דתיים ניגשים לבגרויות מדעיות פחות מחילונים ומערבים
מדו"ח שנכתב על ידי תנועת "נאמני תורה ועבודה", עולה כי מספר התלמידים הערבים להם יש בגרות בשני מקצועות מדעיים גדול פי 4 מתלמידים דתיים
13.02.2014 , הארץ.
דו"ח חדש על לימוד מקצועות מדעיים בחינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד) מגלה כי שיעור התלמידים הניגשיםלבגרויות מדעיות הוא הנמוך ביותר בחינוך הממלכתי, בפער ניכר מהחינוך החילוני והערבי.
בדו"ח נאמר כי הישגי התלמידים הדתיים בבחינות המיצ"ב והמבחנים הבינלאומיים אינם נמוכים בהרבה מאלה של החילונים, ומועלית ההשערה שהסיבות למיעוט הלימודים המדעיים הן מיעוט הבנות הדתיות הלומדות מקצועות מדעיים, והיעדר עידוד לבנות ללמוד זאת בגלל דעות קדומות.
הדו"ח נכתב על ידי חוקר של תנועת "נאמני תורה ועבודה", אריאל פינקלשטיין. לפיו, מיעוט העניין במקצועות מדעיים בחמ"ד בולט בעיקר במקצועות הפיזיקה והכימיה. ל-2.4% מהנבחנים בחמ"ד יש בגרות בכימיה, לעומת 8.1% בחינוך הממלכתי ו-18.3% במגזר הערבי. ל-8.2% מהנבחנים בחמ"ד יש בגרות בפיזיקה, לעומת 9.9% בחינוך הממלכתי ו-10.9% במגזר הערבי.
עוד עולה מהסקירה כי שיעור תלמידי חמ"ד בעלי שתי בגרויות מדעיות נמוך ביותר: 4.3% בלבד, לעומת 9.9% בחינוך הממלכתי ו-16.1% בחינוך הערבי. שיעור תלמידי החמ"ד הזכאים לתעודה מדעית טכנולוגית איכותית – הכוללת חמש יחידות במתמטיקה ובגרות נוספת מדעית או טכנולוגית – נמוך גם הוא: 3.7% בלבד לעומת 7.6% בחינוך הממלכתי ו-7.7% בחינוך הערבי. זאת, אף ששיעור הזכאים לתעודת בגרות בחמ"ד הוא הגבוה ביותר.
לנתון זה ישנה חשיבות יתרה, כי משרד החינוך הציב בשנים האחרונות את בעלי התעודה המדעית כעתודה המדעית והטכנולוגית של ישראל. מהנתונים עולה שתעודה זו מגדילה את שיעור ההשתתפות בלימודים גבוהים בתחומים אלה.
מהמחקר עולה עוד שבעשורים האחרונים ניכרת ירידה מתמשכת במספר השעות המושקעת בלימודי המדעים בתיכונים הדתיים. הירידה המשמעותית ביותר נרשמה בכימיה: אם ב-1996 היה מספר השעות הממוצע לתלמיד חטיבה עליונה בחמ"ד 0.032 שעות, ב-2012 הוא היה 0.012 שעות. גם בחינוך הממלכתי נרשמה ירידה, אך מספר השעות הממוצע שם לכימיה ב-2012, שהיה 0.034, עדיין גבוה יותר משהיה בחמ"ד ב-1996. אפילו בביולוגיה – המקצוע המדעי היחיד הנלמד בחמ"ד יותר מבחינוך הממלכתי – נרשמה ירידה במספר השעות הממוצע לתלמיד בחמ"ד. בחינוך הערבי נרשמה עלייה ובחינוך הממלכתי יציבות יחסית.
מהדו"ח עולה עוד כי בבתי הספר הממלכתים־דתיים נחשפים פחות תלמידים למקצועות המדעיים. בולט במיוחד מקצוע הכימיה: רק 15.7% מבתי הספר בחמ"ד מציעים לתלמידיהם את לימודי הכימיה, לעומת יותר מ-50% בחינוך הממלכתי וכמעט 70% בחינוך הערבי.
נייר העמדה מציע שתי סיבות למצב זה בחינוך הממלכתי-דתי. האחת היא ריבוי בתי ספר והאחרת היא הצבת רף נמוך לבנות. לפי הדו"ח, הישגי תלמידות החמ"ד מלמדים שזו קבוצת איכות גבוהה ביותר: נתוני הזכאות לבגרות שלהן גבוהים במיוחד ומגיעים ל–73.5%, 11% יותר מאצל הבנים. ל-64.5% מהן תעודות בגרות העומדות בדרישות הסף של האוניברסיטאות.
למרות זאת, מספר הבנות שניגשו לבגרויות מדעיות נמוכה יותר בחמ"ד. בעיקר בולט מקצוע הכימיה שבו רק כרבע מהניגשים לבגרות בחינוך הדתי היו בנות, לעומת יותר ממחצית בשאר מערכת החינוך.
נייר העמדה גורס כי "הדבר נובע ככל הנראה מתפיסה דתית-מסורתית, שמציבה רף נמוך עבור הבנות ומסתפקת במקצועות שנחשבים קלים יותר מאשר מקצועות מדעיים. בנוסף, נראה שלפי תפיסה זו המקצועות המדעיים הם ריאליים ולכן תואמים הרבה יותר את האופי הגברי לעומת האופי הנשי, המתאים כביכול יותר למקצועות הומניים. המעניין הוא שבחברה הערבית, שהיא כידוע חברה בעלת מאפיינים מסורתיים גדולים הרבה יותר מהחברה הדתית-לאומית, דווקא הבנות מעמיקות יותר בלימודים מדעיים בפער ניכר מהבנים".
