החרד"לים-ממתקפת מילים להשתלטות מעשית
אשר כהן לא נבהל מהאיומים של החרד"לים ומשוכנע שאין מלחמה ראויה יותר מאשר על ביטול מינויו של פרופ' גליק למכללת ליפשיץ
9/7/2009
הויכוח בין החרד"לים – החרדים הלאומיים (חלקם כבר סתם חרדים בלי הלאומיים), לבין ציונים דתיים אחרים נמשך כבר שנות דור. הוויכוח מתנהל במגוון רחב של סוגיות דוגמת חשיבות ההשכלה הכללית מול התורנית; מעמד האישה; ההפרדה בין המינים; היחס לסביבה ולתרבות הלא דתית; מידת הנטייה להחמרות מול הקלות הלכתיות; וכיוצא באלה.
זה כמה ימים מתחוללת סערה תקשורתית ציבורית בציונות הדתית שהחלה בהאשמותיו של הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן. בהתייחסו למספר סוגיות טען שפירא שבעלי העמדות המתונות משקפים את ניצניה של ניאו-רפורמה בתוך הציונות הדתית. לאחר כמה תגובות מהאגף המתון בציונות הדתית, נוספו כשמן למדורת הוויכוח הדברים של הרב מרדכי אליהו שלא חסך את שבט לשונו מהפמיניזם ומהרבנים שלטענתו מתחנפים לנשים.
צירוף מקרים, או למי שמעדיף את החלופה של יד השם, הביא לכך שממש במקביל להתפרצות הויכוח בתחום הרעיוני, עלתה על סדר היום סוגיה מעשית – מינוי נשיא למכללת ליפשיץ, הוותיקה והידועה שבמכללות להכשרת מורים בחינוך הדתי. לפני מספר חודשים הוחלט למנות לתפקיד את פרופ' שמואל גליק, חוקר בולט ומוערך בתחום החינוך היהודי.
בימים האחרונים הבהירו כמה מרבני האגף החרד"לי שלא יסכימו למינוי זה ובמידה שהוא ייכנס לתוקפו, הם מאיימים להוציא מהמכללה את תלמידיהם. ומדוע קמה התנגדות כה נחרצת? אף לא אחד מהמתנגדים טען משהו כנגד מידת דתיותו של גליק או על השתייכותו הדתית. לכולם ברור שמדובר בדמות אורתודוקסית בהשקפותיה ובאורח חייה ויעידו הרבנים שבירכו על המינוי. הסיבה היחידה שהוצגה היא העובדה שהעז ללמד במכון שכטר המזוהה כקונסרבטיבי.
מי שבקי בויכוחים עם החרד"לים מכיר היטב את אחד מטיעוניהם המרכזיים כשהם נשאלים על החמרותיהם – תשובת המחץ היא, בכל מיני ואריאציות, המדרון החלקלק. יש לאסור גם דברים מותרים רק לצורך הצבת סייגים ברורים שלא נבוא לידי הידרדרות לדברים האסורים.
אלא שלמדרון החלקלק יש כמה כיוונים. כאשר הקו הקובע הוא אך ורק החמרה, וכאשר הדקדקנות על קוצו של יו"ד הופכת לאובססיה, וכאשר קלה הופכת לחמורה ללא הבחנה, מגיעים גם לפסילות אישיות בלתי נסבלות. מילא אם היה מדובר באישיות קונסרבטיבית, אזי עוד הייתה מובנת הפסילה של מי שמשתייך לזרם דתי בעל השקפות יסוד מנוגדות. במדרון החרד"לי החלקלק, ההקפדה כבר מזמן איננה קשורה להשתייכות המעשית של האדם ולאורח חייו הדתי, אלא גם לשאלה היכן בדיוק לימד. יכול פרופסור גליק להקפיד על קלה כחמורה, מה שקורה אצלו בפועל, ויכול שיהיה תלמיד חכם ויוכיחו פרסומיו ביהדות, וכל זה לא יעזור. הוא לימד במקום שעצם הדריכה בו פוסלת את הדורך מלבוא
בקהל, במקרה הזה בקהל ההוראה של מכללת ליפשיץ.
הציונות הדתית הנורמאלית צריכה לקבל החלטה. אם לא תקבל אותה עכשיו בנוגע למינויו של גליק, ההחלטה תצטרך להתקבל על נושא אחר בעתיד הקרוב. כי זוהי תכונתו של מדרון חלקלק, תמיד יעלו עוד ועוד נושאים ולכולם יהיה מכנה משותף אחד – נגיסה חרד"לית נוספת בעוד מאחז ציוני דתי רגיל. פה הפרדה הולכת ומקצינה בעוד סוג של פעילות, כאן עוד ואריאציה תורנית בחינוך, ופה פסילת מינוי.
הציונות הדתית הנורמאלית כוללת בהחלט גם חרדים ותורניים לאומיים לסוגיהם. הנורמאליות לא מתייחסת לדפוסי התנהגות או להשקפות. הנורמאליות מתייחסת לכל מי שמאמין באמת שיש שבעים פנים לתורה. וכדי שהנורמאליות תנצח יש להזיז הצידה, גם אם נדרשת לכך מלחמה, את כל הטהרנים הבטוחים שהאמת שלהם היא היחידה ושכולם צריכים להיראות כמוהם. ציוני דתי נורמלי מכל סוג צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה – מתי הפסילה תגיע אלי? כשיענה תשובה כנה, יידע שהגיע הזמן למאבק, ואין מלחמה ראויה יותר מאשר ביטול מינויו של פרופ' גליק לראשות מכללת ליפשיץ.
הכותב הינו מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, חוקר ומומחה לציונות הדתית.