הגרים הם אחינו

29/06/2008

פרופ' צבי זוהר לאחרונה העלו רבנים תפיסה חדשה ותמוהה, לפיה ניתן לשלול רטרואקטיבית את יהדותו של גר שלא קיים מצוות בין אדם למקום. יש לחוקק מיד חוק שיאסור הטלת דופי באדם שהוכר כגר
דבר ידוע הוא, שאדם שנולד להורים יהודיים ובבגרותו בחר בדת אחרת – ממשיך להיחשב יהודי. תפיסה זאת משתקפת לכל אורך התנ"ך: גם אם בני ישראל עובדים עבודה זרה וחוטאים בכל חטא אפשרי – הם לא מאבדים את זהותם המקורית. לא אמונתם בה' ובתורה הופכת אותם לישראל. להיפך: בגלל שהם ישראל הם אמורים להאמין בה' ולממש את מצוותיו.
בתנ"ך, אנו מזוהים כבני ישראל. היינו: משפחה רחבה, שמקורה באדם שנקרא ישראל – יעקב בן יצחק בן אברהם. לידה לתוך משפחה זאת הופכת אדם לחלק ממנה, באופן בלתי מותנה. מבחינה זאת, דומה הדבר למצב במשפחות קטנות יותר, המוכרות לכולנו. כך למשל, אם בן-דודי התנהג בצורה לגמרי בלתי נסבלת, ואפילו אם פשע ונדון למאסר – הוא עדיין בן-דוד שלי וכו'. כך הוא הדבר גם ביחס למשפחה הרחבה של בני ישראל: אפילו אם מי מהם התרחק מן הכלל, בין בהתנהגותו ובין באמונותיו, עדיין "משלנו" הוא.
עיקרון-יסוד עתיק יומין זה מודגש במסורת ההלכתית. הדבר מודגם בתחום הקידושין. רק כאשר שני הצדדים לקידושין הם יהודים, נחשבים הקידושין לבר-תוקף. הקביעה כי אדם פלוני יכול להיות שותף לטקס קידושין היא, איפוא, קביעה שהוא יהודי. הרמב"ם כותב (הלכות אישות ד, ט"ו): ישראל מומר שקידש, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה ברצונו, הרי אלו קידושין גמורים.
וכך כותב רבי יוסף קארו בשלחן ערוך (אבן העזר, מד, ט): ישראל מומר שקידש, קדושיו קדושין גמורים. היינו, אפילו אם יהודי המיר את היהדות בדת אחרת בלא כל כפייה אלא ברצונו החופשי – ובהיותו חי באותה דת נתן טבעת לאשה יהודיה בפני שני עדים יהודים, ותוך כדי כך אמר לה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" – הקידושין תקפים לגמרי.
אבל, מה המקור התלמודי לקביעה נחרצת זאת של גדולי הרבנים? המקור הבלעדי לכך הוא מה שקובע התלמוד ביחס למי שזה עתה התגייר. על פי התלמוד, המעבר של המתגייר מנכרי ליהודי מתבצע רק בשלב האחרון של הליך הגיור, על ידי טבילה במקווה. ברגע שטבילה מסתיימת, המתגייר הוא יהודי באופן בלתי הפיך.
דבר זה הוא יסוד מוסד בהלכה, שראוי לחזור ולהדגישו: הקביעה שאני, יהודי מלידה, אחשב יהודי תמיד בלא תלות בהתנהגותי ובאמונותי – מבוססת על הקביעה התלמודית שמי שהתגייר ייחשב יהודי תמיד, בלא תלות בהתנהגותו ובאמונותיו. התלמוד (יבמות מח, ב) מאפיין את הגיור כלידה: "גר שנתגייר כקטן שנולד". שנינו – אני שאמי היא יהודיה, וחברי שאמו נכרית אך עבר גיור – הננו יהודים מפני שנולדנו יהודים. לכן, אנחנו שותפים לברית סיני, ולפיכך ראוי לנו לקיים תורה ומצוות. מאותה סיבה, הננו מרגע הלידה ואילך חלק ממשפחת בני ישראל, בלא כל תלות במידה ובדרך שבהן אנו מקיימים תורה ומצוות.
בשנים האחרונות פיתחו כמה רבנים תפיסה חדשה ותמוהה. לפי דעתם, ניתן (וצריך!) לשלול רטרואקטיבית את יהדותו של גר שלא קיים מצוות בין אדם למקום. מה הביא רבנים אלו לפתח גישה אשר משמעותה שלילה מהותית של ליבת המסורת היהודית התורנית, הקובעת שהיהדות היא זהות מולדת בלתי מותנית בהתנהגות? אני קראתי את כתביהם, ויכול להעלות כמה השערות. אבל מה שחשוב להבין הוא מה תהיינה התוצאות, אם גישה זאת תתקבל במוסדות הדת הרשמיים של המדינה.
התוצאה הישירה תהיה, שאף אדם שפוי לא יתחתן עם אשה שהתגיירה, כי כעבור שנים עלולים לבטל את גיורה וכל ילדיהם יוגדרו כגויים – וכן גם נכדיהם. אם אחד מילדיהם יחלה וימות, חס וחלילה, לא ניתן יהיה לקבור אותו בקבר ישראל – כי כעבור שנים עלול להתברר שאמו לא היתה יהודיה. גר לא יוכל להשלים מנין, לעלות לתורה, להיות עד בקידושין. שהרי אם יהיה עד בקידושין – עלול להתברר לאחר זמן שהקידושין בטלים, כי העד לא היה יהודי. ותארו לעצמכם מה יקרה, אם בן של גיורת ילמד בישיבה ויקבל הסמכה לרבנות ולדיינות. אם הוא יישב בהרכב של בית דין לגיור — עלולים כל המתגיירים אצלו למצוא עצמם (וצאצאיהם) מוגדרים שוב כגויים, שהרי אם תיפסל הגירות של אם הדיין, יתברר בדיעבד שגם הוא לא היה יהודי ולכן לא יכול לשבת בדין. ואם חתם דיין זה כעד על גטין, והלכו אותן גרושות ונישאו בשנית וילדו ילדים? עלול להתברר שהוא גוי, הגט בטל, האשה מעולם לא התגרשה כדין, וילדיה מאישה החדש – ממזרים. ובנוסף לכל האמור: מי פתי יסכים בכלל להתגייר, ביודעו שגם אם קיבל תעודת גיור רשמית של מדינת ישראל, מעמדו כיהודי עלול להיפסל בכל עת?
יש למנוע אכיפת תפיסה מסוכנת זאת על הציבור הרחב. על הרבנות הראשית לקבוע תקנה, ועל הכנסת לחוקק חוק, הקובעים כי אסור לשום אדם הפועל מטעם המדינה או מסמכות מוסדותיה (כגון דיינים ורשמי נישואין) להטיל דופי או ספק כלשהו ביהדותו של אדם שכבר הוכר כגר על ידי הרשויות המוסמכות. ואם בכל זאת יעיז מישהו לפגוע כך בגרים תיחשב החלטתו בטילה כעפרא דארעא, והוא לא יוכל להמשיך בתפקידו. ואנחנו ואחינו הגרים נחיה בצוותא ובאחווה, מכאן ועד עולם. אמן.
הכותב חבר מועצה בנאמני תורה ועבודה