הגאולה מפציעה אט אט, פרשת וארא תשפ"א

זכינו בעזרת ה' ית' ובתבונתה של הנהגת המדינה במרפא לנגיף האכזר התובע מחיר כבד מאיתנו. חלק מהעם כבר זכה לקבלה (חלקית) של החיסון, וזוהי מעין אתחלתא דגאולה מן המגפה. יחד עם זאת, מסיבות שונות, מספר הנדבקים כעת הולך ומאמיר בצורה מדאיגה ביותר ואל לנו לשקוע בשאננות. נראה כי תהליך הגאולה מתרחש בשלבים, כפי שהעירו לנו רבותינו שישנן כמה לשונות של גאולה כגון והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, וכו' (ראה שמות ו' ו'-ז') ועל כך כתב האור החיים הקדוש בזה הלשון:

נתכוון לסדר הטובות, כי בתחילה  יקל עול סבלם. והוא אומר "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" שהוא תוקף השעבוד… וכנגד זה "והצלתי אתכם"… ואחר כך "וגאלתי אתכם"… היא יציאתם, וכו'.

כלומר, גילויו של החיסון יש בו משום התחלת היציאה מתוך סכנת המגפה, ואט אט מתקרבת ההצלה לחלקו של העם, עד שנזכה להגיע לגאולה שלמה מקיצה של המגיפה. ואולם תהליך זה בא רק לאחר שנאנחו בני ישראל וזעקו ותעל שוועתם ונשמעה נאקתם (ראה שמות ב' כ"ג-כ"ד), דהיינו, שראשית החמיר המצב ביותר, ורק לאחר מכן התחלנו לראות את אורה של ההקלה. אכן זוהי ככל הנראה דרכה של הגאולה, שבעקבתא דמשיחא ‏יהיו כמה וכמה אותות קשים ביותר (סוף משנת סוטה) ורק לאחר כל זה יתנוצץ אורה של הגאולה. וכך מספרת הגמרא בירושלמי ברכות א' ב' ע"א:

דלמא: רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכים בהדא בקעת ארבל בקריצתא [דהיינו, בבוקר השכם], וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא בי רב: כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קמעא קמעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? "כי אשב בחושך ה' אורי" (מיכה ז' ח').

ובנוסחת שיר השירים רבה ו' ח':

בתחילה היא באה קמעא קמעא, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה. ואחר כך מרטבת והולכת… וכו'.

וטעמו של תהליך זה מוסבר במדרש תנחומא ריש פרשת דברים וז"ל:

שבשעה שמגלה הקב"ה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם בפעם אחת, שאם יגלה להם טובתו כאחת, אין יכולים לעמוד באותה טובה, אלא שהקב"ה עושה לנו קמעא קמעא בתחילה משיש [את העם… בבשורות טובות]… ואחר כך מפריח רפואות חדשות, ורק לאחר מכן מתגלה ברוב הדר גאולתו.

ואכן, תקופה זו היא של התגלות קמעא קמעא, ואולם זוהי גם תקופה מסוכנת ביותר, כי זוהי השעה שבה "חוצפה יסגא… ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר" (כלשון משנת סוטה שם), ולא יצייתו לחובת המסגר, ויחשבו בליבם שאין להם צורך  בהתחסנות, כי המלאכה נעשית לאחרים, ואחוזי "העדר" יצילום. ואפילו נשמעו דברי שקר וכזב על הסכנה בהתחסנות ועל החובה להתרחק ממנה. ויש אשר טוענים בהתחסדותם שאין לנו אלא לבטוח בקב"ה שהוא רופא כל בשר מפליא לעשות, ועל כגון זה נאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים י"ח י"ג).

במענה לטענות אלה כתב פרופ' אברהם שטיינברג, בספרו החשוב הרפואה כהלכה (ח"ג עמ' 69 הערה 64):

חובת החיסונים נובעת מהעובדה שהם יעילים ביותר למניעת מחלות-שחלקן קטלניות, וחלקן גורמות לתחלואה קשה, אולי הדבקה של אחרים. [על כן] יש חיוב עקרוני לשמור על הבריאות, והחיסונים בימינו הם חלק בלתי נפרד מחובה זו. יתכן שיש גם גדר של רודף למי שיכול להתחסן ואינו מתחסן ועקב כך הוא נדבק במחלה, ועל ידי זה הוא מדביק אחרים, ולעיתים הנדבק הנוסף עלול להיות חולה עם הפרעה חיסונית וההדבקה תביא למותו. כמו כן יכול הנדבק לחלות בצורה קשה, ויצטרך לטיפול הנשמתי במסגרת יחידה לטיפול נמרץ, ויתפוס את מקומו של חולה אחר שיכול היה להינצל. דין זה נכון ביחס לחיסונים המוניים מפני מגיפות. עוד יש לציין שדין זה נכון לכל האוכלוסייה, אך הוא נכון במיוחד לצוות הרפואי שצריך לבוא במגע עם חולים. על פי טיעון זה יש לכאורה גם מקום לכפות חיסון, בעיקר במחלות הגורמות למגיפה. כמו כן אין להימנע מחיסונים בגלל טענה השקפתית של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", שכן הוכח שזו דרך יעילה, וזה הפך להיות דרכו של עולם.  אכן יש הורים הנמנעים לחסן את ילדיהם בגלל סיבות שונות: יש החוששים מנזקים אפשריים של החיסונים השגרתיים. ואומנם תוארו סיבוכים שונים לחיסונים, אך הם נדירים ביותר, בעוד שהתועלת בחיסונים היא עצומה ומוכחת. כמו כן יש הנמנעים מחיסונים לפי תיאוריות של רפואה טבעית, אך אין להתחשב בעקרונות אלו במקום שהדבר עלול לגרום נזק, וכך הוא ביחס לחיסונים.

עוד יש להוסיף ולהתריע על אלה אשר כבר עברו את החיסון הראשון, ומורים היתר לעצמם לפרוץ גדרי ההסגר ולהיכנס לבתים לא להם ולהתקהל וכדומה, ובכך יוצרים הם אווירה של שחרור המסוכנת את הציבור כולו. ועל כגון דא כתב רבינו בחיי בפרשת קרח, על הפסוק "הבדלו מתוך העדה" (במדבר ט"ז כ"א)

ומה שהוצרך לומר "הבדלו",  והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות, ולא היה צריך הבדל אצלו, שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם, כמו שאמרו רז"ל, "שנים ושלשה היו מתכסין בטלית אחד, השנים מתים והאמצעי נצול" (לא מצאנו מקורו, אך השווה בשמות רבה י"ח ב') , וכענין שכתוב "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש" (תהילים צ"א ז'). ואם כן, מה הצורך לומר "הבדלו"?  אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת דבר וכו'.

והוא הדין במגיפת הקורונה. (וראו עוד בדברי הרמ"א ביו"ד קט"ז ה', ובחידושי רבי עקיבא איגר שם.)

הווי אומר, רק אם נתמיד בזהירות מירבית ונישמע בקפדנות להוראות הממשלה ומשרד הבריאות, רק אז נראה בטובתו של כלל הציבור ונזכה לגאולתו של העם כולו בקרוב בימינו, אמכ"ר.