם משפחות "לא מתאימות".

 איננו עיוורים. לא קל לחנך לתורה ומצוות במקום שבו רבים מידי הם חילונים הבאים מטעמי נוחות ובתי ספר רבים נתקלים במציאות קשה בה הורים מזלזלים ואינם מכבדים את אופיו הדתי של בית הספר. לשם כך, אכן חייב להיות תקנון, אלא שהוא צריך להיכתב בשפה המקרבת את האוכלוסייה ולא להיפך. כיאה לתקנון, צריך להינתן פירוט והסבר לאופן הלבוש, אך הדבר צריך להיעשות באופן צנוע ומכבד המשאיר מקום להיגיון ולשיקול דעת.

אכן יש קושי גדול לנסח תקנונים בצורה צנועה ומקבלת והבאנו בנייר ששלחנו גם כמה תקנונים הנראים בעיננו כמוצלחים וראויים. מדובר בנושא המצריך דיון ציבורי נרחב ומעמיק ואין לו פתרונות קסם. ואולם, צר לי שמשה רט בחר לזהם את הדיון בטענות דמגוגיות חסרות כל קשר למה שנכתב ולמציאות. האשמותיו על רצוננו בריקודים מעורבים, שחיה בים מעורב, הכשרת חולצות בטן, דימיון לפעילות שמאל ועוד, מעידה כי לא רק שהוא אינו מכיר הנפשות הפועלות העומדות מאחורי הנייר ומה הם הרעיונות המקוריים של תנועת "תורה ועבודה", הרי שגם האמת היא ערך זניח עבורו. אולי בשביל אנשים כמותו כדאי להוסיף לתקנונים גם פרק שלם על הלכות הוצאת שם רע.

שמואל שטח הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה.

http://www.kipa.co.il/now/49304.html